עשור לאחר ביצוע תכנית ההתנתקות, יונתן בשיא, שעמד בראש מנהלת סל"ע לטיפול ושיקום המפונים, לא מתחרט על השתתפותו.
"ההתנתקות הייתה דבר מחויב המציאות", אמר בשיא בגלי צה"ל הבוקר. "אף אחד בר דעת לא חושב שאפשר היה להמשיך להחזיק 21 ישובים ככה. עם כל הכבוד לבוז'י אני חושב שהוא אמר דברים שגם הוא לא חושב בעצמו. מי שחושב שאפשר היה להמשיך בדבר הזה גם בעתיד הוא לא רואה את המציאות בצורה נכונה", אמר כשהוא מתייחס לדבריו של הרצוג, שאמר שתכנית ההתנתקות הייתה טעות ביטחונית. "מדינת ישראל טעתה מלכתחילה, כשהיא יצרה את הבעיה הזאת. המתיישבים הם הקורבנות. בלי קשר לפוליטיקה טוב שהדבר הזה תוקן".
לדבריו, כל הטענות באשר לטיפול קלוקל במפונים משוללות כל יסוד. "למשפטים האלו על כישלון הטיפול אין יד ואין רגל. למדנו את כל הלקחים שנלמדו במשך עשרים שנה ומעלה מהפינוי של 1982, וכל מי שאומר היום אחרי עשר שנים שאין לו בית תבדוק אם הוא קיבל את ההצעות של המדינה לבית אלטרנטיבי או לא. רוב רובם של המפונים מצאו מזמן את מקומם. להסתכל על המעט ודרך זה להגיד שהדבר הזה לא נפתר, היא לקיחת קמצוץ והצגתו ככלל".
בשיא אמר כי מבחינתו ההתנתקות הייתה ונגמרה. "זה לא מלווה אותי כלל", אמר. "הייתי שם שנה לפני ושנה אחרי. כבר תשע שנים אני לא שם ואני קורא על הדברים בעיתונים", הוסיף ושחזר את אותה התקופה: "אין ספק שבתקופה שהייתי שם זאת היתה תקופה של טלטלה גדולה, לא רק לאנשים שפונו מבתיהם, לא רק לנו שעסקנו בנושא הזה מהצד השני, אלא גם לכל אזרחי מדינת ישראל. קרוב לשנה התקשורת הישראלית עסקה כמעט רק בזה. כל בוקר מצאתי את שמי מרוח על העמודים הראשונים של העיתונים וזאת בוודאי חוויה לא קלה. ידעתי מההתחלה שזה לא יהיה פשוט, אבל אולי לא הערכתי עד כמה כשקפצתי למים".
בשיא שחזר את ימי ההתנתקות. "אתה נמצא עם שמירה אישית יומיומית, אתה בדיסוננס עם הסביבה שבתוכה אתה חי, אבל בוודאי שהדבר הכי קשה היה הפגישה יומיומית עם האנשים שאמורים להיות מפונים ולאחר מכן עם האנשים שפונו. הקטע אולי הכי קשה שאני חוויתי זה הצורך להעביר 46 גופות מבית העלמין של גוש קטיף כל אחד למקומו. הצורך לשוחח עם המשפחות. אני זוכר את הבכי של ילדה שאמרה 'אני רוצה הביתה' ואת תשובתה של האימא 'אבל אין לנו בית'. זה היה הכי קשה".