כיחידים וכחברה אסור לנו להתעלם מהמסרים שמחלת הסרטן שולחת, אם זה ברמה הגופנית, רגשית ורוחנית. הסרטן הוא שעון מעורר התובע מאיתנו בדק בית לגבי הרגלי חיים, אורח חיים, מערכות יחסים וסביבה. הסרטן מביא בפלש את מציאות החיים לתוך ההכרה שלנו, מה שהופך אותנו מודעים לבחירות שלנו, לגורמים רעילים בחיינו (תזונה, זיהום אוויר, מערכות יחסים, עבודה ועוד).
מחד, המתח (stress), מהווה גורם משמעותי בהופעת מחלות אשר חלקם הגדול נובע מאירועים מלחיצים בתוך המשפחה (Family Events), ומאידך, מחלת סרטן בתוך משפחה, משנה את רשת היחסים. רוב המשפחות, באופן טבעי, מתאספות ותומכות בחולה ובאופן אינטואיטיבי רוקחות את התערובת הנכונה בין ייאוש לתקווה, רצינות לקלילות, אומץ לכניעה, עצב ושמחה. ישנן משפחות אשר הפחד והאי הוודאות ממחלת הסרטן, מעצימים מתחים קיימים ומציפים קשיים בתפקוד המעיקים על קשרי המשפחה. מחלת הסרטן פעמים רבות מספקת הזדמנות לאחות פצעים ישנים ולבסס רמות חדשות של אינטימיות.
הצוות המטפל מציע לנצל את ההזדמנות לשינוי ע"י מפגשים יזומים ושיחות משותפות ופתוחות עם צוות המערך התומך (פסיכולוגים, מטפלים באומנויות, מטפלים בקבוצות ועוד), בעיקר בחודשים הראשונים לאחר גילוי האבחנה, כדי לאפשר לבני המשפחה פורום בריא לשאול שאלות מהותיות וקיומיות, להתארגן מחדש ולהביע פחדים, תקוות וצרכים.
בניגוד גמור ללחץ - תמיכה משפחתית משפרת את מדדי החולי. תמיכה משפחתית מוגדרת "עזרה נפשית, כלכלית ואינסטרומנטאלית שמושגת מהרשת החברתית של היחיד". מחקרים מראים שתמיכה משפחתית וחברתית משפרות בריאות באופן ישיר, ומקזזות את השפעות הלחץ המשפחתי.
Berkman & Syme חקרו 6,000 בני אדם ומצאו כי ככל שהאדם יותר מבודד, הוא חולה יותר, וסיכוייו למות גדלים (פי 2 מהלא מבודדים), כאשר המדדים החשובים לבידוד היו: העדר נישואין, העדר קשרים עם חברים וקרובי משפחה. מחקר דומה הראה קשר כזה רק אצל גברים (בידוד לעומת סיכוי לתמותה). מחקרים אחרים הראו שבגילאים שונים יש לקשרים החברתיים משמעות שונה. כאשר בקשישים מבודדים יש סיכוי לתמותה של פי 2-3 מאשר בקשישים לא מבודדים. ואילו בצעירים, נישואין פחות השפיעו, ההשפעה המשמעותית הייתה דווקא קשורה לצאצאים ויחסים חברתיים.
התמודדות המשפחה עם מחלות כרוניות נעשית חיונית יותר, עקב העלייה בשכיחות הסרטן, העלייה בתוחלת החיים ובהתאמה גם העלייה בשיעור האוכלוסייה המבוגרת. התמודדות בני המשפחה עם מחלת הסרטן, יכולה להשפיע על מהלך המחלה ופעמים רבות אף על התגובה לטיפולים. כמטפלים עיקריים בני המשפחה נדרשים בסיוע הסדרת הליכים בירוקרטיים, הכנת אוכל מתאים, הקשבה, תמיכה רגשית ונפשית, ליווי והסעה לבי"ח ועוד.
לצד כל יתרונות התמיכה משפחתית וחשיבותה על החלמה והתמודדות טובה יותר עם המחלה, צריך לזכור כי מחלת הסרטן היא מאוד דומיננטית. בעקבותיה, יש הפרה באיזון הכוחות הפוגע פעמים רבות בצרכיה שמוזנחים. המשפחה כמערכת סיגלה לעצמה שיגרה והרגלים המאפשרים לה לתפקד כיחידה חברתית וכלכלית והמחלה מערערת את השלמות הזאת. הרגלי חיים במשפחה משתנים מבחינת פעילויות וחלוקת תפקידים.
במקרה הטוב, ההתמודדות טובה וישנה התקרבות בין בני המשפחה. לעיתים זה מוקצן בלקיחת יותר מדי אחריות על החולה / של החולה מה שפוגע בעצמאות ובאוטונומיה שלו. במקרים הפחות טובים, ישנה התרחקות כתוצאה מהמחלה היכולה להוביל לגירושין, אשפוזים מרובים, הזנחה או אפילו מוות. כאשר במקרה זה, התעלמות אנשי מקצוע מצרכי המשפחה יכולה להוביל להידרדרות במשפחה שאינה מצליחה להיחלץ מהקושי ולהתמודד ועל כן הם אינם יכולים לעזור לחולה כמו שנדרש, מה שגורם להידרדרות במצב המהווה גורם לחץ נוסף על בני המשפחה, וכך הלאה.
פעמים רבות אנו נתקלים במצבים בהם אמונות של בני משפחה לגבי בריאות יוצרות מיני משבר במשפחה. החולה מואשם בהזנחת בריאותו, או שהוא מאשים את בני המשפחה כגורמים ישירים ע"י הפעלת לחצים או כגורמים בלתי תלויים כמו: תורשה. אמונות אלו ואחרות גורמות לפילוג המשפחה והחלשת כוחה. צריך לזכור גם כי מחלה כרונית מביאה את בני המשפחה להתמודד עם כמה בעיות בו זמנית, כמו: חרדת קיום, מצוקת אשפוז, תלות בצוות מקצועי, בעיות כלכליות, בעיות בעבודה, חשש מאבטלה, ועוד.
על מנת לעזור למשפחה במשבר נדרשת הערכה ובדיקת ארגז כלים של המשפחה שיעזרו להם להתמודד עם המצב החדש של חיים עם מחלת הסרטן. לדוגמה: בדיקת מקורות תמיכה של המשפחה, נקודות חוזקה שלה, בדיקת היסטוריה של התמודדות במצבי משבר בעבר, בדיקה עד כמה המשפחה מתאימה את עצמה לשינויים והצליחה לשנות את חלוקת התפקידים במשפחה, בדיקת המסוגלות והפתיחות בקבלת עזרה מזרים, ללא חשדנות והטלת ספק, כולל גם מטפלים.
ממחקרים, ניתן למצוא נקודות חוזקה מוכחות במשפחה המאפשרות לה לצלוח משברים לרבות סרטן והם: זוגיות אוהבת ותומכת, חלוקה שווה של אחריות משפחתית, גמישות בחלוקת תפקידים, קבוצה קטנה של חברים קרובים, משפחה מורחבת תומכת, החיה ברובה בקרבת מקום ויחסים טובים (בשיתוף פעולה), עם אנשי המקצוע הרפואיים.
הכותבת היא אחות אחראית במחלקה האונקולוגית בבית החולים "לניאדו" בנתניה