האדם עבר כברת דרך ארוכה מאז ימי הבריאה ועד למבול. הוא פתח ציוויליזציה שלמה, בנה ערים, פיתח מוזיקה וחיי תרבות ומלא את הארץ. אל העולם פרט למשפחה מופלאה שהיה בה חן ועדינות- קרס, קמל וכל הציוויליזציה ירדה במים אדירים, כל זאת משום שלא היה בו מוסר, משום שהתרבות שהוא בנה לא היה חמלה, לא היה בה חן, לא היה בה מקום לאחר.
גם אחרי שיקום העולם שהתרחש במהירות שיא הגיע העולם לפסגות חדשות, אך פסגות אלו באו על חשבון האחר, על חשבון האישיות העצמית של כל אחד ואחד. גם אז העולם, פרט לאדם אחד, שהיה בו סובלנות אהבה ואמונה אדירה שיש תכלית לעולם ויש בעל לבירה, קרס לתוך עצמו, השפה שלו ירדה לטמיון והתבלבלה וכך הפרויקטים האדירים שלו נעלמו גם הם.
אותו אדם, אברם שמו לקח על עצמו את המשימה הגדולה להיות אב המון גויים, לא אברם אלא אברהם. הוא קבל מן הבורא את היעוד האלוקי של העולם על עצמו ועסק כל חייו בהצלת המין האנושי מן עצמו. בניגוד לצדיק הקודם, בעל החן, הצדיק בפרווה שלא עסק בתיקון העולם, הוא לקח על עצמו את המשימה להסביר שכולנו בני אב אחד וכמו אחים, אין זה אומר שכולנו זהים, אחים שונים אחד מן השני, לכל אח יש יעוד אחר, אך למרות ההבדלים והמחלוקות עדין אחים.
אנחנו נמצאים בתקופה קשה. נראה לי שמה שהכי קשה בתקופה האחרונה זה לא הפחד וזה לא המלחמה- עם זה אנו מתמודדים לאורך דורות ועוד נתמודד. מה שקשה הנה ההבנה שמבחינת אלו שעומדים מולנו איננו בני אב אחד.
יש מחלוקת אדירה ואף מלחמה בלתי פוסקת עם האומה הערבית שטוענת שהארץ שלה, אני מאמין באמת ובתמים שכולה שלי והם מאמינים שכולה שלו, זהו ריב עתיק מאין כמוהו שמתחיל בימי הילדים הראשונים של העולם- קין והבל. הפתרון הפוליטי לא מענין אותי כרגע, על זה תמיד יהיו מחלוקות, גם בתוכנו וגם עם אויבנו, מאוד הגיוני שפשוט אין פתרון למחלוקות בנינו לבין ערביי העולם ואם יש לא כאן המקום לפרטם.
אבל מחלוקות זה בסדר, להתווכח זה בסדר, כי כל ויכוח יוצא מתוך נקודה של הסכמה, מתוך נקודה עמוקה של שלום שמזינה את הויכוח. רק שיש הסכמה על הנקודה הראשונית אפשר לריב על הפירוט שלה אחר כך.
מה שמתסכל אותי הנו שמבחינת אלו שעומדים מולי ואולי גם מבחינת חלקים מסוימים בתוכנו, אין בכלל ויכוח, הויכוח אפילו לא מתחיל, יש רק אלימות.
אין הכרה שאנו בני אב אחד, אין הכרה שזו ארץ האלוקים. כשילד קטן לוקח סכין ביד ודוקר את בן גילו כי הוא יהודי, מצבנו חמור מאוד. נכון שאנחנו הצד הצודק, נכון שהמציאות של הסתה בלתי נגמרת והתנהגות תת אנושית אינה מאפיינת אותנו, אבל כבניו וממשיכיו של אברהם למדנו שהאחריות על הסביבה שלנו היא עלינו, האחריות למצב המוסרי של העולם היא גם עלינו, היא חלק מהמשימה שלקח על עצמנו אבינו אברהם.
אני מקווה שבקריאה בשבתות הקרובות בסיפוריו וקורותיו של אבינו נלמד את האחריות, נחפש רמזים איך לנסות ולפתח את ההכרה שבני אב אחד אנחנו, איך להתפלל על הרשעים מחד ולהלחם בהם מלחמת חורמה בשביל קרוב משפחה מאידך.
בני אברהם אבינו אנו והלוואי שנצליח להביא את תכונותיו של אבינו הגדול לידי ביטוי.
הכותב הוא ר״מ במדרשת לינדנבאום אור תורה סטון