שנה חדשה עומדת בפתח, ובפרוס עלינו שנה זו, בימי חשבון הנפש, חשוב שנעמוד על חידוד תפיסותינו, הפרטיות והלאומיות.
מסורת היא לי מאבות אבותיי - תלמידי הגר"א אשר עלו ארצה לפני למעלה ממאתיים שנה - כי יש מספר מדרגות בעולים לארץ ישראל. יש העולים מאהבה, יש העולים מיראה, ויש העולים מחוסר ברירה.
לימים שמעתי את דבריו של הראי"ה קוק אשר דומני כי אף הוא, כמו אבות אבותיי, כיוונו לאותו הרעיון ממש. שלושה שופרות הם, אמר הרב קוק, שופר מהודר של איל, שופר פשוט וכשר, ושופר הכשר אך בדיעבד. וכך הסביר זאת: יש הבאים לשמע שופרו של משיח (כאבות אבותיי שעלו לארץ בשנת תק"ע בשופר גדול); יש הבאים לשמע השופר הפשוט והכשר, להיות ככל העמים, עם ריבון לעצמו בארצו;ויש הבאים, לשמע שופר הכשר בשעת הדחק, כאשר אוייבי ישראל תוקעים לנו בשופר המלחמה ואינם נותנים לנו מנוח, ועל ידי כך מכריחים אותנו לעלות לארצנו.
השנים שחלפו, העליות השונות וההיסטוריה הוותיקה והחדשה של עם ישראל בארצו, מלמדות אותנו כי השורשים העמוקים שלנו בארצנו מהווים תשתית לכל קיומנו כאן. בפגישותיי עם מנהיגי העולם אני חוזר ומבהיר להם כי מדינת ישראל איננה פיצוי על השואה. לא באנו לכאן בקולו של השופר הכשר רק בשעת הדחק. השורשים לישיבתנו בארץ אינם אך ורק בטחונים או כלכליים, הם שורשי אמונה ושורשי מוסר השואבים מדרך האבות ומחזון הנביאים.
זאב ז'בוטינסקי, שעל ברכי תורתו הלאומית גדלתי, לא השתייך לציונות הדתית ולא היה מתלמידיו של הרב קוק, על אף שהביע לא פעם את הערכתו אליו. ובכל זאת, דומני שבכל הנוגע לתפיסת חשיבותה של ארץ ישראל בזהותו של עם ישראל - נפגשו דעותיהם לא פעם. באחד מכתביו תיאר ז'בוטינסקי את הקשר ההדוק בין העם לארץ: " על אדמת ארץ ישראל נוצר העם העברי... בארץ ישראל צמחו הרעיונות של נביאינו, ובארץ ישראל הושמע לראשונה 'שיר השירים'... עם ישראל וארץ ישראל - חד הם. בארץ ישראל נולדנו כאומה ושם בגרנו. וכאשר באה הסערה והטילה אותנו אל מחוץ לתחומי הארץ, לא יכולנו עוד לגדול, כפי שעץ שנעקר מן האדמה אינו יכול לגדול".
לא בכדי עולים דבריו של ז'בוטינסקי בקנה אחד עם דבריו של הרב קוק זצ"ל. גם כיום, כאשר ישנם מאבקים פנימיים וחילוקי דעות חריפים בתוכנו סביב פניה העתידיים של המדינה וסביב סוגיית הקשר בין העם לארצו, עלינו לזכור כי המחלוקת היא איננה על עצם הקשר אלא על ההשלכות שלו, על המשמעויות שלו ובעיקר על דרכי הפעולה שהקשר בין העם לארץ טומן בחובו.
הציונות הדתית, כמו גם הציונות החילונית, מחוייבת לעם, לארץ ולמדינה. כיום, בשעה שאנו נאבקים מול ניסיונות לעשות דה-לגיטימציה למדינת ישראל ומול מדינות עוינות המסרבות להכיר בזכותנו לבנות כאן את מדינתנו, מדינה יהודית ודמוקרטית, אני חש כי שיתוף פעולה אמתי, חזק ועמוק בין חלקיו השונים של העם בישראל, יעשה לנו שירות חשוב מאין כמוהו בבניין העם המדינה והארץ.
שיח כזה, פורה ומפרה, מתוך הכרה כי גם לאחר יש מה לתרום, מתוך הכרה כי יתכן שישנן דרכים שונות לציונות ולהבעת הקשר לארץ את ארצנו ואת מדינתנו יעצים אותנו יחזק את עמידתנו מול האתגרים הלאומיים והבינלאומיים שעוד נכונו לנו.
יהי רצון שנזכה לשנה של בירור מעמיק ושל חיזוק של הקשר העמוק שלנו לארץ אבותינו. מתוך אהבה ולא מתוך פילוג, מתוך פשטות ולא מתוך התנשאות, מתוך קרבה ולא מתוך ריחוק של אלימות ושנאה, קשר של בניין ושל עתיד.
בברכת כתיבה וחתימה טובה.