ועדת המשנה למשאבי אנוש בצה"ל, בראשותו ח"כ אלעזר שטרן, התכנסה היום (ב') לדיון המשך שעסק במענה לפצועי צה"ל בבתי החולים. מדובר בדין המשך לדיון שקיימה הוועדה בו עלו פערים מתוקצבים לכוח אדם שיקומי, העדר מוקד ידע מלווה בדבר מיצוי זכויות, ליווי וסיוע כלכלי לבני משפחה וקטיעת רצף הטיפול והגישו הנדרש במעבר מהשיקום בבית החולים להמשך שיקום בבית הפצוע.

לימור לוריא, סמנכ"ל וראש אגף שיקום במשרד הביטחון, הציגה בפני הוועדה את עבודת האגף. על פי נתוני האגף, מאז ה-7.10 מטופלים באגף 75,000 פצועים כש-18,000 פונים התווספו בשנה האחרונה. 13,500 מהם הם פצועי חרבות ברזל כשחצי הם צעירים עד גיל 30 וכ-1,500 נפצעו פעמיים. להערכת אגף השיקום עד 2030 יהיו כ-100,000 נכי צה"ל, 50% מהם מתמודדי נפש.

"אני ישן טוב בשדה קרב, אבל בבית שלי אני לא מסוגל לעצום עין. הולכים להיות פה עניים שלא מסוגלים לתפקד"

אביחי, שחזר מלמעלה מ-250 ימי לחימה, אמר בדיון: "אין לאף אחד פה מושג, אני הסתובבתי בשטחים ראיתי אנשים נלחמים כמו אריות אבל גמורים בנפש, שמעתי אותם בוכים באמצע הלילה, הרחתי את השתן. אתם הולכים לקבל גל מטורף של הלומי קרב ומחלות נלוות. אני ישן טוב בשדה קרב, אבל בבית שלי אני לא מסוגל לעצום עין. הולכים להיות פה עניים שלא מסוגלים לתפקד ויזרקו מהבית, הסיוע לא יספיק. הלום קרב חייב לקבל בית, אם יש לי חברים שנזרקו מהבית זה טיפול כושל, למה אנשים צריכים לגור בקרוונים ניידים כי אין להם כסף? ואל תזרקו אותנו לקופות החולים כי הבירוקרטיה שם הרבה יותר קשה".

עידו, אחיו של רועי, קצין נח"ל שנפצע קשה בחודש מאי: "אין באמת הכרה, אין סעיף שאומר שלאחים מגיע משהו. מעדכנים אותך שאח שלך בין חיים למוות ומצפים שתחזור לעבוד. אני בעצם ויתרתי על החיים שלי, התפטרתי מהעבודה ויתרתי על חלומות ושאיפות כדי להיות לצד אח שלי. אני הייתי תקדים שהכירו באח כמלווה שלישי, וגם זה היה בשכר מינימום. ברור שאין מספיק תקציב לכולם וזה לא ישתנה תוך רגע אבל צריך לדבר על זה. יש פה מאות אלפי אחים שוויתרו על החיים שלהם".