שלום גם לכם הורים.
היום מסרתם לנו,המחנכים, את הדבר הכי יקר לכם בעולם.
אחרי יולי אוגוסט המסוגלים לטיפוס על הקירות ולאובדן השפיות יש בתחושה הזו מן הנחמה. ברוך ה' הגשר נגמר, הילדים הולכים ל'מסגרות', כוננות הרגעה. אפשר לנשום.
אבל בתור המחנך שיקבל אותם מחר, תרשו לי לומר לכם שאין דבר יותר מוטעה ומזויף מהתחושה הזו.
כי מחר, מתחילה ההתמודדות האמיתית של התלמידים שלכם. החיים הולכים להסתכל עליהם ישר לתוך הלבן של העיניים. זה מאתגר. זה מחשל. אבל זה בעיקר מפחיד.
אין דבר מיושן וארכאי יותר מהתפיסה שתלמידים באים לבית הספר בשביל הציונים.
זה השקר הלעוס ביותר.
תלמידים מגיעים לבית הספר קודם כל, בכדי לפתח לעצמכם את היכולת להיות ב'אח הגדול' של החיים. לדעת איך לשרוד את האינטראקציה החברתית והבין אישית בתור חלל סגור עם תלמידים אחרים.
הציונים הם באמת לא האישו כאן. את מה שהם עושים בתוך שש שנים הם יכולים להשלים במכינות בתור שנה.
בית הספר הוא קודם כל כוך ההיתוך החברתי והחשוב ביותר הרבה לפני הצבא ובדיוק בגלל זה אתם חייבים, פשוט חייבים לכוון את האוזניים הרגישות שלכם לתדר הנכון:
לא הציון בתעודה יקבע באיזו משקפיים הילד שלכם יסתכל על העולם אלא חוות הדעת של החברים שלו כמו גם קבוצת הווטסאפ הכיתתית.
אם הוא לא יעבור את הבגרות במתמטיקה תמיד הוא יוכל להשלים אותה. אבל אם הוא ינודה מקבוצת הווטסאפ הכיתתית זה לעומת זאת יוכל לגמור עליו ולצלק אותו לכל החיים.
תעשו לנו טובה, בבקשה, ואל תהיו מסוג ההורים שמתקשרים אלינו רק בכדי לדעת מדוע הילד שלכם קיבל שמונה וחצי כשמגיע לו תשע.
הם אלו שיקבעו האם הילד שלכם יאמין שהוא מסוגל כמאמר הרבי מקוצק, להרים את השמיים. לחיות את המשפט: "בשבילי נברא העולם". להסתכל במראה ולחייך.
הם אלו שיקבעו האם אחר כך, כשהבן שלכם יגיע לראיון אישי, הוא ישפריץ כריזמה או ילך לאיבוד בתוך עצמו.
אנחנו מנסים לעשות הכול, באמת, אבל כמה משאבים שלא נשקיע, היכולת שלנו להגיע ברזולוציה גבוהה לכלל התלמידים היא מוגבלת מאוד. כי מלאכים יש בשמיים ואנחנו עובדים בתוך 'מערכת'.
כשהילד שלכם יחזור הביתה, אל תשאלו אותו דבר ראשון כמה הוא קיבל במבחן או איך היה השיעור.
תשאלו: "איך הולך עם החברים בכיתה? טוב לך איתם? אתה מרגיש אהוב?".
הכיתה מעבר לסביבת לימודים היא קודם כל מעבדה חברתית שחלים בה גם חוקי הג'ונגל ההישרדותיים ביותר.
אנחנו מודעים לכך. מנסים באופן תמידי ליישר כאן ולדחוף שם כשצריך, אבל אף פעם לא נוכל לדעת שהצלחנו להגיע לכולם.
תלמיד הוא קודם כל נער או ילד. ומספיק לפעמים פרצוף עקום של חבר בכדי להשבית אותו לכל היום ולגרום לו לאבד עניין בשיעור.
אנחנו נעשה הכול בכדי לנסות ולדאוג לנשמה של הילדים שלכם
אבל דווקא עכשיו כשאתם שולחים את הילד שלכם ל'מסגרות' החינוכיות, אתם חייבים לפקוח את האוזניים ולהיות קשובים הרבה יותר מאשר הקשבתם בחופש.
אין משפט שיותר לא נכון לבית הספר מאשר: 'נו ניוז, גוד ניוז'.
לפעמים שתיקה היא 'צבע אדום'. או יותר נכון 'צבע שקוף'. ואף אחד לא רוצה להיות שקוף בבית הספר.
לא באתי לבאס או להפחיד. חלילה. בסופו של דבר מדובר על מסלול שכולנו עברנו. מלא בחוויות. בונות. מעצבות. אבל המודעות הבריאה והנכונה מצידכם, זו שתדע להעניק לילדכם את רשת הביטחון הראויה, תדאג שהוא גם יזכור את בית הספר כמקום שמח ומכונן. יאללה, שתהיה לנו אי"ה טיסה נעימה.
אנחנו כבר כאן.