כידוע בליל שבועות ישנם רבים הנוהגים מעבר לתיקון עצמו לעשות 'משמר' – לימוד כל הלילה בעגה הישיבתית:
מצד אחד לומדים כל הלילה וזאת מעלה גדולה, אבל מצד שני קמים מאוד מאוחר בבוקר ויש כאלה שאפילו מפספסים בעקבות הלימוד הלילי את תפילות הבוקר ויוצאים לגמרי מהזמנים. לכבוד שבועות שאלנו את מוריה ופתחיה מ'הנהגת נוער הקהל למען ציון' האם הם בעד או נגד הלימוד הלילי שעלול לבוא על חשבון הערנות והתפקוד בבוקר למחרת.
נגד להישאר ערים
פתחיה לוי, כיתה ט', ישיבת חמ"ד 'חורב', ירושלים
להישאר ערים בשבועות בלילה... בואו נדבר על זה שנייה. מה לדעתכם יותר חשוב? להישאר ערים כל הלילה וללמוד או להחזיק ראש בתפילה בבוקר? בינינו, אף אחד לא באמת מצליח להתרכז בתפילה אחרי לילה שלם של לימוד. יש פה מקרה של "יצא שכרו בהפסדו".
אז חברים יקרים, תעשו מאמץ קטן ותעשו טובה לעצמכם לכוונה שלכם ולגוף שלכם. תלמדו עד חצות, תפסיקו כמה שאתם יכולים מהתיקון ולכו לישון כי בכל זאת "מצווה שנעשית ללא כוונה היא כמו גוף ללא נשמה כי עיקר המעשה כוונה הוא". תלמדו, לכו לישון, קומו לתפילה ותשלימו את המצווה בכוונה גדולה. בואו נשים סוף לתופעה של חזן שמתפלל שחרית של יום טוב מול בית כנסת של אנשים ישנים. ללמוד כל הלילה זו אולי מצווה גדולה אבל אם מפריע בתפילה כדאי להפחית. בהחלט.
בעד להישאר ערים
מוריה סטופל, כיתה י"א. אולפנית חמ"ד 'אמית', חיפה
חג השבועות הוא חג עצמתי. נשארים ערים עד השעות הקטנות של הלילה ולומדים תורה. זהו חג של עצירה מענייני היום- יום שנועד כדי שנעסוק בתורה הקדושה שקיבלנו יחד, במעמד הר סיני. השאלה היא איך אנו עוסקים בתורה בלילה זה. ביכולתנו להישאר ערים כל הלילה ו"לשרוף" לעצמנו את שעות היממה המוארות, בהן לא נצליח לתפקד בגלל העייפות, וכך נפסיד את אווירת החג בשעות היממה.
אבל בעיניי, הכול עניין של איזון. אם נשכיל לבחור עד מתי אנו לומדים (כך שלכל אחד יהיה רף אישי משלו), תוך התארגנות מוקדמת (למשל הכנת עמדות קפה במקום בהם ישנו לימוד משותף ומרובה אנשים). אני חושבת שעוד דרך לנצל את היום עד תומו, היא לעסוק בו בנושאים וביישום שלהם. למשל ללמוד הלכות תפילה, ואחר כך ליישמן בתפילת שחרית בבוקר. עצם היישום נותן לאדם את המוטיבציה לקום בבוקר, על אף העייפות אחרי "הלילה הלבן". מעבר לזה, זהו לילה יחיד במינו בו אנו מקדישים זמן של למידת תורה לנפש, על חשבון הצד החומרי שבנו, אותו אנו דואגים לטפח בקביעות. לילה אחד של למידה משמעותית, ולא רק כסיסמה של רפורמה של שר חינוך כזה או אחר.
שאלות לדיון בסניף ובכיתה:
האם חשבתם מעבר להחלטה האם להישאר ערים כל הלילה או ללכת לישון בכדי שיהיה לכם כוח למחרת, מאיזה מקום מגיעה ההחלטה הזו?
האם יש כאן לדעתכם שיקולים טהורים ועניינים או שגם כאן, ייתכן שנגלה שההחלטה מגיעה מכל מיני מקומות של לחץ חברתי ושאר דברים חיצוניים שיותר משהם