את ידידיה לא פגשתי מאז הימים לפני שבעה באוקטובר. מאות ימים "בילה" בסמטאות עזה הצפופות, ובקושי יכולנו לדבר. על אף בקיאותו הצבאית המרשימה, עדיין לקח לו רבע שעה להבין איך לנווט עד השולחן עמוס הסלטים שלנו, ששכן בקצה השמאלי בתוך המסעדה. "עבדאללה" בהחלט מאופיינת במרחב - ויעידו על כך עשרות השולחנות ששכנו בתוכה, שאיכלסו המוני סועדים, ופייר? אני לא חושב שמישהו שם נשאר רעב.
חומוס שלא נופל מחומוסיות
כיאה לפגישה נוסטלגית מה, התחלנו את הארוחה לאט, עם סלטים מעולים ורבים, צ'יפס, כרובית מטוגנת, פטריות ומגוון מנות פתיחה שהשרו עלינו תחושה של שפע. הכרובית הייתה טעימה, אך בתור מקום שאינו קורא לעצמו חומוסייה, החומוס (30 שקלים) היה במרקם חלק ומשובח, ולא נופל מכמה חומוסיות שביקרנו אצלם.
הלאפות היו טריות והוכנו במקום צילום: באדיבות מסעדת עבדאללה
המנה שאסור לפספס
אם אפשר לומר משהו אחד על ידידיה, מעבר להיותו חבר טוב ומבין בכל מה שאני לעולם לא אבין, זה שהוא לא מתבייש. המנה העיקרית, "המובחרים של עבדאללה" לארבעה סועדים (790 שקלים) כללה בתוכה חלוואית מדוייקת מאוד. אני התלהבתי עליה, אך לא היה לי נעים לבקש עוד, וידידיה ידע איך לדאוג לי. אני צריך אותו גם מול ביטוח לאומי. המנה הייתה כל כך מוצלחת, ששווה היה לנסוע רק בשבילה עד אור יהודה. מומלץ מאוד להתעכב עליה, וכן על האנטריקוט שהוכן בקפידה.
בכל רגע המלצר הגיע אלינו לשאול אם אנחנו צריכים משהו, ובכלל - תחושת האירוח הייתה מאוד לבבית. האנשים בעבדאללה מחייכים כמעט תמיד, ותמיד שואלים מה צריך ואם הכול בסדר. זה היה נחמד ביותר.
שיפודים מדוייקים צילום: באדיבות מסעדת עבדאללה
לכל דבר טוב יש סוף: לקינוח הזמנו בר פיסטוק (32 שקלים), פאדג שוקולד חם (32 שקלים) ובוואריה (32 שקלים), שהיו טעימות ובהחלט נותנות בוסט אנרגיה לקראת היציאה הביתה לירושלים הקרה. יש בהחלט לאן להגיע.
עבדאללה גריל בשרים
המפעל 17, אור יהודה
שעות פתיחה:
א-ה: 12:00-00:00
מוצאי שבת: 18:30-00:00
כשרות: רבנות מקומית
הכותב היה אורח המסעדה