לראשונה בתולדות הציונות הדתית, תהיה דמות נשית דמות המופת של החינוך הממלכתי דתי, והתלמידים בכל הגילאים ילמדו עליה ועל אישה במשך השנה הקרובה.
בחמ"ד הוחלט כי בניגוד לשנים האחרונות ילמדו בחמ"ד על זוג, הרב יוסף קאפח והרבנית ברכה קאפח, ולא על דמות בודדת, וכן לראשונה מדובר יהיה על לימודים על דמות נשית, ולא גברית בלבד. בשנים הקודמות למדו התלמידים בכל הגילאים בחמ"ד על הרב חיים דוד הלוי ועל הרב שאול ישראלי.
הרבנית ברכה קאפח (1922 - 2013) הייתה פעילה חברתית בפרויקטי סעד וצדקה. כונתה 'הרבנית' בידי הציבור. ב-1999 זכתה בפרס ישראל על פעילות חסד שיזמה וביצעה.
פתחה במהלך השנים מיזם לחלוקת בגדים יד שניה בו התאימה בין היתר שמלות לכלות לליל כלולותיהן. במקביל, הקימה את עמותת הצדקה "סגולת נעמי", על שם אמה, ובמשך עשרות שנים ניהלה מפעלי גמילות חסדים שהיוו סעד לאלפי נזקקים בירושלים וסביבתה. בין היתר ייסדה והייתה מנהלת פרויקט ה"קמחא דפסחא", במסגרתו חולקו במשך שנים, בעזרת הציבור, מצרכי מזון לחג הפסח כגון מצות ויין.
בשנת 1992 הוענק לה התואר "יקירת ירושלים". על פועלה זכתה קאפח ב-26 תעודות הוקרה שונות, וכן בפרס ישראל לשנת תשנ"ט - 1999, על "תרומתה המיוחדת לחברה ולמדינה".
הרב יוסף קאפח (1917 - 2000) היה רב ופוסק תימני-ישראלי, חבר בית הדין הרבני הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. מתרגם, מהדיר ומפרש כתבי הרמב"ם ועשרות ספרים של ראשוני ספרד, בעל השפעה רבה על קהילות יהודי תימן בארץ ישראל, זוכה פרס ישראל, פרס הרב קוק, פרס ביאליק ופרס כץ, וכן בעל תואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן.
נולד בצנעא, בנו של הרב דוד קאפח. עוד בטרם היותו בן שנה התייתם מאביו, ובגיל חמש התייתם מאמו. הוא למד תורה אצל סבו, הרב יחיא קאפח. בהיותו כבן 14 נפטר סבו, והוא ירש את מקומו במסירת שיעורים בבית המדרש, בד בבד שקד על תלמודו לפני הרב רצ'א צארום שהיה מתלמידי סבו. בגיל 16 נאסר עקב הלשנת יריבי המשפחה מהעדה. לאחר מכן, עקב הלשנת יריבי המשפחה לשלטונות על יתמותו, השיאו לו לאישה את בת דודו בת האחת-עשרה, ברכה, כדי להצילו מהתאסלמות כפויה שהייתה נהוגה אז בתימן, וכעבור שלוש שנים נולד בנם הבכור, דוד. בצעירותו עסק בצורפות.
בשנת 1943 עלה לארץ ישראל, למד בישיבת מרכז הרב והוכשר לדיינות במכון הארי פישל. בשנת 1950 התמנה לדיין בבית הדין האזורי בירושלים, וכעבור עשרים שנה ביוזמת הרב יצחק נסים והרב שלמה יוסף זוין התמנה לדיין בבית הדין הרבני הגדול. היה חבר במועצת הרבנות הראשית לישראל, ונשיא הקהילה התימנית בירושלים. בשנת ה'תשכ"ט (1969) זכה בפרס ישראל לספרות תורנית. אשתו, ברכה קאפח, זכתה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה בשנת ה'תשנ"ט (1999), כהוקרה על מפעלי החסד שניהלה. כמו כן זכה גם פעמיים בפרס ביאליק לחכמת ישראל, פרס הרב קוק, וקיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן.