יש מי שעבורם המושג "חינוך ביתי" נשמע כמו משימה בלתי אפשרית, יש הסוברים כי התפתחות טובה של ילדים, מתאפשרת הודות לאתגרים אליהם הם נחשפים במהלך הלימודים, וכי התנהלות חברתית תקינה, נבנית באמצעות חיכוך יום יומי עם חברים לכיתה ולסביבה הבית-ספרית. ויש מי שחושבים, שמצע הגידול הנכון עבור ילד, יכול להינתן רק על ידי הוריו בסביבתו הטבעית. יש מהם העוקבים אחר תוכנית הלימודים של משרד החינוך ומלמדים לפיה, ויש הבוחרים בלמידה טבעית וחופשית על פי העדפותיהם של הילדים. רגע לפני תחילתה של שנה חינוכית חדשה, הורים אשר בחרו לחנך את ילדיהם בבית, משתפים במחשבות ובמסקנות.
בת שבע - אם לילדים בגילאי 10.5, 9, 7, 5, 2.5 - מעלה אפרים
"לא היה ברור לנו שהילדים ילמדו בחינוך ביתי. כאשר הגדול נולד היה לי ברור שילדים עד גיל 3 צריכים להיות בבית, גם אנחנו גדלנו כך. אך כאשר הוא הגיע לגיל הגן, שאלתי את עצמי אם אני חייבת לשלוח אותו, בייחוד לאור העובדה שעבדתי בצהריים, והבנתי שהמשמעות היא שכמעט ולא אראה אותו בכלל, וכך הוא נשאר שנה נוספת בבית. באותה שנה עברנו לכפר הרא"ה, שם נחשפנו לנושא יותר לעומק, מאחר ומתגוררות שם לא מעט משפחות הדוגלות בחינוך ביתי. ופתאום הבחירה הזו הרגישה מאוד נורמלית והגיונית. כך זה המשיך משנה לשנה, וכאשר הגדול הגיע לגיל 5, הבנו שהוא כבר לא ילך למסגרות".
למה?
"היה לו טוב מאוד, לא מצאנו שום סיבה לשנות זאת. היה שלב שחשבנו על זה שוב, אבל בסוף הבנו שזה לא רלוונטי ולא מתאים לאורח החיים שלנו, כלומר, לשלוח למסגרות היה מבחינתנו להתאמץ יותר. כיום, בעלי עובד 4 בקרים בשבוע בלבד, על מנת שיוכל להיות עם הילדים בבית. יום אחד בשבוע כולנו בבית יחד, ואז אני יכולה גם קצת לנוח. אבל גם בימים בהם הוא עובד, הוא חוזר בארבע. הוא מעולם לא עבד בעבודות של 8.00-22.00 בלילה, זה לא מתאים לנו".
"לילד שנולד יש אבא ואמא, הגננת לא נולדה יחד איתו"
"אני מאמינה שמותר לנו לבחור בחירות חריגות. אני בוחרת בדברים שונים מהמקובל בתחומים נוספים בחיי, כמו ללדת בבית לדוגמה. זה שכולם עושים משהו, לא הופך אותו ליותר טוב. שנית, ילדים לא נולדו למסגרת. כאשר ילד נולד, יש לו אבא ואמא, הגננת לא נולדה יחד איתו, זה לא משהו שאנחנו חייבים לקבל. מסגרות נולדו מתוך אילוצים, הן לא היו קיימות מאז ומעולם. אז נכון שהילדים שלי גדלים קצת שונה מילדים אחרים, ויש כאלה שאף יאמרו שאני מזיקה להם, אבל עצם זה שאני עושה משהו שונה, לא הופך את זה באופן אוטומטי לנזק. ומה אני מחסירה מהם? ללמוד כיצד לשרוד בחברה? אני מאמינה שככל שילד יגדל עם יותר חממה ועטיפה, כך הוא יהיה מוכן יותר לעולם. בסופו של דבר, ילד שטוב לו, הוא טוב לסביבה. ילד חברותי, הוא לא ילד שיודע לשרוד את הסביבה, אלא ילד שיודע לראות את האחר, לדעת באמת להתחשב. אני רואה את הביטחון הזה על הילדים הגדולים שלי, כשהם יוצאים כבר עכשיו למקומות. הם מאוד רגועים מבחינה חברתית. אין להם את הלחץ ש'מישהו ייקח לי', שהם חייבים לעמוד ראשונים בתור, יש להם ביטחון מאוד חזק, ומשהו פנימי מאוד רגוע. העובדה שכולנו קמים בבוקר בנחת, ואין לנו את הלחץ של להתארגן ולצאת, הזרימה הזו משפיעה עליהם לטובה. דבר נוסף שאני שמחה לראות בהם, זה שכאשר מתקיימת פעילות שהם יודעים שלא יהיה להם כיף בה, הם פשוט אומרים שהם לא רוצים ללכת. הם לא מגיעים למקום רק בגלל שכולם מגיעים אליו. רוב הילדים לא עוצרים לחשוב לפני שהם הולכים לאיזה מקום. האם הם בכלל רוצים? האם זה נכון להם? אם זה כיף להם? אני זוכרת את עצמי בתור ילדה, לא עצרתי לחשוב 'אולי לא מתאים לי?', 'אולי לא אהנה הפעם?' הילדים שלי רגילים לעצור, לחשוב ולבחון את הדברים. לפעמים אנחנו מציעים להם, אולי כן כדאי ללכת, אולי אנחנו יכולים לעשות משהו כדי שיהיה להם כיף שם".
צילום: shutterstock
"בבית הספר מנסים להכניס לראש התלמיד תבניות, והוא לא מבין מה רוצים ממנו"
"אנחנו מאמינים בגישת ה-'אנסקולינג', אף פעם לא לימדנו אותם באופן מאוד מסודר, ברגע שהגדול התעניין, הוא פשוט התחיל לקרוא. הילדים שלנו ידעו חשבון, הכירו בעלי חיים ואת כל מה שצריך על הסביבה, ראינו שהידע שלהם לא נופל משל ילדים אחרים. גם הכרנו ילדים אחרים בוגרים יותר, הלומדים בחינוך ביתי, וראינו שהם בעלי ידע רחב, סקרנות ורצון ללמידה, אז אמרנו שאין סיבה שהילדים שלנו לא יגדלו כך. בעיניי, בית ספר עושה רק נזק בתחום הלימודי. הופכים בו את הלמידה לשנואה, או שמלמדים בשיטות שהן מוטעות. מנסים להכניס לראש התלמיד תבניות, והוא לא מבין מה רוצים ממנו. הילדים שלי פשוט לומדים, אני לא מלמדת אותם. ברגע שהם למדו לקרוא, נפרש בפניהם עולם שלם. הגדול שלי קורא ספרי מבוגרים בנושאי אקולוגיה, בעלי חיים, מדע, חלל, הוא מספר לי דברים מדהימים, רוב הזמן הוא מחדש לי, הוא אוהב לקרוא ולומד כך המון. אם הוא היה בבית ספר, אני מאמינה שהוא היה קורא פחות, כי אם הוא היה חוזר בשלוש, ארבע, מותש מיום של למידה, והיו לו שיעורי בית, לא יודעת מתי היה לו זמן לזה. היום לפעמים אין לו מספיק זמן".
ואם הם יבקשו ללכת לבית-ספר?
"כרגע זו לא החלטה שהם יכולים לקבל, אולי בשלב מתקדם יותר. אבל מאחר וכל החברים שלהם לא אוהבים את בית הספר, זה מאוד קל. היום הם רואים את יתרונות החינוך הביתי, אבל אני לא בונה על זה שהם יחשבו כך כשיהיו בוגרים. אני מקבלת החלטות שאני מאמינה, שהן הכי טובות בשבילם, וגם אם כשהם יגדלו הם לא יסכימו איתי, הם יידעו שעשיתי את זה מאהבה. גם אותי שלחו לבית ספר ולא אהבתי את זה. כאמא, אני מחויבת קודם כל לטובת הילדים שלי, ובסופו של דבר, כולנו בוחרים בשביל הילדים שלנו".
מיכל, אם לילדים בגילאי 12, 7, 5 - מרכז
"כל הילדים שלי היו בבית עד גיל 3.5, לאחר מכן הם נכנסו למסגרות, אבל כשהגדולה שלי הייתה בכיתה ג', הוצאנו אותם לחינוך ביתי. האמנתי בדרך הזו, וזה דבר שתמיד רציתי ליישם בעצמי. חקרתי את הנושא במשך 3 שנים, אבל חיכינו להבשלת התנאים, ולכך שבן זוגי יחל לעבוד מהבית. אבל מה שהניע אותי ליישם את הרעיון באופן סופי, זו העובדה שבתי הגדולה אשר מאובחנת כמחוננת, מאוד השתעממה בכיתה. היא סיפרה שהיא מוצאת עצמה מסבירה לאחרים, במקום להתקדם לאן שהיא רוצה, כך שהיא גם מאוד רצתה לצאת לחינוך ביתי. ובאמת, בחצי השנה הראשונה שהייתה בבית, היא סיימה את החומר של בני גילה ושל שנתון מעליה. גם הבן הקטן מתקדם מאוד בחומר ביחס לחומרי הלימוד של בני גילו. נוסף על כך, יש להם מיומנויות מאוד מפותחות, הם יודעים למשל, לערוך השוואת מחירים בסופר, בודקים תוקף של מוצרים, הולכים לדואר לשלוח מכתבים, דברים שבני גילם עדיין לא עושים.
ואיך הם לומדים?
"אנחנו כן קונים ספרים וחוברות לפי הנחיות משרד החינוך, בייחוד במקצועות אנגלית, מתמטיקה ועברית, וכמובן שאני מעשירה אותם בנוסף. חינוך גופני מתבטא אצלנו בהליכות וחוגים, גאוגרפיה אנחנו לומדים הרבה תוך כדי טיולים, אני משתדלת מאוד שהלמידה תהיה חווייתית. לפני ראש השנה למשל, אנחנו יוצאים ומסתכלים על הפריחה של הרימון וחוקרים אותו. יש לילדים יצר סקרנות מאוד גדול, וברגע שמאפשרים להם, הם רוצים לדעת הכל. לדעתי, במערכת הרגילה היצר הזה היה מדוכא קצת. מאחר והם בבית, הם יכולים לזרום עם השאלות לאיזה כיוון שהם רוצים. שלא כמו בכיתה, שם הזמן מוגבל, והמורה צריכה לעמוד בקצב המוכתב לה. אני יודעת עד כמה עבודת החינוך קשה, אני שומעת ממורים את התסכול שלהם, ויש גם הרבה מורים שהילדים שלהם בחינוך ביתי, אז זה אומר הכל. כמה מהדברים שלמדנו בבית הספר אנחנו באמת זוכרים?
בבית הם שמחים ורגועים, לומדים בהנאה, חוויה שהלוואי והייתה לי גם. אני מאמינה שהילדים שלי צריכים להרגיש טוב איפה שהם נמצאים. הבן הקטן שלי כן נמצא בגן, כי שם זו למידה חווייתית. והוא יודע שאם כיף לו בגן, אז הוא ילך לגן, ואם היום הוא רוצה להישאר בבית, אז הוא יישאר איתנו. אבל הוא גם יודע שהוא ילמד בכל מצב, הוא לא יתבטל או ישב מול המסך כל היום".
מה את עונה לביקורות על הבחירה הזו?
"לא נתקלתי במישהו שטען שבבית הספר יש גירויים גדולים יותר, אבל כן היו שטענו, שבבית הספר יש סדר יום וחברה, אז אני מסבירה להם שגם בבית יש סדר יום, והמון מפגשים חברתיים. אנחנו בקשר עם קבוצה של מעל - 150 ילדים בחינוך ביתי. ויש גם חוגים ושכנים, אז כשהם רוצים, יש להם חברים. אני מרגישה שאני נותנת לילדים שלי את הכי טוב שיש. אם פעם, כאשר היו במסגרות, היו לי נקיפות מצפון בתור אמא, על איך היה היום ומה עשיתי, היום אני מרגישה שאנחנו אחראים לחינוך, לערכים, לתפילה, ולכל ההתנהלות שלהם, ואני מרגישה סיפוק אדיר".
צילום: shutterstock
גבריאלה, אם לילדים בגילאי 3,6,9, שומרון
"לא הייתה לנו אג'נדה מוכנה מראש, אבל עם הזמן, בשנותיה הראשונות של הבכורה, הבנו שהיא ילדה רגישה, ושלא נכניס אותה למסגרת בשנים הקרובות, ולקראת גיל שנתיים, הבנו שעדיף שתישאר בבית. לאט לאט התחלנו להתחבר למשפחות החינוך הביתי, והעובדה שלא מצאנו מסגרות שחשבנו שהן מספיק מאמינות, רכות, ומבינות את הילד, הפכו את הרעיון לקבוע. כאשר נולד הילד השני, הרגשנו שזה נכון יותר לילדים, וכאשר התחלתי ללמוד הנחיית הורים, הבנתי למה לילדים שלי מתאים יותר חינוך ביתי".
למה?
"אני חושבת שיש גם מסגרות מצויינות, אבל רובן לא משרתות צמיחה טובה לילדים. רובן לא מספקות את התנאים שילד צריך כדי לגדול טוב. יש ילדים שיתמודדו עם זה, אבל יש גם הרבה כאלה שלא מתמודדים עם זה, וזה תוקע אותם. הילדים שלנו ספציפית הם יותר רגישים, אז ברור לי שהם צריכים להיות איתנו בבית. ביום שהילדים שלי ירצו ללכת לבית ספר, אני לגמרי אאפשר. אבל כרגע הם מאוד לא רוצים, כי כל ילד או ילדה ששומעים שהם בבית, אומרים שגם הם היו רוצים בזה. הם לא מקבלים שום פידבקים חיוביים מילדים שהולכים למסגרת, אז זה לא מעורר בהם שום רצון. אני חושבת שאין תועלת במסגרת שיש בה הרבה ילדים, לדעתי זה בעיקר מעורר אצלם בהלה. תועלת קיימת במסגרת שיש בה מעט ילדים, יש מבוגר שהילדים קשורים אליו, ויש איתו מערכת יחסים קרובה, ואין מסגרות כאלה. המסגרות של היום הן כאלה שיש בהן הרבה ילדים, יש מבוגר שאין איתו מערכת יחסים קרובה, בדרך כלל. וגם אם יש, זה לא מפצה על כך שיש המון ילדים, והרבה מאוד חוויות פוגעניות ולא נעימות.
אני מאמינה שכדי שילד יוכל לצאת לעולם בצורה טובה מבחינה רגשית - נפשית, הוא זקוק בשנים הראשונות של חייו, לסביבה שאין בה הרבה בהלה והרבה ופגיעות, כדי שהוא יכול לבנות את עצמו מבפנים. ואז כשבתוכו הוא בריא, הוא יכול לצאת לעולם כשיש לו אינדבידואל ברור ומובנה. אני חושבת שהילדים שלי מקבלים את הסביבה הזו, סביבה שהיא מוגנת יחסית. כל ילד מתמודד עם קשיים, גם אני יכולה להקשות על הילדים שלי, גם אני לא תמיד 100 אחוז, גם להיות עם אמא זה לא פשוט לפעמים, אבל באופן יחסי לסביבה הבית ספרית, או למסגרת אחרת, הם חוויים הרבה פחות פגיעות, וזה מאפשר להם לבנות את עצמם לאט לאט בשקט, בלי מגננות".
כיצד מגיבים הורים המגיעים אלייך להדרכה ומתוודעים לעובדה שילדייך בחינוך ביתי?
"יש כאלה שאומרים, אם היא בחינוך ביתי, סימן שמה שהיא מעבירה באמת עובד, אחרת איך היא הייתה יכולה להיות עם הילדים שלה כל כך הרבה זמן ולא להשתגע. מצד שני, יש שטוענים, כי זו לא חוכמה לגדל ילדים כשאת לא שולחת אותם למסגרות. כי מסגרות מערימות המון קשיים, ומעוררות המון תסכול אצל ילדים, אז כשאין להם את התסכול וההתמודדויות של המסגרות, הם ילדים נוחים יותר. אבל ממה שאני רואה, זה לא נכון. לכל ילד יש לו את ההתמודדויות שלו, והילדים שלי ספציפית הם גם רגישים מאוד, אז הכל יותר חזק".
צילום: shutterstock
יונית ודניאל, הורים לתאומים בני 9.5, 7.5, 2 - צפון
יונית: "יצאנו לחינוך ביתי לפני שנה, לאחר שהתבשלנו עם זה הרבה זמן. תמיד היינו קצת שונים בזה שהילדים שלנו לא היו 100% זמן במסגרות, ועם כל ילד משכנו כמה שיותר את הזמן בבית, כך שאת החינוך הביתי תכננו לשלב בוודאות בשלב מתקדם יותר. כאשר בתנו השלישית עלתה לכיתה א,' וראינו את התגובה שלה, פתאום היה מאוד ברור לנו מה נכון, והבנו שאין סיבה לחכות עם זה. וכשאת בתוך זה, את לא מבינה איך לא עשית זאת קודם. כאשר הודענו לילדים על ההחלטה הם הגיבו לזה באושר גדול ושמחה ענקית. היו שם אמירות מאוד חזקות, למשל, שזה מרגיש כמו ביציאת מצרים, וזה חלום שהתגשם".
"ילדים יכולים ללמוד הכל ויותר לעומק, מתוך הנעה פנימית"
יונית: "אנחנו מאמינים בגישת ה'אנסקולינג' - חינוך חופשי, גישה זו אומרת שילדים לומדים באופן טבעי. לא צריך להושיב אותם מול לוח, ולא מול תכנים ספציפיים שאנחנו המבוגרים, החלטנו שזה הזמן שנכון להם ללמוד. השיטה מאמינה בכך שילדים יכולים ללמוד הכל ויותר לעומק, מתוך הנעה פנימית, וכשהלמידה רלוונטית לילד, היא נשארת אצלו יותר. לדוגמה, הייתה תקופה שהיה להם זמן מחשב, יכולות החישוב שהם הגיעו אליהן מעצם זה שהיו צריכים לחשב כמה זמן נשאר לכל אחד, היו פשוט מדהימות. חלק גדול מהשיטה אומר שהילד ילמד כשיש לו עניין ללמוד, כמו שילד לומד לדבר כי הוא צריך את זה, הם לומדים כי זה רלוונטי אליהם. אנחנו לא מקור הידע הבלעדי שלהם, אנחנו שולחים את הגדולים לחפש תשובות באינטרנט, יש להם סבא כימאי שכשיש דברים רלוונטיים הם פונים אליו, ולפעמים אנחנו מחפשים את התשובות יחד איתם. יכולים להיות ימים שהם יעדיפו להיות יותר במשחק ודמיון, ואנחנו מאפשרים את זה. אנחנו לא רואים בזה משהו פחות טוב מלשבת ולחשב חישובים מתמטיים. הצד הלימודי הוא מאוד משמעותי וחשוב בעיננו, אבל חשובה לנו יותר השלמות הנפשית שלהם, והידיעה שהם נמצאים במקום הנכון, באמצעות מתן סביבה המותאמת לגיל ולצורך שלהם. באופן זה, יש אפשרות להכיל יותר את העולם האישי שלהם. אבל ביחס לשלושים תלמידים בכיתה, ומורה שצריך להתייחס לכולם, זה נראה כמו משימה בלתי אפשרית. אבל יש לנו ילדה שהיא יותר מסגרתית, ולמרות שהיא ממש שמחה לצאת לחינוך ביתי, אני רואה אותה מבקשת מאיתנו בהמשך ללמוד בבית ספר, וזה בסדר. נקודת מוצא שלנו היא, לעשות מה שטוב לילדים שלנו, וככל שהם גדולים הם מבינים יותר מה טוב להם".
צילום: shutterstock
מה אתם עונים למי שמבקרים את הבחירה שלכם?
יונית: "יש משהו בעולם הזה שמביא אותנו בסוף להיראות הקיצוניים, אבל לפעמים אני שואלת את עצמי, איך זה קרה שאנחנו הקיצוניים? כלומר, הקיצוניות לגמרי קיימת שם אבל היא פשוט הפכה למיינסטרים. מה גם, שאנחנו רואים כיצד בסופו של דבר, בקצב שלהם, ועם יד על הדופק מצידנו, הם רוכשים את הכלים הנחוצים המוענקים על ידי מערכת החינוך, כך שלדעתנו הם רק יוצאים מורווחים.”
דניאל: "מה שבעיקר שואלים אותנו זה, איך הם יתמודדו? אנחנו מאמינים שילד לא צריך לעבור התמודדויות כדי לעבור הכשרה לזירת המבוגרים. אנחנו ניתן לו את המצע הכי טוב לגידול שאנו יכולים, וכשהוא יגדל, הוא יידע להתמודד עם אתגרים. חשוב לנו שיגדל עם הבנה שההורים עשו כל מה שהם יכלו כדי שיהיה לו טוב, ושהוא יכול לבחור לעשות כל מה שהוא באמת רוצה. הכניסה שלי לעולם המבוגרים הייתה בהתאם לשאלה, מה מצפים ממני? מה יביא לי כסף? אבל אנחנו רוצים לגדל אותם עם הרבה ביטחון שיש מקום בטוח בעולם, וגם הרבה חופש, לחפש ולגלות אילו דברים באמת מושכים אותם לעשייה ויצירה, וכך לבטא את עצמם, שזו לדעתי מתנה גדולה גם להם וגם לעולם, וזו הכנה הרבה יותר משמעותית לחיים".