אם להודות על האמת, מי שהתחיל את מהפכת ההומור במגזר הדתי, עוד הרבה לפני אנדרדוס ודוסים מצייצים,הוא הסטנדפיסט יאיר אורבך. מי שצפה במופע שהעלה לפני מספר שנים נפגש בסטנדאפיסט מוכשר וחביב, אך המופע החדש שלו מעלה את אורבך לשיאים חדשים של שנינות ואילתורים.
כולנו טועים ומסתובבים ב“לכה דודי“ בבית הלא נכון וכולנו מנסים להסוות את האיחור החריג לתפילה בהתעטפות בטלית טרם כניסתנו לבית הכנסת - ואם יתמזל מזלנו יהיה זה בברכת כהנים. אם להתרשם מכמות הקהל שמילא את ה“גולה“ בפתח תקווה, בה הוצג במוצאי השבת האחרונה המופע, מסתבר שזה קרה לכמה וכמה מהנוכחים.
 |
|
(צילום: דוד אסולין, גולה)
|
בניגוד לסטנדפיסטים אחרים שיצא לי להכיר, אורבך יודע להביא מופע שלם, ארוך וקורע מצחוק, שלא משנה מי ישב שם הוא תמיד ירגיש בנוח. אפשר היה למצוא קהל מגוון משלל סגנונות הציונות הדתית (ואפילו רפורמי אחד), שיודעים לצאת ולהינות מבלי לתרץ תירוצים. ואם בסוגיית הרב הראשי עסקינן, אז במקום שהרבנות אינה מצליחה לאחד את שורות הציונות הדתית, מסתבר שאורבך מצליח. לא משנה מי אתה או מי רבך, בסופו של דבר כולנו יודעים מה נמצא בעמוד 376 בסידור ”רינת ישראל“ (בדקו בעצמכם!) ויודעים להתבדח על השו"ת הסלולרי.
אם פספסתם את המופע החדש של יאיר אורבך ב“גולה“, אל תוותרו - הוא ימשיך להעלות את המופע וכדאי לכם שלא לפספס אותו בדרך. על מסקנה ברורה אחת כבר אפשר להצביע: לאחרים יש את רועי לוי ואורי חזקיה, לנו יש את יאיר אורבך ואנחנו לגמרי מבסוטים מזה.