לכבוד יום לידות הבית הבינלאומי משתפת מעט מהרהורי לבי.
שלושה קטקטים, שלוש לידות בית. כנגד כל המוסכמות המוכרות, המשפחה והחברים משהו בחיבור הפנימי שלי זעק וביקש לא ללדת באורות ניאון מסנוורים, מול אנשים שאני לא מכירה, לפי הקצב שלהם ומצב הרוח אליו התעוררו באותו היום.
אבל המחשבה לשחרר וללדת במיטתי שלי על אף היותה קוסמת ונעימה פשוט לא התחברה. בלידה הראשונה עוד לא ידעתי במה מדובר, בלידה השניה לא ידעתי מה נעשה עם הבכורה ואם תתעורר פתאום באמצע הצירים. בלידה השלישית על אף הניסיון פשוט לא הצלחתי לשחרר. את המאורה שלי, הביטחון והיכולת לשחרר לגמרי וללדת בצורה הכי טבעית, מחוברת, בריאה וטובה לתינוקות שלי ולי מצאתי בצימר לידה.
היכולת להיות אצל המילדת מספר אחת בארץ שתהיה מקצועית, קשובה ובמידת הצורך תדע גם לשלוח אותי לבית החולים במהירות, היכולת להיות משוחררת מהשכנים שאולי ישמעו או מהילדים שאולי יתעוררו, היכולת להיות שם עם החצי השני שתומך ואוהב ויודע בדיוק איך לעזור לי להשתחרר, הביאה לעולם שלושה ילדים בריאים, מתוקים, חכמים ורגועים.
ביום לידות הבית הבינלאומי כשבכל העולם כבר ידוע ומוכר כי לידות בית הנן מיטיבות ולא מסוכנות בשום אופן יותר מלידות בבתי חולים, כשפועלים אלפי מרכזי לידה טבעיים בכל העולם המאפשרים לידה לא "בית חולימית" אבל מושגחת ומיטיבה, בישראל של 2017 אין לי שום אפשרות יותר ללדת בצימר לידה או מרכז לידה כלשהו כי משרד הבריאות פעל ופועל כדי להוציא זאת מחוץ לחוק.
אני לא עבריינית ולא מבקשת לעשות שום דבר אסור, אז בישראל של 2017 אני לא יודעת איך אוכל לחשוב על עוד היריון או לידה עתידיים בעז"ה ללא האפשרות ללדת בדרך שהכי נכונה ומדויקת עבורי.
ילדיםצילום: שרית שפיצר לוי