אחת התחנות שלא ניתן להימלט מהן בדרך לחופה היא המפגש עם הרבנות. ההחלטה היכן להירשם נמצאת בידי בני הזוג אמנם, אך תחת המגבלות הבאות: אחד מבני הזוג גר בתחומי המועצה הדתית במשך חצי שנה שקדמה לתאריך הרישום, על בן הזוג שהרישום מתבצע שלא באזור מגוריו לגשת למועצה הדתית בליווי שני עדים שיעידו על רווקותו, והצגת כתובת ההורים.
למרות ניסיונותיו המרשימים של סגן השר לשירותי דת הרב אלי בן דהן ליצור שינוי מערכתי מחייב, מתברר כי הדרך לשם עוד ארוכה.
בטרם הפניתי את בן זוגי למשרדי המועצה הדתית במקום מגוריו, פניתי ל'סקר שוק' קצר. נכנסתי לאתר האינטרנט של המועצה הדתית ירושלים, מאחר ושנינו גרים בה חשבתי שיהיה פשוט וקל לסיים את הרישום בה, אך התברר לי כי מאחר וכתובתנו הקבועה היא מחוץ לירושלים לא נוכל לפתוח את תיק הרישום לפני שנגיע למועצה הדתית במקום מגורינו ונוציא בה ורק בה את תעודת הרווקות. מאחר שכך, לא נראה היה שיש ערך מוסף לבחירה להירשם במועצה הדתית בירושלים מאחר ואת ההליך הבירור שמצריך נסיעה למועצה הדתית במקום מגוריו של בן זוגי לא אוכל למנוע.
אם כן, ניגשתי לברר את שעות פעילות המועצה הדתית במקום מגוריו. ובכן, שעות פעילות מחלקת רישום נישואין: ימים ב, ד בין השעות 09:00-12:00, 16:00-18:00.
נראה היה שאין ברירה אלא לקחת יום חופש ולנסוע לבית ההורים כדי לגשת להוציא את התעודה. ואכן, נמצא היום המתאים לכך, שלפניו שיננתי באוזני בן זוגי את המסמכים שעליו להביא עמו כדי שח"ו לא יגיע לשם לשווא: תעודת זהות, כתובת ההורים, צ'ק לתשלום, תמונות פספורט, שני חברים שיעידו על רווקותו.
הגיע הבוקר המיוחל ובן זוגי צעד היישר אל משרדי המועצה הדתית, מצויד בכל הנדרש. הציג את המסמכים בפני פקיד הרישום, הציג את שני חבריו שיעידו עבורו, ושילם 150 ₪ עבור האישור. בסיום התהליך ולאחר שהוצאה התעודה ביקש בן זוגי לקבלה לידיו, אך נענה בשלילה.
"יו'ר המועצה צריך לחתום עליה, אחרת היא אינה תקפה" ומה הבעיה שיחתום עכשיו אם הוא נמצא במשרדו? " זה לא עובד ככה. תתקשר יותר מאוחר ונגיד לך אם היא מוכנה".
כל הסבריו של בן זוגי כי הוא גר מחוץ לעיר והגיע במיוחד כדי להוציא את התעודה מאחר וכבר נקבע לנו זמן לפתיחת תיק נישואין במקום מגוריי נפלו על אוזניים ערלות. לאחר שיצא בידיים ריקות, התקשר אלי כדי לעדכן אותי על קורותיו.
החלטתי להתקשר בעצמי למשרדי המועצה לברר מה העניין ומתי נוכל סופסוף לקבל את התעודה. ענה לי מזכיר המועצה שאכן זכר כי בן זוגי יצא מהמשרד לפני כחצי שעה, ש"התעודה כבר מוכנה ואפשר לבוא לקחת אותה". לשאלתי מדוע לא ניתן היה לעשות זאת קודם, כשבן זוגי עוד היה במשרד ענה לי המזכיר "הרב לא עובד אצלי", והסכים לפנים משורת הדין שהתעודה תימסר לבן משפחה שייקח אותה עבורנו.
לאחר שביררתי מי מבין בני משפחתי יוכל להגיע לאסוף אותה עבורנו, התקשרתי שוב למזכיר על מנת למסור לו את שמה ולוודא שהתעודה תימסר לה ללא בעיות.
"אתם פתוחים היום מ16:00 עד 18:00 אחר הצהריים נכון"? ביקשתי לוודא, "כן, אבל שתגיע בין 16:15 ל 17:45". שתקתי ולא הוצאתי מילה למרות התדהמה שאחזה בי. העדפתי לסיים את התהליך ללא חיכוך מיותר, תוך הבנה שאני תלויה בו ובטוב ליבו ולכן עדיף שאשתוק.
לצערי נראה כי למרות הכוונות הטובות שעמדו מאחורי יוזמתו של הרב בן דהן לפתיחת אזורי הרישום והנגשת שירותי הרישום לנישואים, הדרך לשינוי מהותי עוד ארוכה.
אין זה עניין של חקיקה, אלא של הסברה ושינוי מקצועי של נותני השירות במועצות הדתיות בפועל. זוהי גדולתו של ארגון 'צהר' שהצליח לבדל ולמתג את עצמו כשירותי רבנות מסבירת פנים- ללא ויתור על ההליך הבירוקרטי, אך עם הרבה מאוד מאור פנים וניסיון להגיע למקום שבו נמצאים בני הזוג ולהקל על ההליך ככל האפשר.