"הכאבים הרומנטיים הם הקשים ביותר אצלי, אלה שמביאים אותי לקריאת מוות מן החי", מתוודה המוזיקאית עלמה זוהר ומספקת הצצה חסרת מעצורים לרגע ששינה את חייה מן הקצה אל הקצה. זוהר מספרת על התחתית שחוותה שגרמה לה להבין שהיא בנקודת שבר : " הלכתי לשבעה של חברה שנפטרה מסרטן, וכשבעלה גולל את סיפור יציאתה מן העולם ודיבר על האהבה שלהם, קרסתי לתוך עצמי. הרגשתי שהוא אומר לי: 'עלמה, כזה לא יהיה לך. אין לך אהבה, והכול פייק אצלך'". התובנה המטלטלת הזו, בשלהי שנות ה-40 לחייה, מובילה אותה להחלטה נחרצת לא לחזור הביתה, לכתוב הודעה דרמטית לבן זוגה, ולהישבע שלא תצא מהעולם הזה בלי לממש אהבת אמת. את התיקון היציב היא מוצאת בסופו של דבר בזוגיות הנוכחית שלה, שבה היא חווה ערבות הדדית עמוקה.

לצפיה ביוטיוב :

זוהר מתייחסת גם לסערה הציבורית בעקבות הופעתה המתוכננת בפסטיבל ביישוב כפר אלדד שבגוש עציון. המהומה, שהתחילה ממאמר ביקורתי בעיתון "הארץ", מעוררת כעס רב ותרעומת דווקא מצד חבריה הקרובים ואנשי האקטיביזם בשמאל האמוני. לשאלה למה את הולכת לשם? היא משיבה: "אני מביאה לשם את הדבר הזה בדיוק. למה שאני אדיר את עצמי משם? עצם נוכחותי שם מביאה איכות אחרת, ומבחינתי שם נמצאת המודעות לזכויות אדם, לערך חיי אדם ולשלום". זוהר מבהירה בנחרצות שהיא אינה חיה את קווי 67' ואינה מחזיקה בקו הירוק כמעקה אידאולוגי, ומספרת בגילוי לב כי ביטלה לאחרונה הופעה פרטית אצל אנשי שמאל רדיקלי שדרשו ממנה רק לשיר ולא להגיד מילים כמו "ברוך השם". היא מסרבת בכל תוקף להשתקה המעליבה הזו ומדגישה שהקול שלה מגיע תמיד כשהוא שלוב באישיותה, בעוד שאותם משתיקים הופכים בעצמם לגרועים שבאויביהם בלי לשים לב.

להאזנה בספוטיפי:

תפיסת עולם זו שזורה באופן הדוק גם ביחסה המורכב לדת ולחילוניות, כאשר היא מצהירה בגלוי שאינה רואה בעצמה חילונית מכיוון שכל השקפתה ההומניסטית נגזרת ממציאות השם בעולם ומקדושת החיים. היא מגדירה את עצמה כ"יהודייה עצלה" שחווה את המציאות דרך עיניים דתיות ורואה את אבותיה עומדים מאחוריה, ומשלבת זאת עם מעורבות פוליטית וחברות מפלגה פעילה למען קידום נעמה לזימי. לצד הכעס שהיא חשה על הממשלה שמאלצת אותה להיות אקטיבית, היא מביעה הבנה עמוקה לכאבם של אנשי הימין בחורבן ובאבל של תוכנית ההתנתקות ב-2005, ומכה על חטא העיוורון המוחלט שבו חיה כנערה ירושלמית בשנות ה-80 וה-90 מול הנרטיב של הצד השני. מתוך התודעה האמונית הזו, לפיה כולנו נעמוד בסוף למשפט מול בורא עולם ללא פתקים ותירוצים, היא מתמודדת באומץ גם עם פגעי גיל המעבר - אותו היא מתארת כאבל יומיומי ונורא על אובדן היופי שבו בחרה במודע שלא להזריק פילרים - וחוזרת ליצור אחרי עשור של שתיקה מוזיקלית באלבום חדש שכולו שיר אהבה וקבלה עצמית.