קשישה עתירת נכסים וכספים בבנקים ובנדל"ן הורישה בצוואתה ארבעה דולרים בלבד לאחד מילדיה ואת כל רכושה לבנה השני. חברי בית הדין הרבני באריאל נתבקשו להתמודד עם שתי דרישות סותרות. הבן הזוכה ביקש את קיום הצוואה ככתבה וכלשונה, ואילו אחיו ביקש לבטלה.
הקשישה, מורה וספרנית במקצועה, כתבה בעבר מספר צוואות שונות אותן נהגה לעדכן מעת לעת. בגרסה האחרונה שנכתבה לפני כשנה וחצי היא הורישה תמונה מקורית ויקרת ערך של הצייר אבל פן לאחד מנכדיה וכן תכשיטים יקרי ערך לבת אחותה. את שאר רכושה היא הורישה לבנה הצעיר ולבן הגדול הותירה ארבעה דולרים בלבד.
הבן הגדול טען כי אחיו הוא זה שערך את הצוואה, על כן הוא אינו יכול ליהנות ממנה. בנוסף הוא ציין כי האם הייתה בלשנית מומחית לעברית ואשת ספרות ובעלה יכולת כתיבה מעולה. לטענתו, אם היא נזקקה לעזרה בניסוח ובעריכה הרי זה רק בגלל שעברה אירוע מוחי ושהתה בביתו של האח היורש הזוכה. על בסיס זה הוא דרש האח את ביטול הצוואה.
לאחר חקירה ממושכת של שני הבנים, הגיעו הדיינים למסקנה כי הצוואה נעשתה בהיות האם בריאה ובדעה צלולה והיא אכן משקפת את רצונה. לדעתם, אופי הצוואה נגזר מהקשר העכור שבין האח הגדול לאמו. שני הבנים אישרו זאת, אך הגדול טען כי נאמר לו בעבר שאמו תוריש את חלקו בירושה לבנו, הנכד של המנוחה שהיה מקורב אליה מאוד. הבן שקיבל את מרבית הירושה, אישר זאת אך הוסיף כי לאחר שהנכד עזב את הארץ והדבר קרע את ליבה החליטה האם להדיר גם אותו.
לאחר בדיקה מעמיקה של העובדות ושל המקורות ההלכתיים החליטו הדיינים לאשר את תוקף הצוואה, תוך קביעה תקדימית ביחס לפגם של נהנה מצוואה שנטל חלק בעריכתה. בית הדין קבע שהפגם נאמר רק במקום בו קיים חשש שעורך הצוואה שינה את דעתו של המוריש.