<?xml version="1.0" encoding="UTF-8" ?>
          <rss version="2.0"  xmlns:content="http://purl.org/rss/1.0/modules/content/" 	xmlns:sy="http://purl.org/rss/1.0/modules/syndication/"  xmlns:atom="http://www.w3.org/2005/Atom" xmlns:dc="http://purl.org/dc/elements/1.1/">
                <channel>
                        <title>דברי תורה של חברים מקשיבים  כיפה</title>
                        <atom:link href="https://www.kipa.co.il/tag/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A7%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%99%D7%9D/feed/" rel="self" type="application/rss+xml" />
						<link>https://www.kipa.co.il/</link>
						<lastBuildDate>Sun, 14 Jun 2026 17:22:18 +0300</lastBuildDate> 
						<sy:updatePeriod>hourly</sy:updatePeriod>
						<sy:updateFrequency>1</sy:updateFrequency>
						<description>עדכוני חדשות ישירות מאתר כיפה, כל הכותרות והעדכונים.</description>
                        <language>he</language>
                        <image>
                                <title>דברי תורה של חברים מקשיבים  כיפה</title>
                                <url>https://www.kipa.co.il/images/logo.png</url>
                                <link>https://www.kipa.co.il/</link>
                                
                        </image><item><title>דבר תורה קצר לט''ו בשבט</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%98%d7%95-%d7%91%d7%a9%d7%91%d7%98/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Mon, 30 Jan 2017 17:42:00 +0200]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=650668</guid><description><![CDATA[]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לל''ג בעומר</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%9c%d7%92-%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9e%d7%a8/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Wed, 24 Apr 2013 09:27:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=655979</guid><description><![CDATA[]]></description></item><item><title>כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ - פרשת ויצא</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%9b%d6%b0%d6%bc%d7%99%d6%b8%d7%9e%d6%b4%d7%99%d7%9d-%d7%90%d6%b2%d7%97%d6%b8%d7%93%d6%b4%d7%99%d7%9d-%d7%91%d6%b0%d6%bc%d7%90%d6%b7%d7%94%d6%b2%d7%91%d6%b8%d7%aa%d7%95%d6%b9-%d7%90%d6%b9%d7%aa/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Fri, 23 Nov 2012 00:12:00 +0200]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=667424</guid><description><![CDATA[["וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ” ](בראשית כ"ט, כ')

ימים אחדים?? קצת מוזר, לא?
שאנחנו כל כך מחכים שמשהו יגיע, כל רגע יכול להראות לנו נצח. אחת לכמה דקות אנחנו מסתכלים בשעון, מתוך מחשבה שבטח עברה כבר איזה שעה וחצי..
אז בלי לפקפק, נשמע קצת מוזר ששבע השנים השניות היו כימים אחדים בעיני יעקב...

הרב אליהו לפיאן מביא על זה משל. נכנס אדם למסעדה, ולשאלת המלצר: 'מה אוהב אדוני?' עונה לו הסועד: 'אוהב אני דגים'. מיד, מזדרז המלצר לעבודתו להכין את המנה. אדם שלישי, יושב לו מן הצד, ולשמע הבקשה מצפה הוא לראות את המלצר חוזר עם אקווריום המלא בדגים נחמדים, וקערת אוכל בצד כדי להאכיל הדגים. 'אותו אוהב דגים, בוודאי ישמח להשתעשע בהם ולטפחם', חושב לעצמו. אבל, להפתעתו המלצר חוזר עם קערת דגים מבושלים ועסיסיים, ולתדהמתו של הצופה מן הצד, נועץ הסועד את סכינו ומזלגו בדגים , משסעם לחתיכות קטנות, מכניס לפה, לועס ובולע. ניגש אותו צופה לסועד ומטיח בפניו : 'ככה עושים לאהובים? לא יתכן שהנך אוהבם שאילו היית אוהבם, לא היית נוהג בהם כך. לא דגים אתה אוהב, כי אם את עצמך'.

אדם שכל אהבתו היא אהבת עצמו, אדם שמחפש את 'מה מגיע לי' בכל רגע נתון, כל רגע שעובר בלי מילוי הרצונות והמאוויים שלו, בשבילו הוא באמת נדמה כנצח שלם. 
אבל יעקב אבינו, לא את עצמו אהב. "באהבתו אותה", כל אהבתו הייתה אהבה של נתינה, ובדיוק לכן היא הרגישה כמו ימים אחדים, כל יום היה בבחינת נתינה לרחל, ומאחר ובקשר אהבה זה ראה יעקב לנגד עיניו רק את רחל, ולא את עצמו, כל נתינה - רק  חזקה את אהבתו והעבירה את זמנו בנעימים.

בחסות הוליווד ושות', נדמה לנו שאהבה היא רגש סיפוק שמרגיש אדם שנמצא בחברת אהובו. לא נעים לומר, אבל הם חיים בסרט. זה פשוט לא כל כך נכון ובטח לא מספיק. עיקר האהבה היא תולדת הנתינה. ככל שאדם נותן יותר, משקיע יותר - כן גדילה אהבתו.  אהבה היא לא רק רגש התפעמות שמגיע מאליו, אלא גם ובעיקר פרי של מאמץ, השקעה ונתינה.

בימים בהם השיח הוא על זכויות הפרט, הפרסומות ממליצות לכל אחד ואחד לבדוק מה הזכויות שלו וכמה מגיע לו, בעולם כזה גובר יסוד התאווה ומחביא תחתיו את יסוד האהבה הטהורה שהפכה למצרך נדיר. את סודה של אהבה טהורה ואמיתית זו גילה לנו יעקב אבינו - וַיִּהְיוּ בְע]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לפרשת תולדות- מים שקטים חודרים עמוק</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%aa%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%97%d7%95%d7%93/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 15 Nov 2012 15:29:00 +0200]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=667143</guid><description><![CDATA[
מה קורה חבר'ה? 

מה אתם אומרים-
אם איזה במאי נוצץ מהוליווד היה מביים סרט על הפרשה מי לדעתכם היה השחקן הראשי?
אז בא נראה איזה דמויות יש לנו בפרשה:
יעקב- איזה נעבעך, לומד כל היום בישיבה, שקט, צנוע מקסימום יוצא לשוח בשדה וגם זה כדי להתפלל...
עשיו- בחור שעיר, שרירי, מעיר את השמש ויוצא לצוד חיות אח"כ בזמן הפנוי יוצא לצוד נשים, מביא לאבא שלו איזה כבש כל יום, חוזר מלא בחוויות ובסיפורי גבורה.

נו, אז מה אתם אומרים?
לפי הקריטריונים של הוליווד ולפי הסרטים שראיתם עד היום- מי יהיה השחקן הראשי? כמובן שעשיו, אם רוצים סרט מלא בפעולה ובאקשן ללא הפסקה הוא השחקן האידיאלי!

ומה יצא מיעקב ועשיו? מי מהם השפיע יותר על העולם?
מעשיו- לא יצא כלום... סתם עוד אומה מבין שבעים אומות.. אומות העולם- אומות שבאות והולכות מן העולם..
ומה יצא מיעקב? עם ישראל! עם שהשפיע וממשיך להשפיע על כל העולם ומתקן אותו לאט לאט במלכות שדי!- אותו אחד, שאף אחד לא הרגיש, לא שמע, אחד שלא עשה כל כך הרבה רעש הוא בסופו של היה זה שהצליח לזעזע את כל העולם ולרומם אותו.

אפשר לקחת מהפרשה מסר עצום לחיים- לא תמיד מי שעושה רעש וצלצולים הוא יהיה זה שישפיע על העולם. לפעמים דווקא אלה שאף אחד לא שומע עליהם, לא מכיר אותם, אפילו בשמם, מניעים הרבה גלגלים במדינה ובעולם.
זה שייך גם לאדם הפרטי וממילא גם לאומה שלמה.
 לפעמים יש את העם הזה, עם ישראל שהוא שקט, לא פותח במסעות צלב או במלחמות קודש של ג'יהד ולא מתקין בבתי הכנסת פעמוני ענק או צריחים שיזעקו 5 פעמים ביום: "ה' הוא המלך" והוא הוא העם שמשפיע על העולם, גאל אותו מע"ז, האציל עליו אידיאלים של שלום, של צדק, של משפט, של חסד!

אשרינו שזכינו להיות חלק מעם כל כך קדוש, העם שמשפיע על העולם! עם שנאמן לדרך ועושה אותה בלי רעש וצלצולים!
לפעמים דווקא מי שקטים- חודרים עמוק...

ב"הצלחה לכל המבלגנים לקראת שבת ארגון!!
תמיד בשמחה!!

שבת שלום!

חברים מקשיבים (:

]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לפרשת חיי שרה - שידוכים</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%99-%d7%a9%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9b%d7%99%d7%9d/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Fri, 09 Nov 2012 13:57:00 +0200]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=666912</guid><description><![CDATA[הנושא הכי בולט בפרשת השבוע, פרשת חיי שרה, הינו – [שידוכים]!

אליעזר, עבד אברהם, נשלח לחרן להביא אישה ליצחק בן אברהם, שזרע אברהם ימשיך.

אבל אפשר לשאול שאלה: 
למה יצחק צריך למצוא שידוך בדרך שונה מאשר אברהם?
הרי "מעשה אבות – סימן לבנים", לא?

אברהם השתדך עם מישהי בתוך קבוצת המשפחה.
יצחק השתדך על ידי "שדכן ספץ" שהביא לו אישה מחו"ל.
ויעקב, בכלל, התחתן עם [2 נשים], האחת אהובה והאחת שנואה (כדי שלא תתחתן עם עשיו הרשע) אחרי שעשה שעבד אצל אביהם.

אם הולכים באמת על הדרך של "מעשה אבות – סימן לבנים", נוכל להבין שהבנים הם [אנחנו]!

מה אבותינו,ובכלל – מה התורה עצמה, מנסה ללמד אותנו?

שלא משנה כיצד אנחנו משתדכים, או – כיצד אנחנו מתחברים לאנשים.

העיקר שנדע ללכת יחד עם אנשים אלה לדרך הטובה, לדרך הנכונה, כך ש[נשלים] אחד את השני!

ונסיים בחתימת: 
"אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק" (ישעיהו, פרק מ"א פסוק ו').

רק נשאל שאלה עצמית – כיצד אנחנו "משתדכים"?

שבת שלום!

חברים מקשיבים


]]></description></item><item><title>דבר תורה - פרשת וירא</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%99%d7%a8%d7%90-2/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Fri, 02 Nov 2012 10:51:00 +0200]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=666587</guid><description><![CDATA[דבר תורה – פרשת וירא (ע"פ ספרה של פרופ' נחמה ליבוביץ עיונים בספר בראשית)

פרשתנו פותחת בפסוקים הבאים:
" א וַיֵּרָא אֵלָיו ה', בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם.  ב וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, .."

וההמשך הינו ידוע – אברהם רץ לקראתם, מקבל את פניהם. כל הבית משתתף בהכנסת האורחים הזו.

אבל, פרט אחד חסר לנו. מה ה' אמר לאברהם בהתגלותו אליו? לשם מה הוא נראה אליו? והלוא לא מצינו בתורה כולה היראות ה' אל אחד מעבדיו אם לא לצורך – אמירה או ציווי או דרישה או ברכה, או הבטחה, או עידוד. 

אז מהי תכלית ההתגלות כאן?

פרשנים רבים נחלקו בשאלה זו. ישנה גישה הסוברת כי הפסוק הראשון הוא כעין כותרת לסיפור שמסופר בהמשך, ושהתגלות ה' לאברהם נעשה בעצם על ידי המלאכים. 

אנו נתמקד בגישתם של רש"י והרמב"ן שמפרשים כך:
"וירא אליו – לבקר את החולה. אמר ר' חמא בר חנינא: יום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל בשלומו" (רש"י). זהו תיאור מאד מאניש וציורי שיש לתהות של משמעותו.
הרמב"ן בפירושו לפסוקים אלו אומר שבאותו היום נימול אברהם, ושהוא היה יושב בפתח אוהלו, במקום בו נימול, ומתקרר מפני חום היום, ושהוא לא היה מתכוון לנבואה, לא נופל על פניו ולא מתפלל, ואף על פי כן בא אליו המראה הזה.
גילוי השכינה היה למעַלה ולכבוד לאברהם. בראיית השכינה הייתה לאברהם זכות והבטחה, וזו כוונתם של רבותינו ז"ל שאמרו "לבקר את החולה" שלא היה לדיבור אלא כבוד לו.

כלומר, התגלות זו של הקב"ה לאברהם לא אינה ככל התגלויות בתורה – לשם תכלית, אלא זו התגלות שתכליתה בה בעצמה "למעלה ולכבוד". כמו מפגש בין חברים, הוא כשלעצמו הוא התכלית – המפגש, הדיבור. כן התגלות זו אינה אלא רצון קונו לחון אותו בקרבתו ולשמחו בנתינת האושר של "אשבעה בהקיץ תמונתך".

לכן גם נכתב "וירא אליו". מי זה אליו? הפסוק סוגר את הפרק הקודם בו אברהם עשה ברית מילה, וגילוי ה' אליו הוא כעין ביקור חולים. גילוי שהוא למעלה ולכבוד לו.

לפי דעה פרשנית זו בהמשך מגיעים המלאכים וזהו כבר מאורע שונה מגילוי השכינה של הקב"ה לאברהם. 

איך שאברהם רואה את המלאכים בוא קם לקראתם, טורח ומכין. ממעשיו לימדונו חז"ל ש"גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה".
באיזה מקום היה אברהם לפני רגע – נהנה מטובה שאין יותר ממנה, אותה הנאה ה]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לפרשת לך לך- משבר, אתגר וניסיון ומה שביניהם</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%9c%d7%9a-%d7%9c%d7%9a-%d7%9e%d7%a9%d7%91%d7%a8-%d7%90%d7%aa%d7%92%d7%a8-%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%a1/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Mon, 22 Oct 2012 14:18:00 +0200]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=666091</guid><description><![CDATA[

לאברהם אבינו היה בוודאי קשה לעזוב את החברה, את המעמד, את המשפחה, את הבית וכו
לכל אדם יש כל יום דברים שנוגדים את רצונו הן שכפויים עליו ע"י הטבע והן ע"י החברה- משפחתו, אשתו, הוריו, מדינתו, עירו וכו והן ציוויים של רבש"ע שהם קשים מאוד. כל יום אדם נתקל בדברים שהם בניגוד לרצונו. זה הצד השווה בכל המין האנושי.
ומה ההבדל ביניהם? ביחס לזה. יש שלושה סוגי אנשים:
1. סמרטוט- מתבכיין, מתאמלל, מלא רחמים עצמיים, מגרד את הפצעים ומעלה גרה על צרותיו הוא מרוכז על עצמו, מפונק, אינדיבידואליסט, והוא מגיב כמו סמרטוט. למה שבא נגד רצונו הוא 'משבר'
2. גיבור- מתגבר, יש לו קשיים? אז מה?! זה מה שיש! הוא מקבל, ממשיך, שמח, הוא חי בחברה ,הוא מקבל את ההגבלות של החברה ושל רבש"ע וכו הוא נקרא גיבור ולמה שבא נגד רצונו הוא קורה:'אתגר'
3. מאמין- כל מה שקורה לאדם בניגוד לרצונו שייך לסדר ההנהגה האלוקית וזה לטובתו כדי שילמד גבורה. ולמה שבא נגד רצונו הוא קורה:'ניסיון'

 אין סתירה בין הגיבור למאמין שניהם גיבורים. אבל בשביל הגיבור הדברים באו במקרה ולמאמין זה בא מרבש"ע. 
אותו אירוע, אותה מציאות- יחס אחר. איך אומרים בשוק? הכל בראש. אם זה משבר, אתגר או ניסיון זה בראש, זה לא במציאות.

עם ישראל הם מאמינים בני מאמינים! הם גיבורים ומאמינים של מה שבא נגד רצוננו הוא ניסיון מרבש"ע ושהוא בא אך ורק לטובתנו ולטובת העולם!

שנזכה להאמין בעצמנו 
שבת שלום!


חברים מקשיבים!
]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לפרשת נח</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%a0%d7%97/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 18 Oct 2012 20:53:00 +0200]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=665920</guid><description><![CDATA[כשנח מצווה להכניס את החיות אל התיבה מצווה אותו ריבונו של עולם לקחת

["מן הבהמה הטהורה... ומן הבהמה אשר איננה טהורה"] (בראשית ז , ח)

נשאלת השאלה- למה לא אמר לו ה' לקחת מהבהמה ה"טמאה", אלא השתמש בביטוי "אשר איננה טהורה"? הרי זה ביטוי יותר ארוך ומסורבל!?

למדו מכאן חז"ל שצריך להיות מאוד זהירים עם הלשון והשפה שבה אנחנו משתמשים, ועלינו להשתדל להשתמש בלשון נקייה ולא להוציא מילים שליליות מפינו (או שאולי צריך להגיד לא להוציא מילים שאינן חיוביות...(",)  ). וזה שרבונו של עולם נזהר כל כך אפילו כשהוא מדבר על דור המבול, שנמחה כולו (!!!) בעוונותיו, כלומר שלא היתה לו תקנה, קל וחומר שאנחנו צריכים להיזהר כשאנחנו מדברים על החברים, המשפחה, המכרים, וגם במיוחד אם מדברים על ציבור כזה או אחר או על קבוצה כזו או אחרת. (בימים אלה, כשעידן בחירות לפנינו, צריך להיזהר בכך פי כמה...)

הסיבה לכך היא שהמילים שאנחנו מבטאים בפה, בניגוד לדברים שנמצאים רק במחשבה שלנו, כמו מקבע את השליליות באותו דבר עליו אנחנו מדברים,מרחיק אותנו מאותו דבר וגם מעט "מדביק" אותנו לשליליות הזו.
הנושא הזה אולי מוכר מעט יותר מהלכות לשון הרע ורכילות, שבהם אנחנו יודעים שיש דברים שגם אם הם אמת, עדיין אסור לנו להגיד אותם. אנחנו מנסים להגיע לעמדה נפשית שאיננה עוסקת בדברים השליליים של הזולת (אפילו אם הם באמת קיימים וצריך להפריד אותם מהדברים החיוביים!). 

במסכת אבות כאשר עוסקים בשאלה איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם, אחת התשובות היא "עין טובה", וזה בדיוק אותו עניין- גם. לראות את הטוב שבדבר, וגם אם רואים דבר שלילי, להשאיר לו "פתח מילוט" להפוך לדבר אחר, ולא לקבע אותו בשליליות שלו.

רעיון נוסף לומד רש"י לומד מהפסוק הזה גם שנח למד תורה, שהרי איך ידע נח מיהי הבהמה הטהורה ומיהי הבהמה שאיננה טהורה? כלומר, אין לנו מה לדאוג- קיבלנו תורה שתעזור לנו להבחין בין הטוב לרע, בין הדברים אותם אנחנו צריכים לאמץ, והדברים שמהם אלינו לברור טוב טוב את נקודת החיוביות. 

שבת שלום!

חברים מקשיבים
]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לפרשת בראשית</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%99%d7%aa/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 11 Oct 2012 23:52:00 +0200]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=665615</guid><description><![CDATA[]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר להושענא רבה</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%94%d7%95%d7%a9%d7%a2%d7%a0%d7%90-%d7%a8%d7%91%d7%94/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Sat, 06 Oct 2012 22:17:00 +0200]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=665338</guid><description><![CDATA[
חג סוכות נגמר, איך היה?
 
בנינו סוכה ותלינו קישוטים מגוונים, קנינו ארבעת המינים, הרווחנו כמה שקלים במכירת ערבות, טיילנו, חלק מאיתנו היו ב"שמחת בית השואבה", 

והכי חשוב: קיימנו את המצווה העיקרית של סוכות – שמחנו!

חז"ל כל כך אהבו את הסוכות, והם דנים איפה אפשר לעשות סוכות ואיפה לא, במקומות הכי הזויים:

העושה סוכתו תחת האילן... העושה סוכתו בראש הגג... העושה סוכתו בראש הספינה... על גבי גמל (משניות מסכת סוכה).

וגם לגבי השמחה שבחג: 
"מי שלא ראה שמחת בית השואבה – לא ראה שמחה מימיו!" (גמרא סוכה דף נ"א עמוד א') 

הגמרא במסכת עבודה זרה (דף ג' עמוד א') מספרת סיפור שנשמע דיי מצחיק, אבל בקריאה שנייה – לא הוגן:

הגויים ראו את השמחה הזאת ו"אמרו לפניו: ריבונו של עולם! תנה לנו מראש ונעשנה!"

אלו הם המצוות? כל כך כיף? אם כך גם אנחנו רוצים מצוות! 

הקב"ה עונה: 
"מצוה קלה יש לי, ו'סוכה' שמה; לכו ועשו אותה..."
נתחיל בקטן, יש מצווה קלה ודיי כיפית – מצוות סוכה. בואו נראה אם תצליחו.

"ואמאי קרי ליה (ולמה זה נקרא) 'מצוה קלה'? משום דלית ביה חסרון כיס" (שהיא לא עולה הרבה כסף וטרחה).

הגויים פועלים "מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו".

ואז "הקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז (בקיץ)" 

והגויים בתגובה: "כל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר (תהילים פרק ב פסוק ג) "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו"".

זה לא פייר לגמרי!  
למה אותנו הקב"ה מצווה לבנות סוכה בסתיו, עם אוויר טוב וכדומה,
ואילו את הגויים הקב"ה ציווה לבנות סוכה בקיץ החם של תמוז, לצאת מהמזגן אל האוויר הרותח. לא פלא שהם יצאו מהסוכה!

התשובה נמצאת בסיפורים שבמשניות ובתלמוד, שחופפים אחד למשנהו.

אצל עם ישראל, כתוב: העושה [סוכתו] = [סוכה] השייכת לו, על...
ואילו אצל הגויים כתוב: ועושה סוכה בראש [גגו] = [הגג] השייך לו...

אצל הגויים – הסוכה [נפרדת], זה בסך הכול מנהג, לא משהו. הגג הוא ביתם האמיתי.

ואילו אצל עם ישראל – הסוכה היא [חלק בלתי נפרד], זה הבית עכשיו! הבית שהקב"ה שומר עליו ושמח בו איתנו.

בהושענא רבה אנו מראים לקב"ה שקשה לנו להיפרד ממנו.

לומדים תורה בלילה, סובבים את הבימה [7 פעמים] כמו שהיו עושים בבית המקדש, עושים סעודת מצווה.

מה שמוביל אותנו בסוף לשיא – החגיג]]></description></item><item><title>דבר תורה חביב לסוכות</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%97%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%9c%d7%a1%d7%95%d7%9b%d7%95%d7%aa/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Sun, 30 Sep 2012 00:09:00 +0200]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=665010</guid><description><![CDATA[מה אתם אומרים? הסוכה היא דירת קבע או דירת עראי? גם בגמרא התחבטו בזה והחליטו כי הסוכה חייבת להיות דירת עראי. זאת אומרת שאם יש קצת רוח בחוץ אז גם הסוכה נעה קלות, ויכול בכלל להיות שלמחרת תמצא אותה בחניה של השכן. 

ר' שלמה קרליבך אומר לנו שבנאדם עראי זה אחד שהוא לא 'תקוע'. מישהו שלא מקובע בשום מקום. 

ביום כיפור דפקנו על הלב והכינו על חטאינו. אחד אחד הסרנו אותם מתוכנו. ועכשיו, כל מה שאנו רוצים זה להתחיל מחדש, לעשות הכל כמו שצריך. אך מה הבעיה? ההרגל. אנו משועבדים אליו, מורגלים לעשות לא נכון, וקשה להפסיק.

כמה טוב שמגיע סוכות. החג בו מתפטרים מכל ההרגלים. החג בו כל אחד חייב להיות לגמרי 'עראי'.
אך המשמעות של להיות עראי היא לא רק להפסיק עם כל הרגלים הלא טובים, אלא אדם צריך להיות 'עראי' גם בעת עשיית טוב.

שאלו פעם את ה"חתם סופר" "האם אתה בטוח שתשמור את השבת הבאה?" והוא ענה: "אני מקווה שכן, אני מתפלל שאזכה לשמור גם את השבת הבאה."
אצל החתם סופר לא היה הרגל. כל שבת הוא שמר מחדש!!

זהו הכוח של העראיות של סוכות. לא העבירות – מהן נפטרנו ביום כיפור, אלא דווקא המצוות – איך אנחנו מקיימים אותם, מתוך קיבעון או שכל פעם זה כמו בפעם הראשונה.

ר' שלמה נותן טיפ לחיים: "איך אדם יודע מי היא בת זוגו? אומר לכם: כשאתה פוגש בחורה בפעם הראשונה, אם אח"כ, בפעם השניה, אתה פוגש אותה 'בפעם השניה' – אל תטרח להיפגש איתה בפעם השלישית.. אבל, כשאתה אוהב מישהו מאד, הפעם השניה היא אפילו עוד יותר אש, אתה לא יכול לחכות עד הפגישה. ואז, זו לא תהיה הפעם השניה, אלא זאת תהיה הפעם הראשונה באמת, וכל פעם נוספת תהיה 'הפעם הראשונה' באמת."

ובסוכות, לאחר שניקינו את הלב מכל החסימות ביו"כ, ואנו יושבים בדירת העראי שמנערת אותנו בכל רגע מהקיבעון, אנו פתוחים לקלוט את כל האהבה - לרבש"ע, לתורה, לעמ"י. ומרוב אהבה אנו מתחילים לעשות את כל המצוות ממש כאילו זאת 'הפעם הראשונה'.

חג שמח!!
חברים מקשיבים
]]></description></item><item><title>מאמר הדור של פרשת האזינו (דבר תורה קצר)</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8-%d7%94%d7%93%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%96%d7%99%d7%a0%d7%95-%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Fri, 28 Sep 2012 09:25:00 +0200]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=664924</guid><description><![CDATA[]]></description></item><item><title>דבר תורה לפרשת וילך</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%99%d7%9c%d7%9a/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Fri, 21 Sep 2012 09:42:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=664432</guid><description><![CDATA[משל למה הדבר דומה?

ילד חלה במחלה קשה, ואיש מהרופאים המקומיים לא ידע כיצד לרפא אותו. על אף החיפושים הרבים לא מצאו הוריו אף רופא שיוכל לקחת אחריות על המקרה.
והנה, לפתע, הגיע אליהם שמועה ששר חשוב עומד לעבור בעירם ואיתו הרופא הצמוד אליו, כפי שנהוג באותם ימים. טרחו, עמלו וסידרו פגישה עם הרופא החשוב. אחרי עיון במסמכים הרפואיים אמר להם הרופא: 
'אינני יודע איך לבשר לכם את הדברים אז אומר אותם בפשטות. מחלתו של בנכם נדירה, אך אפשרית לטיפול. מעטים האנשים היודעים כיצד לאזן בין התרופות כך שיוכלו למגר את המחלה בלי להתיש את גופו של החולה, אך אני ביניהם. זהו הצד המשמח של הבשורה. הצד העצוב הוא שהשר אינו מרשה לי לעזוב אותו ועלי תמיד ללכת איתו, ומכיוון שהוא עומד לעזוב את עירכם אין לי אפשרות להישאר ולטפל בבנכם'.
ההורים ששמעו את הדברים רצו אל השר והרבו בתחנונים עד שהצליחו לשכנע אותו להשאיר את הרופא בעירם.
כך החל הטיפול.
ההורים החרדים לשלום בנם ראו איך הרופא טורח לאזן בין התרופות ותופעות הלוואי החמורות שלהן שפוגעות בגוף בנם לבין הצורך הגדול בתרופות הללו כדי למגר את המחלה המקננת בגופו של בנם היקר. כך נמשכו הדברים מספר ימים.
ולפתע הגיע הודעה מאת השר – על הרופא לעזוב את העיר ולחזור אליו. תמו הימים בהם הוא מוכן לוותר על נוכחות הרופא בקרבתו.
קרא הרופא להורים ואמר להם:
'אין לי ברירה. אני חייב ללכת בהוראת השר. דעו לכם שמצבו של בנכם לא רק שלא הוטב, אלא אפילו הורע. כל מה שעשיתי עשיתי בשבילו ולטובתו, ואם הייתי ממשיך לנכוח במקום וודאי שהייתי מרפאו, אבל כרגע, אחרי שהתשתי את גופו בעזרת התרופות ואינני נמצא כדי להמשיך ולטפל בו גדלו הסיכויים שימות. אין לי ברירה אלא להסביר לכם את המשך תהליך הטיפול ולבקש שתנסו להתמיד בו'.
וכך הלך הרופא והסביר להם את האיזון העדין שצריך בין הפגיעה בגוף ובין השמירה עליו. צריך לגרום לחולה להשתעל כדי להוציא את הליחה מגרונו ולהקל על נשימתו לטווח ארוך, אך אסור שישתעל מדי. צריך להקיז את דמו מדי פעם. צריך לתת לו תרופות שפוגעות במערכת החיסון שלו ולכן יש סיכוי שיהיה חולה יותר במחלות אחרות ולכן צריך לבודד אותו ובמקרה מחלה לתת לגוף להיאבק בלי לעזור לו יותר מדי, כי מדכאי המחלה החדשה עלולים לפגוע בתהליך ריפוי המחלה הישנה. כך הרבה הרופא לתת להם הוראות על התופעות החמורות העלולו]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לפרשת ניצבים</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%91%d7%99%d7%9d/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Fri, 14 Sep 2012 13:33:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=664126</guid><description><![CDATA[בס"ד

הפסוק הראשון בפרשה שלנו הוא פסוק דיי מרתיע: 
"[אתם ניצבים היום כולכם, לפני ה' אלוקיכם...]" (דברים פרק כ"ט פסוק ט')

שואלים חז"ל: לאיזה יום מתכוונים במילה ["היום"], ובכלל – למה כתב גם [אתם] וגם [כולכם] (מה ההוספה)? 

היום מפורש בגמרא כ[ראש השנה], שמברכים בו: 
"[היום] הרת עולם (היום בו נברא העולם), היום [יעמיד במשפט] כל יצורי עולמים".

קצת מפחיד לחשוב על זה, לעמוד במשפט על כל מה  שעשינו בכל השנה – מי זוכר מה הוא עשה כל דקה ולמה? 

ולשאלה השנייה – למה התורה כתבה גם אתם וגם כולכם?

התורה מפרטת מי אלו הניצבים, העומדים במשפט: 

"[ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כול, איש ישראל. טפכם נשיכם*וגרך, אשר בקרב מחניך: מחוטב עציך, עד שואב מימיך]" (פסוק י').

[ראשיכם]: אלה העומדים בהנהגת העם, לא משנה באיזה צד הם ומה תפקידם.

[שבטיכם]: כל העדות, גם אלו השונים מעדתנו הספציפית.

[זקניכם]: הזקנים בעם, אלה שבעינינו נחשבים ל"מיושנים"/"לא מודרניים"/"סניליים"/ הגדרות דומות.

[שוטריכם]: אלו שנותנים את נשמתם לעם. משטרה, צבא וכדומה...

[כל איש ישראל]: איש הכוונה לאנשים החשובים, כל אחד מהם, לא משנה תפקידיהם, האידיאלים שלהם וכדומה...

[טפכם]: הילדים והנערים, כי לכל אחד מהם יש פוטנציאל עצום. 

[נשיכם]: בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל, וכמובן שראויות להערכה על כל מפעליהן.

[גרך אשר בקרב מחניך]: כל אלה המתגיירים/חוזרים בתשובה – יש להעריכם מאוד (במקום שבעלי תשובה עומדים – צדיקים גמורים אינם עומדים).

[חוטב עציך]: חסרי האמונה, אבל [משקיעים] לשמוע לפעמים "מורשת ישראל" ולהתחמם, כמו חוטבי עצים החוטבים עצים לשם חימום (ועל התורה נאמר שהיא "עץ חיים").

[שואב מימיך]: בעלי "הרהור תשובה", ה"חיים בזרם". 
אפשר לקחת דוגמה לאנשים כאלו: 
אנשים שכשואלים אותם אם הם רוצים להניח תפילין/לעשותכל מצווה אחרת. והם אומרים "[א... לא]".
עצם אמירת ה["א..."] מעידה על הרהור תשובה (ונאמר כבר "אין מים אלא תורה").

מה קורה עם כל האנשים שהזכרנו? מה משותף לנו?

["לעוברך, בברית ה' אלוקיך*ובאלתו:  אשר ה' אלוקיך, כורת עימך היום]" (שם, פסוק י"א).

ביום הרת העולם, הקב"ה בוחן אותנו אם קיימנו את השבועה שנשבענו לפני הכניסה לארץ. 
וזה מאוד מפחיד. מי יוכל לזכות?

הקב"ה נותן לנו ג'וקר שיעזור ]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לפרשת כי-תבוא - על חשבון נפש</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%9b%d7%99-%d7%aa%d7%91%d7%95%d7%90-%d7%a2%d7%9c-%d7%97%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%9f-%d7%a0%d7%a4%d7%a9/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Fri, 07 Sep 2012 08:29:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=663756</guid><description><![CDATA[['חשבון נפש' - נשמע מאיים מספיק, טוב שלא קוראים לזה 'מתמטיקה נפש']


לקראת סיום השנה, ממש רגע לפני ירידת שפע חדש לעולם אנחנו קוראים את פרשת הביכורים. בביכורים - אוספים את הפירות ומכירים טובה לה' על כל הטוב שהוא נתן לנו.
כך בביכורים, וכך גם בנפש. זה בדיוק הזמן לחשבון נפש מדוייק. וחשבון נפש משמעו לא רק מה הדברים שאני גרוע בהם, אלא גם ובעיקר הדברים שאני טוב ומובחר בהם.
היכולת להכיר את הטוב שבנו מביאה אותנו לידי שמחה.
שמחה שבעתיד היא זאת שתיתן לנו את הכוח להמשיך ולעלות להמשיך ולהשתפר.
אם נשים לב, הפרשה שלנו כולה סובבת ועוסקת בשמחה.
בהתחלה 'והיה כי תבוא אל הארץ' - ואין והיה אלא לשון שמחה. ומסתיימת ב'ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוהיך ולביתך'. אפילו הקללות במשך הפרשה הם כעונש על זה ש'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל'.
נראה לנו, שדווקא בזמן שבו אנחנו כל כך עסוקים וטרודים בחסר שבנו, במה שדורש תיקון, חשוב לא פחות ואולי אפילו טיפה יותר להכיר במעלות שלנו, את מה שיש בנוף את מה שקנינו. רק כל המכלול ביחד יכול להיקרא חשבון נפש.
או כמו ששולי רנד מזמזם לנו את רבי נחמן 'נקודה טובה ועוד נקודה טובה ועוד מעט ואין רשע התבוננת על מקומו ואיננו' בעצם על ידי זה שנמצא עוד מעט טוב, ששם אין רשע, על ידי זה מגיעים ל'והתבוננת על מקומו ואיננו' - היינו כשנתבונן ונסתכל על המקום והמדרגה הנמוכה, לא נראה כלום: 'ואיננו'- אבל הוא כבר לא יהיה שם, מהסיבה הפשוטה שהוא כבר לא במקומו הנמוך הזה כי כבר מצאנו עוד מעט טוב, איזה נקודה טובה.
שתהיה שבת שכולה טוב!
שבת שלום,
חברים מקשיבים
]]></description></item><item><title>כי תצא למלחמה- באויבך האמיתי, ביצר הרע!</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%9b%d7%99-%d7%aa%d7%a6%d7%90-%d7%9c%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%95%d7%99%d7%91%d7%9a-%d7%94%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%aa%d7%99-%d7%91%d7%99%d7%a6%d7%a8-%d7%94%d7%a8%d7%a2/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 30 Aug 2012 09:59:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=663344</guid><description><![CDATA[כי תצא למלחמה באויבך האמתי, ביצר הרע!

מי שמדפדף בפרשתנו, יראה לאחר עיון קצר שפרשתנו היא הפרשה הכי עמוסה בתורה במצוות, יש בה 72 מצוות!
לכאורה נראה שאין שום קשר בין המצוות, אך רש"י מלמד אותנו את הכלל שכולנו מכירים עוד מהגן- "מצווה גוררת מצווה" ו"עבירה גוררת עבירה", שנלמד מסמיכות המצוות והעבירות שבפרשתנו.
ננסה להאיר רעיון נוסף המקשר בין המצוות השונות שלפנינו.

הפרשה פותחת במקרה של אדם שיצא למלחמת רשות וכחלק מתהליך הלחימה- שבו אנשים בשבי. לפתע, רואה האדם בין השבויים שלו- אישה יפה ורוצה לקחת אותה לאישה! (כמובן, מיותר לציין שאישה זו גויה...). התורה מפתיעה אותנו ומתירה לו לקחת אותה לאישה- אבל בתנאים ובתהליך ארוך.

והנה אותם תנאים לפניכם-
בסיום המלחמה לוקח האדם את האישה הזו לביתו ומגלח את ראשה.
האשה צריכה לגדל את ציפורניה ומחליפה את השמלה היפה שבה נשבתה.
אותה אישה יושבת בביתו ובוכה על אביה ועל אמה חודש שלם! 
רק לאחר התהליך הזה, שלוקח לפחות חודש- יהיה מותר לו לקחת אותה לאישה. 
והנה, בסוף התהליך הזה אומרת התורה: "והיה אם לא חפצת בה ושלחת לנפשה ומכור לא תמכרינה בכסף"... – התורה מציבה אפשרות שלאחר התהליך הארוך- לא יהיה בא לך לקחת אותה אישה, איך זה?

קבלו עיון ברש"י-
רש"י מסביר לנו שלכל אחת מהפעולות שהתורה מורה לנו לעשות עם אותה "אשת יפת תואר", יש סיבה. והסיבה היא- לוחמה פסיכולוגית ביצר הרע.
מגלח את ראשה- שתתנוול בעיניו
היא צריכה לגדל את ציפורניה- שתתנוול בעיניו 
ומחליפה את השמלה שבאה איתה לשבי- אולי רצה האדם את האישה בגלל בגדיה היפים-  לכן היא מחליפה לבגדים קרועים ומרופטים.
יושבת בביתו ובוכה על אביה ועל אמה חודש שלם- כדי שתראה רע, יושבת בביתו כדי שיראה אותה כל הזמן במצב המכוער הזה ולא ירצה בה.
רק אח"כ יהיה מותר לו לקחת אותה לאישה.
כל הדברים האלה שנעשו עם האישה, נעשו במטרה שהאיש לא ירצה בה, או יברר האם הרצון שרצה בה אז בשעת המלחמה היה רצון שמחזיק מעמד, או שלאחר זמן מה, התקרר היצר שלו והוא יודע להגיד בדעה צלולה שהוא לא רוצה בה.

מתוך כל זה אנו רואים שהתורה "דיברה כנגד יצר הרע". כלומר אומר לנו רש"י- אם התורה לא הייתה מתירה לאדם לקחת את אותה אישה, היה לוקח אותה באיסור. בהתחלה זה נשמע לנו כמו איזה "קומבינה" אבל כשמסתכלים לעומק, אנו מבינים שהקומבינה נעשתה, אב]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לפרשת שופטים</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%a9%d7%95%d7%a4%d7%98%d7%99%d7%9d/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Fri, 24 Aug 2012 09:46:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=662995</guid><description><![CDATA[]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לפרשת ראה</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%a8%d7%90%d7%94/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Fri, 17 Aug 2012 10:25:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=662596</guid><description><![CDATA[בס"ד

הרבה פעמים יוצא לנו לשאול את עצמנו – איזה ייחוד יש לעם ישראל מכל העמים?

את אחת התשובות עונה משה בפרשת ראה: 
"בנים אתם ל- ה' אלוקיכם" (דברים פרק י"ד פסוק א').

רבי עקיבא, במסכת אבות (פרק ג' משנה י"ד), מסביר לנו את ההבדל יותר בפירוט:

"הוא היה אומר: חביב אדם שנברא בצלם.
חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר (בראשית פרק ט' פסוק י'), "כי בצלם אלוקים עשה את האדם".
חביבין ישראל שנקראו בנים למקום.
חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר (דברים פרק י"ד פסוק א'), "בנים אתם לה' אלוקיכם"...

אפשר ללמוד ממשנה ש[לכל בנאדם] בעולם יש צלם אלוקים!

אבל יש עוד רמה מעל צלם אלוקים – בנים! 
"חביבין ישראל שנקראו בנים למקום".

אז מה ההבדל בין צלם לבין בנים? מה הייחודיות? 

כדי למצוא את ההבדל צריך להבין את המושגים.

[צלם]: תכונה אלוקית שיש באדם. שכל, בחירה חופשית, כוחות נפש, ו – נשמה!
את הצלם הזה אמור כל אדם למצוא במהלך חייו, הן ישראל והן גוי (רק שהאופנים שונים).

כדי לברר את המושג השני, נשאל שאלה – [למה] "בן" נקרא "בן"?

התשובה בקצרה – הבן נקרא על שם זה [שיש לו אבא]!

ה"בן" נקרא "בן" לא על שם עצמו – אל על [עצם שייכותו] לאביו.

לא משנה מה יהיה: נלך "ראש בקיר", נעשה הפגנות "צדק חברתי", יחרב העולם – ה"בן" נשאר "בן".

אפילו את ה"בן סורר ומורא" – התורה מקדימה להגדרה ההלכתית הכול כך מכאיבה, את המילה "בן".

שלא כמו ב"צלם", עצם בחירתו החופשית וכדומה של האדם, לא תשנה את העובדה שהוא "בן".

חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר (דברים פרק י"ד פסוק א'), "[בנים] אתם לה' אלוקיכם"...

לקראת חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, אנו צריכים להבין ולזכור – מהי ה[חיבה היתרה]?

הקשר שלנו עם הקב"ה, גם אם לפעמים יש ירידות ותקלות, הוא קשר מוחלט, קבוע ובלתי- משתנה. 

ואבינו שבשמים מחכה שנשוב אליו:

"ה[בן] יקיר לי אפרים אם (אפילו) ילד שעשעים (ילד חוטא), 
כי מדי דברי בו (כשיהיו דברי בפיו = תפילה) - זכר אזכרנו עוד! 
על כן - המו מעי לו,[ רחם ארחמנו] נאם ה': (ירמיהו, פרק ל"א פסוק י"ט).

האם אנו ממחישים את הפוטנציאל, שטמון בהבדל בין צלם אלוקים לבין בן?

שבת שלום!

חברים מקשיבים
]]></description></item><item><title>דבר תורה - פרשת עקב</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%a2%d7%a7%d7%91/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Fri, 10 Aug 2012 01:04:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=662085</guid><description><![CDATA[[דבר תורה פרשת "עקב"]

זה לא פשוט. באמת לא פשוט להקשיב לאמא שמשגעת אותי בחופש הזה, ללכת עם שלושת רבעי בחום המטורף שיש בחוץ. לקום בבוקר, להתפלל, לנצל את הזמן למטרות חיוביות, לחסד. וכל זה כשבפנים יש הרגשה גדולה של בדידות, של מרחק מהקב"ה. תחושה של נופל וקם מייאשת.

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן". למה 'עקב'? מה רע במילה 'אם'? מה המשמעות הנסתרת העומדת מאחורי מילה זו?

נשים לב שעקב זו מילת סיבה המופיעה בהקשר שלילי (עקב הגשם בוטל הטיול). מילה זו יוצרת קונוטציה של קושי, של אכזבה, של ויתור. 

יש תקופות כאלו, בהן הכל נעשה קשה יותר. מרגישים נטולי כוחות, חווים כישלונות, נעים עם החיים מבלי למצוא חיבור.  חיבור לעצמי, לעבודת ה' שלי.

אז באה התורה ואומרת: עקב כל התחושה המבאסת, עקב המניעות, עדיין תורת ה' שגורה על פיך, הלכה זו הלכה, מקפידים על המידות. זו עבודת ה' גדולה. גם אם לא נראה, בגלל כל העקב שהיא נושאת בתוכה, סופה של עבודה חורקת שיניים זו להאיר בנפשך ולבנות בה עוד קומה של בגרות, של נאמנות לדבר ה'.
גם מתקופה בה נמצאים הכי למטה, בעקבי עקבים, אך שומרים על הגחלת ולא מרפים, עתידה לצאת ברכה. "וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיך. וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ."

איך עושים זאת? איך עובדים את הקב"ה גם במצבים של עקב?
רש"י על הפסוק מפרש "והיה עקב תשמעון - אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון: ושמר ד' וגו' - ישמור לך הבטחתו:"
השימוש במילה עקב גורם לרש"י לחשוב דווקא על אותן המצוות שפה ושם נוטים לזלזל בהן. בין מפני שהן נראות קלות, בין מפני שחושבים שהן שייכות לתקופה אחרת, או שהן של חרדים, או שהן רק לזמנים בהם אני מתחבר/ת.  
המצוות הקטנות כביכול האלה הן אלו שמחזיקות את כל המכלול. הן מאפשרות את שלוות הנשמה ומאפשרות חיבור ישיר לריבונו של עולם. 
הידיעה שאני בדרך הנכונה, צמוד לדבר ה' גם ברוח וגם במעשים, היא זו שנותנת כוחות בזמנים קשים, והיא זו שמצמיחה תקווה ומתוכה ישועה גדולה.

נסכם ונאמר שהמבחן הוא דווקא בזמנים הקשים ובפרטי המצוות שיותר קשה לנו לקי]]></description></item><item><title>מכתב אהבה- דבר תורה לפרשת ואתחנן</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%9e%d7%9b%d7%aa%d7%91-%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94-%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%aa%d7%97%d7%a0%d7%9f/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 02 Aug 2012 22:36:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=661699</guid><description><![CDATA[שמע ישראל! זועק משה רבינו אל העם את הזעקה שעוד יזעקו מיליונים בדורות שלאחר מכן- במלחמה, באנקיווזיציה, בשואה ובבתי הכנסת שבגוש קטיף!
זוהי זעקת האומה, שנשמעת בכל אוזן ובכל לב, בכל העולם ובכל הדורות שהיו ושיהיו- זעקת החיבור!

מייד לאחר הזעקה, אנו מכריזים ["ואהבת את ה' אלוקיך".]
"קריאת שמע" היא מעין מכתב אהבה בינינו לבין הקב"ה, היא מהווה קריאה לדבקות ולקשר עם ריבונו של עולם. 
אם יצא לכם לכתוב מכתב אישי לחבר טוב או לקבל אחד כזה מחבר, אתם בוודאי מכירים את התחושה; יש מכתבים שאתה חוזר וקורא אותם שוב ושוב, מנסה להבין כל פעם מחדש את מה שכתוב גם בין השורות, אתה זוכר את צורת האותיות שנכתבו ובאיזה שורה נמחקה אות, מתרגש במילים מסוימות יותר מאחרות ויותר מכל בולע בשקיקה את שורת החתימה שכוללת לא מעט אהבה. 

זה הסיפור שלנו עם הקב"ה, ["סיפור אהבה"! ]
לפני השינה, אנו רוצים להיזכר באהבה הזו,כשאנו משכימים בבוקר אנו רוצים להיזכר באהבה הזו, רוצים להזכיר לעצמינו למי אנו שייכים, בשביל מי עמלנו כל היום הזה, ולמי אנו רוצים שיהיה לנו כוחות מחר. ובעצם מחדדים את המטרות שלנו, את הרצונות שלנו.

["ואהבת"- מה שאהוב אוהב]
במלאכי א',ב'- מסופר לנו, מה בדיוק הקב"ה אוהב- ["אהבתי אתכם אמר ה'"]
הקב"ה מספר לנו שמושא האהבה שלו הוא אנחנו! עמ"י!
לכן, באהבה שלנו לעמ"י נגלה שאנו אוהבים את ה' ולא את עצמינו, כי אהבה אמיתית היא זו שיודעת להיכנס אל נעליו של הזולת , להביט בעולם דרך עיניו, ללמוד לאהוב מה שהוא אוהב- אפילו אם הדבר רחוק מאוד מעולמי שלי.

שנזכה לומר בלב שלם- "נפשי חולת אהבתך!"
*נכתב על בסיס רעיון שקראתי בספרו של הרב יהושע שפירא "בקרבך קדוש".


שבת שלום!


חברים מקשיבים

]]></description></item><item><title>דבר תורה לקראת ט' באב</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%a7%d7%a8%d7%90%d7%aa-%d7%98-%d7%91%d7%90%d7%91/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 26 Jul 2012 21:38:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=661306</guid><description><![CDATA[רבי צדוק הכוהן מלובלין, בספרו 'צדקת הצדיק' אות קעא', שואל שאלה חשובה ועונה תשובה חשובה.
אנו יודעים שימי בין המצרים הם ימי פורענות. ימים שבהם נזהרים לא לעשות דברים מסוכנים, נמנעים מעסקים ובתי דין וכו'. אנו יודעים שנפש שנולדה במזל מאדים היא נפש שיש לה נטייה טבעית לשפיכות דמים. אנו יודעים, על פי דברי חז"ל, ששכם הוא אזור מועד לפורענות.
ושואל ר' צדוק וכי ייתכן כדבר הזה, שהקב"ה יצר זמן, אדם או מקום שמוכנים לפורענות? לדבר רע? הרי 'מפי עליון לא תצא הרעות'? הקב"ה טוב וחפצו להיטיב, וכל רע שאנו פוגשים הוא תוצאה של העדר אורו יתברך, ואם כך כיצד ייתכן שהוא בורא דברים עם נטייה לפורענות?

תשובתו של ר' צדוק מתבססת על הלשון פורענות, שורש פ.ר.ע., שמשמעותו, על פי מילון אבן שושן, 'השיב, סילק, שילם, פדה את חובו'. ימים מוכנים לפורענות הם ימים שבהם עלינו לפרוע חוב ושמיועדים לפירעון חובות משמים. 
כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, ואם כך הרינו בעלי חוב לקב"ה על כך שהחרבנו את ביתו. הימים האלה הם ימים של שפע, של הארת טוב, ומכיוון שקלקלנו את מעשינו סילק הקב"ה את שכינתו מביננו, ונמצא שאנו חייבים לימים האלה את הפוטנציאל הטמון בהם, שהאור שהקב"ה נותן בימים האלה לא מסוגל להתגלות במציאות וכך כל העסק יוצא שבור ופרוע. 
ימים אלו הם ימים טובים שלא הצליחו להתגלות בעולם בגלל חטאינו. יום יז' בתמוז אמור היה להיות יום קבלת התורה בירידת משה מן ההר ארבעים יום אחרי שעלה ב-ו' סיוון, אלא שחטאנו בחטא העגל. יום ט' אב הוא יום חזרת המרגלים, יום שבו היינו אמורים לשמוע את שבחי הארץ בהשתוקקות אליה ולקבל החלטה לכבוש אותה בשמחה, אלא שחטאנו בחטא המרגלים. אלו ימים טובים, ימים בעלי פוטנציאל, ימים שהקב"ה טמן בעולם כדי לתת לעולם את האור שצריך להיות מגיע לו, ועלינו להשיב להם את אורם, את כוחם, את יכולתם לגלות את שמו וטובו של הקב"ה בעולם.
דווקא עוצמת הטוב שצריכה להיות בימים אלה גרמה קלקול גדול. בשעה שצריכה להתגלות אהבת ה' אלינו ואהבתנו אליו, ותחת זאת אנו מקלקלים מעשינו, הרי הקלקול גדול יותר ופוגע יותר.
ואומר ר' צדוק שמי שזוכה לפרוע לימים אלה, לעסוק בהם בגילוי אור ה' באופן המתאים להם, זוכה וימים אלה באמת נהפכים לו לטובה, וכפי שידוע שהמשיח נולד ב-ט' באב.

יהי רצון שנזכה לעסוק בימים אלה לא בהלכות אבלות מתוך ]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לפרשת דברים - על מעלתו של המדריך והמורה הפשוט</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%aa%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 26 Jul 2012 18:45:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=661292</guid><description><![CDATA[ב"ה


               דבר תורה לפרשת דברים
         על מעלתו של המדריך והמורה הפשוט


"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן "...

כל ספר דברים הוא נאומו הארוך של משה רבנו לעם ישראל לפני הכניסה לארץ.
והדבר תמוה, הרי כאשר הקב"ה פונה אל משה רבנו במעמד הסנה, ומבקש ממנו לצאת למצרים ולגאול את עם ישראל, משה מסרב בתוקף ואחת מן הטענות היא "כי כבד פה וכבד לשון אנוכי", כלומר שדיבורים ונאומים זה לא הצד החזק שלו, והנה אנחנו רואים שמשה נואם נאום ארוך מאוד בכלל בלי בעיה, אז זה יתכן?

ננסה קצת להבין יותר את טענת משה במעמד הסנה.
רש"י אומר שמשה רצה שאהרון יקבל את השליחות. והוא לא רצה להקדים את אחיו.
תרגום אונקלוס במקום מבאר עוד יותר לעומק את טענתו  של משה "כבד פה וכבד לשון אנוכי" וכך הוא אומר:
"כבד פה" – מתרגם אונקלוס "יקיר ממלל". ו"כבד לשון" – מתרגם אונקלוס "עמיק לשון".
יוצא על פי זה, שטענתו של משה רבנו מדוע הוא לא מתאים לשליחות, היא לא בגלל שהוא מגמגם במובן הפשוט שהוא לא יכול ללכת להוציא את ישראל ממצרים, אלא בגלל שהוא נמצא במדרגה מאוד גבוהה וכל מילה ודיבור שלו היא 'עמוקה' ו'יקרה' כפי שמבאר אונקלוס, לכן לא יהיה לו דיבור וקשר עם עם ישראל שנמצא כרגע במדרגה נמוכה של מט' שערי טומאה, אלא דוקא אהרון שנמצא במדרגה נמוכה יותר ממשה, דוקא הוא יכול להצליח יותר כיון שיש לו יותר קשר וקירבה אל העם. 

בהקשר הזה חשוב לציין שלעיתים ישנם מחנכים, מדריכים וכדו' שאומרים 'מי אני ומה אני שאלמד או שאחנך' 'הרי יש אנשים גדולים ממני'.. וצריך לדעת כפי שאומר משה בעצמו, שלפעמים יש מעלה דווקא לאנשים שנמצאים במדרגה נמוכה, יותר מהאנשים שנמצאים במדרגות גבוהות, בנקודה הזאת- שלהם לפעמים יש יותר יכולת של תקשורת ודיבור עם התלמידים או החניכים  מן הרבנים הגדולים. וצריכים להכיר בזה ולא להתבייש גם כן לחנך וללמד ולהשפיע כפי יכולתם.

אז איך משה בסוף כן נואם את כל ספר דברים כפי ששאלנו בהתחלה?

אומרים חז"ל, שבמעמד הר סיני כל החולים וכל בעלי המומים שהיו בעם ישראל התרפאו, וגם משה רבנו התרפא מכבדות הפה וכבדות הלשון שלו. כלומר, שמתוך המעמד העצום של הר סיני וההתרוממות הנבואית שזכו לה בני ישראל, כל אחד עלה והתרומם יותר ממה שהוא היה לפני הר סיני.
וכעת גם משה רבנו התרומם למדרגה עליונה, שבה הוא היה יכול גם]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לפרשת מטות מסעי</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%9e%d7%98%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a1%d7%a2%d7%99/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 19 Jul 2012 23:41:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=660708</guid><description><![CDATA[]]></description></item><item><title>"ימיתו הקנאים"- דבר תורה קצר לפרשת פינחס</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%aa%d7%95-%d7%94%d7%a7%d7%a0%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%97%d7%a1/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Fri, 13 Jul 2012 11:25:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=660213</guid><description><![CDATA[["ימיתו הקנאים!"]- דבר תורה לפרשת פנחס
קיים הבדל, בין מידת הקנאה למידת הקנאות.
קנאה היא הרגשה מרירה של אדם, הרוצה להיות כמו מישהו אחר או רוצה שיהיו לו אותם דברים, תכונות, הישגים וכדומה כמו של אחר. בד"כ הקנאה במישהו מלווה בצער על ההצלחה שלו או על כך שטוב לו.
קנאות היא התמסרות קיצונית לדבר מה, התלהבות עצומה לפעול למען משהו או נגד מישהו.
(על פי מילון- "רב מילים")
בעומק של העניין, קיים גם קו משותף בין שתי המידות הללו.
שתי המידות האלו מכוונות כלפי מישהו שיהיה לו יותר טוב- הקנאה פועלת באינטרסים אישיים: שלי יהיה יותר טוב (לפחות כמו שלחבר שלי יש דשא ירוק) והקנאות פעולת כלפי מישהו היקר לנו.
פנחס בן אלעזר היה קנאי [לה'].
נראה לי, שקשה לנו להבין מה זה אומר. אדם שהוא קנאי למישהו, הוא נמצא במציאות שכל מחשבותיו ורצונותיו מופנים לאדם הזה. הוא כל הזמן חושב איך לתת לו, להגן עליו- על כבודו ועל הימצאותו.
והנה, אדם שהוא בשר ודם, מעיד עליו הכתוב שכל כולו היה מסור לדבר ה' וקנאי לכבודו ולכבוד רצונו- "פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן, השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם" (במדבר כ"ה, י"א).
ישנם חטאים גדולים שהם קשים כ"כ, עד כדי כך שכתוב עליהם, כמו במקרה שלנו- "הבועל ארמית- קנאים פוגעים בו". כלומר יש אישור לאנשים שהם קנאים לדבר ה', לפגוע באדם  שעבר על אותו החטא.
אז איך מקבלים "תעודת קנאי"?
הרי לא מדובר בתעודת זכאות לפגוע בחוטאים, לי זה נשמע די חובה. אז איך יודעים?
התנאי ההכרחי להופעת הקנאה הראויה, שהוא הנותן למעשה את כל תוקפו החיובי, ובלעדיו- הופכת הקנאות לאיסור חמור, ודינה כהשתוללות חסרת רסן, לפנינו;
כמו שציינו למעלה- "פינחס בן אלעזר... השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את [קנאתי] בתוכם"
מילת המפתח היא "קנאתי" מעיד ה' על פנחס, שהוא קינא את קנאתו; קנאה שהיא כל כולה לשם שמיים [בלבד], לא היה בה שום מחשבה צדדית.
זוהי מדרגה שקשה מאוד להגיע אליה. קשה לאדם להתעלם מן השיקולים הרבים- החיוביים!- המצויים בכל מעשה, ולבצע אותו אך ורק משום כבוד ה', משום שמעשה מסוים סותר את רצונו של ה'.
אם נתמיד לטהר ליבנו בתחושות אלוקיות אלה, בדברים הקטנים שביומיום- נזכה להיות כלים ראויים להופעת דבר ה' וקנאתו באמצעותנו.
שבת שלום!

חברים מקשיבים
]]></description></item><item><title>דבר תורה לקראת ימי בין המצרים</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%a7%d7%a8%d7%90%d7%aa-%d7%99%d7%9e%d7%99-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%9e%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Fri, 06 Jul 2012 01:34:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=659664</guid><description><![CDATA['אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי'.
פעמים רבות אנו שומעים מילים אלה, אומרים ואולי אפילו שרים (?) מילים אלה. מן הראוי עכשיו, בפתח ימי האבל על ירושלים, לעצור ולהתבונן במשמעות המילים.

המהר"ל מפראג בספר 'נצח ישראל' (פרק כג'), כאשר הוא רוצה לבאר את תהליך הגאולה, מתחיל מהסבר תהליך החורבן. הוא מסביר שם שכדי להבין היטב את הגאולה לה אנו מצפים ואת הדרך שלנו לקדם אותה עלינו להבין היטב את החורבן ואת מה שגרם לו. בתוך הדברים הוא מבאר גם את הפסוק הזה בהסבר פשוט וישר;
בכל דבר יש עיקר וטפל, חלק בסיסי וחשוב שאי אפשר בלעדיו, וחלק שנוסף לו בדרך אגב. החלק החשוב בפלאפון, 
לדוגמא, הוא הדיבור והשמיעה בו. אם יש או אין בו נגן ואפליקציות נוספות זה לא דבר מהותי לו. אם אפליקציה מסוימת לא עובדת אולי לא נרוץ לתקן את המכשיר אבל אם אי אפשר לדבר או לשמוע...
כך בכל תחום – ישנו החלק מהותי והחשוב שאי אפשר בלעדיו, שהוא הנצרך בצורה הבסיסית ביותר, וישנם החלקים הנוספים.

וכך גם בעולם -  ירושלים היא המקום המרכזי ביותר שאי אפשר בלעדיו. היא מקום השראת השכינה, מקום המשפט, מקום עבודת המקדש ומקום המלוכה. אלה הדברים המרכזיים שעם ישראל והעולם כולו צריך. בלי זה העולם מקולקל. לא קלקול במשהו שולי, משהו שאפשר להסתדר בלעדיו ולסחוב עוד קצת. זה קלקול שפשוט משבית את המערכת ומצריך לרוץ לתקן.

יד ימין, אצל רוב בני האדם, היא היד החזקה, היד שאי אפשר להסתדר בלעדיה. (תשאלו את מי שששבר). הדיבור הוא הדבר המייחד את האדם והחשוב ביותר מכוחותיו המעשיים. (תשאלו את מי שאיבד את הקול לכמה ימים). אובדן ירושלים לעולם שקול לאובדן יד ימין או יכולת הדיבור לאדם הפרטי. האם מישהו היה משתהה לרגע בחיפוש אחרי פיתרון? האם מישהו היה מסוגל להתייחס למשבר כזה באדישות ולהמתין עד שמישהו אחר יעשה משהו בעניין? וודאי שלא. כל אחד מאיתנו היה עושה כל שביכולתו כדי לזרז את תהליך הרפואה והתיקון. וודאי שאיש מאיתנו לא היה יכול לשכוח לרגע את החסר.

פעמים רבות רבנים נשאלים בתקופת שלושת השבועות האם מותר לשמוע סוג מוזיקה מסוים, האם אפשר ללכת לטיול שיש בו קצת סכנה בתקופה בה הדין מתוח וכו' וכו'. כמובן, אלה שאלות חשובות, אבל, כך שמעתי ממורי ורבי הרב זלמן מלמד, הן מעידות עד כמה אנו רחוקים, עד כמה אנו]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לפרשת בלק - "מאחורי הקלעים"</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%9c%d7%a7-%d7%9e%d7%90%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%a7%d7%9c%d7%a2%d7%99%d7%9d/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 05 Jul 2012 19:50:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=659638</guid><description><![CDATA[לרפואת ציון בת אֵלונה ונעם בן אסנת

"אין סוסים שמדברים עברית..." - אבל חמורים דווקא מסתבר שיש!

לפני שנים רבות חי על נהר פרת נביא ידוע. 
קללן סדרתי שנשכר על מנת לקלל/ לברך – עפ"י דרישת
מזמין השירות. 
הוא ענה לשם המקורי "בלעם". 

לבלעם היה חמור, או יותר נכון – אתון.

לסיפורנו מתווספת דמות נוספת שחיה באותה התקופה וענתה לשם המרשים: 
בלק בן ציפור. 

בלק היה, לא פחות ולא יותר, מלך מואב בכבודו ובעצמו! 

סמוך לארצו של בלק התנחלו בני ישראל במסעם לארץ
ישראל, והם לא באו לו טוב בעין. 

הוא חשב וחשב מה יעשה ולבסוף טיכס עצה: 
הוא יישלח לשכור את שירותי "קללות בלעם בע"ם". 

לאחר דין ודברים, עיכובים ודיונים נעתר בלעם לבקשה, לא לפני שסגרו על המחיר (האסטרונומי). 

הוא התניע את האתון ויצא לדרך. 
אך אויה! מה זה ארע לה לאתון אשר שימשה אותו בנאמנות שנים כה רבות? 
ירדה לגמרי מהפסים, כלומר מהדרך - ועברה ללכת בתוך השדה.

בלעם המעוצבן הכניס לה לאטמה. האתון הכאובה המשיכה ללכת והגיעה למשעול כרמים צר – מוקף
בשתי גדרות. לפתע נצמדה האתון לאחת הגדרות ובלעם המסכן נחבל ברגלו. גם הפעם הפליא בה בלעם
את מכותיו. 

המשיכה האתון הנאמנה ללכת עד שהגיעה למקום מעבר צר, או אז כרעה על רגליה וסירבה להמשיך בדרכה, בלעם התחרפן לגמרי והראה לה את נחת זרועו, (הרבה נחת לא היתה שם...)

ואז.. אז קרה דבר מפתיע: 
האתון פתחה את פיה והחלה לגעור באדונה: 
"מה למען ה' עשיתי לך שהתקפת אותי 3 פעמים???" 

בלעם לא נפל מהחמור מרוב תדהמה אלא ענה לה בכעס: "מסתומרת למה?
את מתעללת בי!! אם היה לי חרב עכשיו - הייתי שוחט אותך". 

לפתע ראה בלעם את מה שהוא פספס, נביא
שכמותו, וראתה אפילו האתון שלו: 
מלאך! מלאך עומד בדרך ולא נותן לאתון להתקדם. 

לאחר שבלעם התנצל בפני המלאך, כפי שהנימוס מחייב (גם חרבו השלופה של המלאך תרמה רבות) הוא הורשה
להתקדם, לא לפני שהושבע לנהוג כפי שיורה לו אלוהי ישראל.

לאחר שגער בו בלק בן ציפור על האיחור האופנתי הוא שלח אותו לבצע את המשימה לשמה הוזמן: 
לקלל את ישראל!!! 

ניצב בלעם על גבעה סמוכה, והתחיל לקלל. אך שומו שמים! במקום הקללות אותן נשכר לומר יצאו לו מן הפה ברכות לרוב! 

"מה אתה עושה?" צעק עליו בלק, "הזמנתי אותך לקלל, לא לברך!"

"מה אתה רוצה" השיב לו בלעם, "מה]]></description></item><item><title>תעביר את זה הלאה - רעיון לפרשת חוקת</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%aa%d7%a2%d7%91%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%96%d7%94-%d7%94%d7%9c%d7%90%d7%94-%d7%a8%d7%a2%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%97%d7%95%d7%a7%d7%aa/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 28 Jun 2012 23:58:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=659190</guid><description><![CDATA[
פרשת חוקת, פרה אדומה, מכיתה גימל אנחנו לומדים את הרש"י שפרה אדומה היא חוק ו-'גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה'. אז אמנם פרה אדומה זה הנושא החם, אבל הפעם בחרנו נקודה אחרת, מעניינת לא פחות בפרשה, שהיא ממש ממש לא חוק, וממש ממש מובנת. ואם זאת לפעמים, מבלי משים, אנחנו מהרהרים אחריה..

["נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ"]
[(במדבר כ', י"ז)]

לקראת סוף הפרשה, עם ישראל כולה מבקשים מסיחון: 'עשה טובה אחינו, תן לנו לעבור אצלך, באמא שלנו - לא תרגיש שעברנו', וסיחון לא מעניין אותו. לא רק שהוא לא מסכים שעמ"י יקצרו דרך קצה המדינה שלו, הוא אף משיב במלחמה על ישראל.
פתאום אנחנו שמים לב כמה האטימות והניכור בין אדם לאדם יכולים להגיע רחוק ביחסים אחד עם השני.

מה שאנחנו יכולים ללמוד מהעניין הזה, שיכול להיות שלפעמים בחיים שלנו אנחנו מפסידים הזדמנויות לעשות טובה עם אנשים אחרים. מה גם, שהרבה פעמים אנחנו לא צריכים לוותר או להתאמץ יותר מידי בשביל זה... סתם אטימות שתוקפת אותנו מידי פעם.
לפעמים, היציאה מעצמנו מתבטאת בהליכה לקראת הזולת, אבל לעיתים אנחנו רק נקראים לתת לו לעבור בגבולנו. לפעמים סתם להאיר פנים למישהו יכול לעשות לו דרך קיצור משמעותית, יכול לעזור לו באמת.
אנחנו בפיתחה של תקופה מופלאה – החופש הגדול, יש לפנינו ים של זמן וים של אפשרויות לסלול לאחרים מעברים בתוכנו, החופש לגדול!
שבת שלום,
חברים מקשיבים 

]]></description></item><item><title>בכבישי החיים הֽיֵה חכם- איך עובדים על היצר הרע. –דבר תורה לפרשת קורח.</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%91%d7%9b%d7%91%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%94%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%94%d6%bd%d7%99%d6%b5%d7%94-%d7%97%d7%9b%d7%9d-%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%a2%d7%95%d7%91%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%99/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 21 Jun 2012 08:04:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=658678</guid><description><![CDATA[את העבודה שקורח ועדתו נבלעו באדמה בגלל שחלקו על משה ואהרון, כולנו מכירים. רק שלא סיפרו לכולנו שקורח פלוס עדתו היו חסרים באדם אחד שהרוויח חיי נצח. 
ואם ישנו אדם שהצליח להתחמק מין העברה החמורה הזו של מחלוקת והרוויח בכך את חייו, שווה לנו, כנראה, להתחקות אחריו. 
און בן פלת.
יותר נכון, כמו שאומרים: "מאחורי כל גבר מצליח, עומדת אישה מצליחה", אז באו נדבר על אשתו.
אשתו של און קולטת את המצב הרגיש שבני עדת קורח ובניהם- בעלה נמצאים, ומבינה שעדת קורח, פועלת מכוח יצר הרע ולא מכח השכל. היא לא פונה לבעלה או מנסה להוכיח לו שמשה צודק. את זה גם הוא יודע בשכל, שמשה צודק.
היא פונה לאון באותה רמה שהוא נמצא עכשיו. הוא מחפש כבוד, אז היא מדברת איתו בגובה הכבוד שלו; אתה רוצה משרה? רוצה כבוד?- תדע לך שאת שניהם אתה לא עומד להשיג. אם קורח יהיה ראש- אתה תישאר אפס, ואם משה יהיה ראש- גם כן תישאר אפס. או במלים אחרות, תבחר. נעליים של מי אתה רוצה לצחצח? לכל היותר אתה תצחצח את הנעליים של קורח, אז למה לך להתערב?
און ראה שדבריה הגיוניים, ורק אומר: מה אני יעשה שיבואו לקרוא לי? הבטחתי להם... שלחה אותו האישה המוצלחת שמאחוריו- לישון. ישבה בפתח הבית וסירקה את שער ראשה. כשבאו לקרוא לאון ל'כינוס הפעילים', ראו את אשת און ומיד שבו לאחוריהם. לראות שער של אישה נשואה?! גם לעדת קורח, היה זה דבר שלא יעלה על הדעת. ועד שהתעורר און, נבלעו כולם באדמה, וכך ניצל בעצת אשתו.
אשתו של און, באומנות, מדברת עם היצר הרע ומשכנעת אותו, שגם אם הוא רוצה את תאוות העולם הזה, זאת לא הדרך.
זאת השיטה שאדם צריך להשתמש בה: לשכנע את עצמו, שגם ל"דעתו של היצר הרע" שווה לו לנהוג בדרך התורה.

שבת שלום!

חברים מקשיבים!
]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לפרשת שלח</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%a9%d7%9c%d7%97/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 14 Jun 2012 17:26:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=658305</guid><description><![CDATA[בס"ד

מתוך אתר: 
"ישיבת אש התורה – אתר עם חוכמת חיים" http://www.aish.co.il/

לעילוי נשמת סבי – מורי יחיאל מיכאל בן ישראל האס

שבוע הספר [העברי] לא משמש סתם כ"שם אקראי" אלא מלמד דבר חשוב:
 
לכל אחד יש את הסיפור שלו, את החיים שלו.
זה נכון ביחידים – פרט, וזה נכון גם ברבים – כלל.

גם לעם ישראל יש "סיפור" שהתחיל לפני המון שנים מאברהם אבינו, ונמשך עד ימינו אנו.

יש לעם ישראל את כל האפיונים לסיפור: 
עלילה מרתקת ונמשכת, דרמות, בד – גאייס, מעשי גבורה, ניסים, מקומות מגוונים...

והדבר הכי טוב והכי מדהים בסיפור הזה: 
דרך הסיפור אפשר [לפגוש את המחבר באופן ישיר] או עקיף – תלוי בבחירתנו!

קטע מסוים, שמאוד משפיע להמשך העלילה בספר, מופיע בפרשתנו – פרשת "שלח".

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים [וְיָתֻרוּ] אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל..." (במדבר פרק י"ג פסוקים א' – ב').

העם מבקש לתור את הארץ המובטחת לפני הכניסה – לבדוק אותה. 
לבדוק [כמו תייר], שבא לראות אם מקום כלשהו נחמד, יפה, מרומם, טוב, איך מזג האוויר, ועוד...

משה יודע שלעם ישראל יש עוד חששות, הם רק עכשיו יצאו ממצרים והם לא לוחמים מנוסים יכולים לכבוש 7 עמים.

לכן הוא קורא לתייר הכי קרוב אליו, נציג שבט אפרים – הושע בן נון.

"... וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן [יְהוֹשֻׁעַ]" (פרק י"ג פסוק ט"ז). 

רש"י במקום - התפלל עליו: "ה' יושיעך מעצת מרגלים".

גם נציג שבט יהודה מהתיירים – כלב בן יפונה, ידע שזה יכול לקרות, לכן עשה מעשה: "...וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן..." (פרק י"ג פסוק כ"ב).

רש"י במקום – כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות (מערת המכפלה), שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם.  

התיירים חוזרים ומתנהגים [כמרגלים], המדברים בעיקר על המצב הביטחוני – ומוציאים דיבה רעה על הארץ.
כולם מלבד כלב בן יפונה ויהושע בן נון.

עם ישראל בכו בלילה ההוא – ועל כך אנו נענשים בכל דור ודור.

עד כאן נספר על העם לעכשיו, ונעבור לסיפור [שלנו] – של כל אחד ואחת מאיתנו.

מה זאת אומרת לשרת את המחבר באופן [ישיר]?
 
זאת אומרת שאני משמש כלי שמבטא את המחבר בסיפורו.
 
ככל שאני משרת יותר את המחבר ורצונו, כך מחלחלת נוכחותו של המחבר יותר אל עצם מהותי, 
וכך אני מבין יותר ]]></description></item><item><title>פספוסים? יש אפילו חג זכה!- דבר תורה קצר לפרשת בהעלותך</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%a4%d7%a1%d7%a4%d7%95%d7%a1%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%a9-%d7%90%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%95-%d7%97%d7%92-%d7%96%d7%9b%d7%94-%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 07 Jun 2012 23:41:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=657936</guid><description><![CDATA[[פספוסים? יש אפילו חג זכה!]
הייתה להם תעוזה לא קטנה לחברה האלה. הם פתחו במחאה חברתית מול בית ראש העם והכריזו "למה ניגרע?"
פסח נחוג אז בפעם השנייה מאז יציאת מצרים, והנה קובצת אנשים "קיצוניים" שנטמאו למת, או 'נתקעו' בדרך, פונה למשה רבינו ומבקשת "מועד ב'!"
חברים, מה נסגר אתכם? ממתי יש מועד ב' על מצוות? שברת?- שילמת!
 מה לעשות, על טעויות משלמים גם אם הן נעשות בשגגה!
משהו קרה שם. משה רבינו פונה לקב"ה ונענה בחיוב! יש מועד ב'! "בחודש השני בארבעה עשר יום בין הערביים יעשו אותו על מצות ומרורים יאכלהו" (במדבר, ט', י"א)
איך זה?
נשמע כאילו משהו לא רציני קורה פה. 
החבר'ה הטמאים פונים למשה רבינו בבקשה עמוקה; "קורבן פסח הוא סמל לברית ולקשר ביננו לבין הקב"ה, תזכורת לאותם רגעים מקודשים שנבחרנו מכל עם ולשון. זועקים הם בקול: "למה נגרע?" איך יכול להיות שאנחנו, חלק מעמ"י, לא נהיה חלק מהברית הזו? והקב"ה עונה בחיוב- צודקים! לא יכול להיות מציאות כזו ולכן קבלו- מועד ב'.
סבבה, אם זה כ"כ קריטי, ואין אדם שיכול להיגרע מהשותפות בברית, אז למה מראש, ריבונו של עולם, לא יצרת את האופציה הזו? או.. ממתי סומכים על בני האדם?
אלא מה? הברית קיימת, השאלה עד כמה אנו שייכים בה.
כשהחבר'ה הטמאים באו וביקשו חלק בברית הם אמרו, אנו לא רק שייכים בלי בחירה בדבר הזה, נפשית- רוחנית אנו לא מסוגלים לחיות בלי זה, אנו רוצים להיות קשורים אלייך, רוצים לבחור לעשות רצון ה' לא רק כי אנחנו חייבים, אלא כי באמת אנו רוצים!
יהי רצון שנזכה לעשות רצון ה' מתוך בחירה ושמחה!
(הדברים נכתבו עפ"י רעיון שנאמר מפי הרב חיים סבתו)

שבת שלום!

חברים מקשיבים.
]]></description></item><item><title>נזיר - קדוש או חוטא, ומה זה קשור אלינו היום?</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%a0%d7%96%d7%99%d7%a8-%d7%a7%d7%93%d7%95%d7%a9-%d7%90%d7%95-%d7%97%d7%95%d7%98%d7%90-%d7%95%d7%9e%d7%94-%d7%96%d7%94-%d7%a7%d7%a9%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a0%d7%95-%d7%94%d7%99%d7%95/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Fri, 01 Jun 2012 10:19:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=657479</guid><description><![CDATA[
[נזיר, סוטה ומה שביניהם]

בפרשת נשא אנחנו פוגשים את הסוטה והנזיר שנסמכים אחד לשני.
והנה רש"י בא וסוגר לנו את הפינה:
'למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? 
לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין' (עפ"י סוטה ב א). סבבה. נשמע הגיוני.
וקריאת התורה ממשיכה, ובסוף פרשת נזיר אנחנו מגלים להפתעתנו שהוא צריך להביא חטאת.
חטאת? כן חטאת:
["וְכִפֶּר עָלָיו, מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל-הַנָּפֶשׁ"] (במדבר ו', י"א), 
'תניא ר' אלעזר הקפר ברבי אומר " וכי באיזה נפש חטא זה? 
אלא שציער עצמו מן היין' (תענית י"א ע"א).
רגע רגע רגע. צריך להזיר? לא צריך להזיר? קדוש או חוטא? מה נסגר עם הסיפור של הנזיר?!
דווקא הבלאגן הזה גורם לנו להבין נקודה מאוד משמעותית על החיים שלנו כאן.
נאמר בירושלמי: "לא דייך במה שאסרתך תורה?" (נדרים פ"ט ע"א) 
ו"עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראתה עינו ולא אכל" (קידושין פ"ד),
וכך פוסק הרמב"ם להלכה כי הסיגוף העצמי: "דרך רעה היא ואסור לילך בה. המהלך בדרך זו נקרא חוטא... ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית".

אז יופי ,זה מסביר את העניין של החטאת, אבל עדיין נזיר, 
שמקדיש עצמו לה' נראה בפרשה כדמות חיובית ביותר ולא כחוטא.
היום אנחנו לא מצליחים להשיג בשכל שלנו עניינים של טומאה וטהרה. זה רחוק מאיתנו.
אבל העניין הוא כזה - הקב"ה הביא לנו את העולם הזה שנהנה ממנו. מה שכן, אנחנו צריכים לחיות באיזון - 
מי שיקצין לצד אחד - ואוכל, יין וכל הנאות העולם יהיו בראש מעייניו, הוא יפספס את העניין המרכזי, ומהר מאוד יגיע למצב קיצוני שיגרום לא לראות סוטה בקלקולה, ואו אז הוא יצטרך לדלג לקצה השני של הסקאלה ולהזיר עצמו - כדי שבסופו של דבר הוא יוכל להגיע לאיזון הנכון.
ועל זה באה החטאת בסופו של דבר – על הכל. אנחנו רואים אותה רק אחרי פרשת נזיר - כי שם מסתיים התהליך, אבל הראייה צריכה להיות הרבה יותר רחבה.
החטאת היא שלא הצלחנו לשמור על האיזון הנכון בעולם,
שלא ידענו לשלב את החומר ברוח בצורה נכונה, שלא ידענו לתקן עולם במלכות שדי.
בעולם עמוס כלכך בחומר והנאות, הלוואי ונמצא את האיזון לקודש, את החיבור האמיתי.
שתהיה שבת של שלום ושמחה,
חברים מקשיבים.

]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לשבועות</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%95%d7%aa/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 24 May 2012 15:24:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=657002</guid><description><![CDATA[]]></description></item><item><title>דבר תורה לפרשת במדבר</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Wed, 23 May 2012 19:44:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=656921</guid><description><![CDATA[
וְאֵת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ. . . וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְגֻלְגְּלֹתָם:

פרשתנו עוסקת ברובה במניין בני ישראל, סידורם לדגלים וסדרי חנייתם.
לאנשים רבים ישנה תחושה של שעמום בזמן פרשות כאלה, רגשות של עיסוק בבירוקרטיה חסרת משמעות. האדם הפרטי מקבל במניין כזה מקום של 'מספר', אובייקט בתוך מערכת. העולם האינדיווידואלי תופס בדרך כלל בחיינו את מירב תשומת הלב, והתחושה לגבי מערכות כלליות היא תחושה של סרבול, חוסר התאמה, חיכוך וכו'.
התחושה הזו הזכירה לי מאורע שהיה בזמן שירותי הצבאי. 
הליכה במצעד היא הליכה שנותנת הרגשה מאוד משונה לרבים מן החיילים. להליכה כזו אין שום קשר, במבט ראשוני, לתפקידו של החייל. אם חייל ילך בזמן קרב כבמצעד. . .
אבל כאשר התחושות האלה צפו בפלוגה שלי ביקש אחד החיילים מהמפקד רשות לומר כמה מילים לכלל הפלוגה ולאחר קבלת רשות פנה ואמר:
'כשכל חייל מסתכל על עצמו במבט פרטי התחושה בזמן מצעד היא מאוד משונה. צורת הליכה לא נוחה, בקצב שאינו מותאם אישית, והכול הכול חסר תכלית.
אבל
כל אדם שמתבונן במצעד מהצד רואה עוצמה, רואה כוח, רואה מערכת שלא כדאי להסתבך איתה.
עצתי לי ולכל שאר חיילי הפלוגה היא לנסות לזכור את התחושות שיש לצופה מהצד כשאנחנו נמצאים בתוך המערכת ולהבין שלמרות שברמה האישית אין תועלת במצעד לאף אחד מאיתנו, ישנה תועלת כללית בעניין'.

אין כאן המקום להאריך בתפיסה התורנית לגבי היחסים שצריכים להירקם בין תפקידו האישי של האדם לבין תפקידו הציבורי, האם יש סתירה בין השניים, התחושות שאמורות להיות לכל אחד מהתפקידים וכו'. האמירה שכן ישנה כאן היא 'להרים את הראש' ולזכור, עוד לפני בניית היחס המדויק, את עוצמתה של המערכת ושהיא בנויה מאיתנו. אדם - כחלק ממשפחה כחלק מבית אב (חמולה לפי חלק מהפרשנים) כחלק משבט כחלק מעם - הוא אמנם רק פרט אחד, אבל עוצמת המערכת היא מדהימה בזכות פרטים אלה. פרשתנו היא לא בירוקרטיה יבשה, אלא, בין השאר, גאווה עצומה ותחושת שייכות למערכת המדהימה הזו שקוראים לה עם ישראל ושהיא אנחנו.
בכל מיני זוויות בחיים, כשאנחנו פוגשים את המערכת הזאת ומרגישים את ה'קור' שלה, אפשר לקחת צעד אחד אחורה ולראות את המכלול הזה. בהצלחה.

יהונתן, yehonatan@makshivim.org.il]]></description></item><item><title>דבר תזכורת ליום ירושלים</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%96%d7%9b%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 17 May 2012 22:17:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=656510</guid><description><![CDATA[בס"ד

מכירים את השיר של בן סנוף שהלחין יוחנן שפירא, שמקורו בספר תהילים?

"אם אשכחך ירושלים – תשכח ימיני..." (תהילים פרק קל"ז פסוקים ה' – ו').

המשורר שיושב בגלות, בוכה על חורבנה של ירושלים ומתגעגע למולדתו.
 
בפסוקים אלה המשורר [נשבע] שלא רק שלא ישכח את עברו = את ירושלים, אלא אף יציין ויזכיר את האסון בשעת כל שמחה!

המשורר פונה אל עירו האהובה בפנייה אישית, בשבועה ובהבטחה שלעולם לא ישכח אותה, ויעשה מאמץ שהיא לא תישכח.

נוהגים לומר את 2 פסוקים הללו רגע לפני שבירת הכוס בחופה ובעוד שמחות, העיקר – [לא לשכוח]!

כשבונים בית בישראל – צריך לזכור שלא מושלם הכול, שהגאולה עדיין לא הסתיימה...

למרבה הפלא: ירושלים, עד כמה שהיא "אורו של עולם" – אינה מוזכרת כלל בתורה!

בכל מיני מקומות אנחנו מוצאים את ירושלים בעקיפין:

בשירת הים משה ובני ישראל מכריזים: 
"תבאמו, ותטעמו בהר נחלתך, מכון לשבתך פעלת ה'; מקדש ה' כוננו ידיך" (שמות פרק ט"ו פסוק י"ז)

אנחנו מאמינים שתביא אותנו לארץ ישראל, להר שבו אתה נמצא, שם יהיה המקדש שלך!

כמו המשורר בתהילים – עם ישראל [ידעו שצריך] מקום כזה, מקום בו ה' נראה תמיד בגלוי ושם הכי מתחברים אליו.
 
או, כמו שאברהם אבינו מגדיר את מקום העקדה בהר המוריה – "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא [ה' יִרְאֶה]; אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר ה' יֵרָאֶה" (בראשית פרק כ"ב פסוק י"ד).

אנחנו מקיימים את השבועה?

האם [אנחנו באמת] זוכרים את ירושלים, או שסתם כיף לנו לשיר "לשנה הבאה..." בליל הסדר?

מה אנחנו יכולים לעשות למען זכירת ירושלים – כך שיום ירושלים לא יישאר רק בתחום ההיסטוריה? 

חלק מהדברים שאפשר לעשות, אפשר למצוא בעזרת עיון בחלק מהפסוקים שמדברים על ירושלים.

"יְרוּשָׁלִַם הָרִים, סָבִיב לָהּ :ו – [ה' סָבִיב לְעַמּוֹ] מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם" (תהילים פרק קכ"ה פסוק ב').

הקב"ה לא נמצא רק בתוך בית הכנסת ובית המדרש, אלא גם בתוך כל אחד מישראל.  

"ירושלים הבנויה: כעיר, שחוברה-לה [יחדיו]" (תהילים פרק קכ"ב פסוק ג').

ירושלים מתחברת = נבנית [ביחד]!

למצוא את הנקודה הטובה שבכל יהודי, את החיבור [שלו] אל הקב"ה (אפילו אם הנקודה נראית מאוד קטנה) – זאת התחלה של אהבת חינם, כך בונים את ירושלים! 

ודבר אחר: בניסיון העקדה, אברהם הולך לכיוון]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לפרשת בחוקותי</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a7%d7%95%d7%aa%d7%99/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 17 May 2012 21:21:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=656507</guid><description><![CDATA[בס"ד

מי לא שמע פעם את הקריאה: "[אתה עצור בשם החוק]!"?

ללא מערכת חוקים כלשהי, ועד כמה שהם נראים נוקשים – לא הייתה שום חברה מצליחה להחזיק מעמד.

גם בפרשה שלנו – פרשת בחוקותי, מוזכר המושג חוק: 

"אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא פרק כ"ו פסוק ג').

אז מה ההבדל בין המצוות – שאלה בעצם הוראת הדרך כיצד יש להתנהג ע"פ התורה, לבין חוקים?

כאן מפרש רש"י את המושג "חוק" בצורה אחרת – "שתהיו עמלים בתורה".

הכוונה, החוק עצמו הוא דבר נוסף שצריך לקיים, [מעבר] למצוות – לעמול בתורה.

אז מה זה "[עמל]" בעצם?

אנחנו פוגשים שוב את המושג "עמל" בסיום מסכת:

"אנו עמלים והם עמלים - אנו עמלים ומקבלים שכר, והם עמלים ו[אינם] מקבלים שכר".

זה ממש לא הוגן! 

למה יש מישהו שעמל – ו[לא מקבל] שכר?

החפץ חיים מביא משל:

משל לאדם שהזמין חליפה מחייט, וכשבא לקחת אותה – התברר שהיא לא מתאימה למידות שלו.

"וואי, איזה חליפה! אבל תוכל להכין לי יותר טובה – כזאת שתתאים לי?" שאל הקונה.

"תשמע, אין בעיה, רק תשלם לי גם על זאת ש[כבר עשיתי]" ענה החייט.

"מה?! אבל באתי לקנות חליפה שמתאימה לי! רק עליה אשלם!" רטן הקונה.

"אבל עבדתי המון זמן על החליפה הראשונה!" טען כנגד החייט.

"כן, אבל התשלום לא על [העמל] –  אלא על [התוצאה]!" נתן הקונה מכה ניצחת.  

כאן מסיים החפץ חיים את המשל, ומלמד נמשל חשוב מאוד שהתורה רוצה [לחוקק לנו].

שכר לימוד התורה הוא [לא עבור הידיעה]!

"והם עמלים ואינם מקבלים שכר" על [עצם] העמל! 

"ר׳  יוחנן... אמר הכי: 
...אשרי מי שגדל בתורה ו[עמלו] בתורה, ועושה נחת – רוח ליוצרו!" (גמרא בבלי ברכות, דף י"ז עמוד א').

כמה הצלחנו, כמה הבנו – זאת לא הנקודה החשובה ביותר. 

העיקר זה העמל - זה הכי נותן נחת רוח לקב"ה!


אז יאללה – לעבודה?


שבת שלום!

חבים מקשיבים









]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לפרשת בהר</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%94%d7%a8/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Fri, 11 May 2012 01:14:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=656102</guid><description><![CDATA[בס"ד

למושג [קשר] יש הרבה משמעויות:

קשר בשרוכים של הנעליים, קשר בדיבור – שמיעה, קשר בין חברים או בין בני זוג...

בפסוקים הראשונים של פרשת "בהר" אנו מוצאים 2 פסוקים, שמקריאה ראשונה ממש [אין] קשר ביניהם.

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: 
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת ל-ה'" (ויקרא פרק כ"ה פסוק א' – ב').

רש"י שואל שאלה על הפסוקים: 
"מה ענין (=מה הקשר בין) שמיטה אצל (=ל) הר סיני? ו[הלא כל המצות נאמרו מסיני]!" (רש"י לפסוק א').

רש"י שואל: למה [דווקא עכשיו], לפני לימוד מצוות שמיטה, מזכיר הכתוב שהיא נאמרה בהר סיני? 
הרי גם שאר המצוות נאמרו בהר סיני!

בתקופה זאת, בין פסח לשבועות, נוהגים ישראל ללמוד את [מסכת אבות]:

"משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה..." (משנה מסכת אבות פרק א' משנה א')

במשנה מסופר על התחלת העברת התורה, הכוונה העברת הסמכות לשפוט את ישראל ע"פ התורה.

אבל ההתחלה אינה מובנת: 
היה צריך לכתוב: "משה קבל תורה [ב]סיני", ולא – [מ]סיני"!

[הקב"ה] נתן למשה את התורה – לא ההר!

חכמים רוצים ללמד אותנו כלל חשוב מאוד, אותו למד משה רבנו מהר סיני:

כמו ש[חתיכת סלע], שהיא דוממת וניתנת לפירוק ולפיסול, יכולה לקבל את התורה – קל וחומר ש[בנאדם] יכול לקבל את התורה!

ולא סתם יכול לקבל, אלא יכול להגיע לידיעת "כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה" (כלשון רש"י).

לא משנה מאיזו דרגה האדםמתחיל לקבל את התורה, אפילו יהיה בדרגת הסלע – העיקר שיהיה לו רצון!.
שילך אל ההר - ויטפס!

בפרשה, הקב"ה אומר לישראל: 

"כשאתם תיכנסו לארץ, ותתחילו לקיים את המצוות התלויות בארץ (שהן לא מעט מהמצוות) – [אל תפחדו]! 

יש בכם את היכולת לקיים את כל המצוות, היכולת לעלות ברמה הרוחנית לאט – לאט, כמו בעלייה על הר מפותל. 

וגם אם יהיה לכם פחד גבהים פתאום, תיפלו באמצע, תחליקו או תמעדו – אל דאגה! 

[תמיד] תוכלו לטפס על ההר שוב".

האם אנחנו מוכנים לטפס על ההר, כדי שתהיה לנו יותר [קליטה בקשר]?

שבת שלום!

חברים מקשיבים


 






  
]]></description></item><item><title>פרשת אמור - מה חשוב היום - מה?</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a8-%d7%9e%d7%94-%d7%97%d7%a9%d7%95%d7%91-%d7%94%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%94/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 03 May 2012 23:23:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=655713</guid><description><![CDATA["וּסְפַרְתֶּם [לָכֶם] מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּום הֲבִיאֲכֶם אֶת עמֶר 
הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתות תְּמִימת תִּהְיֶינָה"

בפרשת אמור אנחנו מצווים על מצוות ספירת העומר, ואיזה קטע - בימים אלו ממש אנחנו מקיימים את מצוות ספירת העומר. אחלה נושא שבעולם לדבר תורה.
בביצפר למדנו שספירת העומר זה להתכונן לקראת שבועות, 
למדנו שהתלמידים של רבי עקיבא לא נהגו כבוד זה בזה ותראו מה קרה להם, אז תתנהגו יפה חמודים,
ולמדנו שסופרים מ"ט ימים כנגד מ"ט שערי טומאה במצרים.
והכל טוב ויפה ונכון ואמיתי. בכל זאת, אנחנו ניגע בנקודה קצת שונה.

כל יום שעובר אנחנו אומרים '[היום] כך וכך לעומר' כל יום הוא יחידה בפני עצמה.
בכל יום אפשר לעשות משהו בלתי נשכח שישאיר זיכרון של שמחה מבורך.
מה שנוכל לעשות היום לא נוכל לעשות עוד אי פעם.
אנחנו אמוּנים על 'עם שאין לו עבר אין לו עתיד', אמוּנים על חשיבה על העבר ועל העתיד, על חיי נצח ולא על ההווה היומיומי. ו- 'לחיות את הרגע' נשמע לנו קצת גס..
בספירת העומר, לקראת מתן תורה, אנחנו עומדים כל יום ומזכירים לעצמנו, מספרים לעצמנו שהנה מגיע עוד יום. יום חדש. ואותו אנחנו צריכים לחיות הכי טוב שאפשר.
אנחנו לא שוקעים בעבר, אנחנו מעריכים אותו. 
אנחנו לא בונים על העתיד, בעזרת היום אנחנו בונים את העתיד.  
גם אם נפלנו בעבר, זה לא אומר שום דבר על מה שאנחנו יכולים לעשות היום.
ביום הזה נוכל לקום, ביום הזה נוכל להתגבר.
וגם אם הדרך עד לשלמות היא ארוכה - אין שום בעיה, נחלק את זה לחלקים, ליחידות.
והנה - עכשיו יש לי רק את 'היום' לגדול בו. 'היום' להשקיע בו. להשקיע בי.
שיהיה בהצלחה גדולה,
ומי ייתן והסיכויים תמיד יהיו לטובתכם.
בע"ה, רק בע"ה.
שבת שלום!
חברים מקשיבים.
]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לפרשת אחרי מות קדושים</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%a7%d7%93%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Fri, 27 Apr 2012 12:10:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=655317</guid><description><![CDATA[]]></description></item><item><title>דבר זיכרון ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (שאלה מפעם)</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%96%d7%99%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%96%d7%99%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%97%d7%9c%d7%9c%d7%99-%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%99/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Tue, 24 Apr 2012 21:00:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=655205</guid><description><![CDATA[בס"ד

[השאלה]
מדוע כולנו חוגגים את יום העצמאות סמוך וקרוב ליום הזיכרון?

[התשובה]
שלום לך!

לפני שנתחיל – יישר כוח! השאלה שלך ממש טובה, ובאמת צריך לדון בה.

ברשותך, נדון בהתחלה למה מציינים את יום הזיכרון, ובעזרת תשובה זו נגיע לתשובה לשאלתך.  
אני מקווה שהקב"ה יהיה בעזרנו להגיע אל התשובה הנכונה והטובה ביותר.

[היסטוריה]
ההיסטוריה מתעדת, שראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון ז"ל, התייעץ 2 יועצי הצבא הבכירים בשאלה קשה.
האם להכריז על הקמת מדינה יהודית, כשכל מדינות ערב עומדות בפתח, ואין עזרה ממשית מאומות העולם?

הראשון אמר: "אתה משוגע? ימחקו אותנו ברגע! תחכה עוד קצת, עד שנתבסס, נקבל תמיכה וכדומה...".
ראש הממשלה הביט ביועץ השני ששתק, ואז אמר: 
"יש סיכוי של [50 – 50] שננצח במקרה של מלחמה".

בן גוריון בחר באפשרות השנייה – ורגע אחרי ההכרזה פרצה מלחמה עקובה מדם שנערכה בערך [שנתיים].

וב"ה, את רואה מה קרה בסופו של דבר – בזכותם ובזכות הקב"ה שעוזר לכולנו, אנו כאן כיום.
בזכות הקרבת חיילינו בכל מלחמות ישראל, זכינו ועדיין אנו זוכים לעצמאות (תביטי בעיתון/בחדשות). 

[זיכרון הנופלים]
"ד' באייר הוא יום זיכרון גבורה ללוחמי צבא-הגנה לישראל, [שנתנו נפשם] על הבטחת קיומה של מדינת ישראל, וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם". 
(מתוך חוק הכנסת לגבי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, התשכ"ג-1963,)

יום הזכרון נקבע לתאריך זה, משום שביום זה נפל גוש עציון בידי הירדנים במלחמת השחרור, יום לפני הכרזת המדינה.

[ביהדות]
ביהדות שמור מקום מיוחד של כבוד לחלליה: 
"הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתם בגן עדן" (מסכת פסחים, דף נ' עמוד א').
 
אנשים המוסרים את חייהם במלחמה למען עם ישראל ומקדשים את חייהם - זוכים למעלה רוחנית מיוחדת שנובעת מקרבנם זה.

על אנשים כמותם נאמר הפתגם – "בחייהם (=כשנתנו את חייהם) [ציוו] לנו את החיים".

[זעזוע]
את יום השואה אנחנו זוכרים, ממש זוכרים – שומעים הרצאות, רואים סרטים וקוראים עדויות.
ובכלל, כשהמועד מגיע, יש הפצצת ענק של שאלות בנושאים כמו: טיסות לפולין, או - היכן היה הקב"ה בשואה?

אבל לא שמעתי על הרבה שאלות לגבי טיול בית הספר לאתרי הזיכרון כמו למשל לטרון או מצדה...
הרי גם באתרי הנצחה צבאיים מסר]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לפרשות תזריע – מצורע</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%aa%d7%96%d7%a8%d7%99%d7%a2-%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%a2/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Fri, 20 Apr 2012 00:58:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=654867</guid><description><![CDATA[בס"ד

פרשות תזריע – מצורע נקראות ברוב השנים בשבת אחת, אבל לכאורה יש בהם [דינים שונים] אחת מהשנייה.

פרשת תזריע מדברת על אישה שהזריעה וילדה זכר, ופרשת מצורע עוסקת בדיני צרעת.

למה התורה חיברה לנו את שתי פרשות אלה לפרשה אחת? מה חז"ל רוצים להגיד לנו בתקנה זאת?

בחיינו אנו נפגשים עם אנשים קרובים אלינו אך שונים מאיתנו מכל מיני סיבות: 

מוצא שונה, גובה שונה, משקל שונה, יופי שונה, יכולת גופנית שונה, "סלנג" שונה, רמת אמונה שונה ועוד...

כל מיני דברים שנחשבים מוזרים או מגעילים, יותר נכון – "[מצורעים]" בעינינו.

ובכלל – לפעמים אנחנו עוברים כל מיני משברים, שגורמים [לחיים שלנו] להיראות "מצורעים" בעינינו.

בתקופה מסוימת הזרע תקוע באדמה, לא נובט, לא גלוי, לא נראה לעין כלל...

אבל לאט – לאט, כל זרע בקצבו האישי, הזרע יצמח ויגדל [לתפארת]! 

בכך שהתורה [מקדימה] את פרשת תזריע היא מלמדת אותנו דבר חשוב מאוד, (פירוש זה נמצא בחסידות ברסלב):

הביטו בעומק של הבנאדם ש"צרוע" בעיניכם, מצאו פחות את ה"מעט הטוב" שיש בו (למרות שסביר שיש יותר מ"מעט").  

מצאו את הדבר הטוב בחיים "המצורעים" בעיניכם, איפה הקב"ה נכנס שם ועזר לכם.

הביטו תמיד בזרע, שבעזרת השקעה מצידנו – ובמיוחד, עזרה מהקב"ה, בקצב האישי הטוב ביותר לו – נובט!

"כִּי הוּא לְבַדּו מרום וקדוש פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת. עוֹשֶׂה חֲדָשׁות. בַּעַל מִלְחָמות. [זוֹרֵעַ צְדָקוֹת]. מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת. בּוֹרֵא רְפוּאוֹת. נוֹרָא תְהִילּוֹת. [אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת]!".

שבת שלום!

חברים מקשיבים
]]></description></item><item><title>דבר אמונה ליום הזיכרון לשואה ולגבורה (שאלה בעבר)</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%96%d7%99%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%94-%d7%95%d7%9c%d7%92%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 19 Apr 2012 16:53:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=654865</guid><description><![CDATA[שאלה:
יש אצלנו באולפנה כל היום ויכוחים האם צריך לנסוע לפולין או לא. ואני שואלת שאלה אולי קצת כפירתית, אבל למה בעצם כל- כך חשוב לנו לזכור את השואה? 

התשובה:
שלום! 
שאלה גדולה שאלת. אין זו שאלה כפרנית. כשיש שאלה חשוב מאוד לברר ולחפש לה תשובה עד כמה שאפשר.
 
כדי להבין למה בכלל, עלינו לזכור את השואה עלינו לנסות ולברר ולו במקצת מהי השואה ומה יחסינו אליה.

השואה היא דבר נורא ואיום! הרצי"ה קורא לה: "החורבן היותר גדול בתולדות עמנו". 

אמנם אין זה החורבן הראשון, היו כבר חורבנות לפני כן, אך חורבן כמו זה לא פקד את עמנו מעולם. 

מכונה שטנית שכזו לא טעמנו עדיין, רצח שיטתי בצורה מחרידה של עם שלם בניסיון למחוק אותו מעל לפני האדמה. 

התייחסותנו הבסיסית היא שהשואה היא חידה שאין אנו יודעים את פישרה, ועל ריבונו של עולם ומעשיו אין מקשים קושיות. 
לאחר שזהו יחסינו הראשוני מותר לנו לגשש בזהירות גדולה ולנסות ולהבין קצת. 

בספר דברים פרק ל"ב פסוק ז' כתוב: 
"זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור " – נצטווינו להתבונן מה קורה בכל דור ודור ומתוך כך לנסות להבין מעשי ה'. 

[למה זה כ"כ חשוב]? 
משום ששום דבר אינו מקרה בעולם הזה, וקל וחומר שמאורעות ענקיים שארעו לעם ישראל אינם מקריים, וכל דבר הינו חלק מסדר אלוקי שאנחנו צריכים ללמוד ממנו ולנסות להבין מה הקב"ה רוצה להגיד לנו. 

ננסה לומר כאן כיוון מסוים, על פי דבריו של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל: 
משל לאם הקוראת לבנה לשוב הביתה מן היער כי בא הליל ומשבושש הילד לבוא אחזה בו האם בחוזקה וגררה אותו הביתה והביאתהו פצוע וחבול עד זוב דם, קרוע ושרוט אבל הוא בבית.
 
מקומו הטבעי של עם ישראל הוא בארץ ישראל , אולם אנחנו בחרנו לדבוק בגלות. כך בתקופתם של עזרא ונחמיה שלאחר 70 שנות הגלות של בית ראשון קראו לעלות לא"י ולבנות את בית המקדש, אולם עם ישראל בחר להישאר בגלות ורק דלת העם עולה. כבר אז נחתם גורלו של בית זה להיחרב. 

בתקופתנו אנו – החליט הקב"ה לאחוז בציציות ראשנו ולהביאנו ארצה. הקב"ה החליט לבצע ניתוח, ניתוח קשה וכואב בכדי לנתק אותנו מן הגלות "ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה" ( יחזקאל כ' ל"ג) (אפשר לעיין בכל הפרק שם).
 
ממש ממש כמו אותה אם הגוררת בנה הביתה, ומתוך מרחץ הדמים הפציעה לה תחיית האומה, והשיבנו בחסדים גדולים ה' אלוקינו לארצנו והו]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לשביעי של פסח</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%a4%d7%a1%d7%97/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Wed, 11 Apr 2012 20:58:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=654464</guid><description><![CDATA[שביעי של פסח: אין דבר כזה אין דבר כזה

תמיד אמרו לנו שפסח הוא זמן להתחלות חדשות:
אביב הגיע, השמש מתחילה לזרוח, פרפרים עפים, נהרות של אופטימיות מפכים ושוצפים את כל הרדום שבנו.
העניין עם התחלות חדשות, הוא שתמיד באיזה שהוא שלב, הם לאט לאט כבים והולכים, מתקררים ומתאדים להם ברוח.
כולנו מכירים את התחושה הזו:
רגע לפני תפילת נעילה ביום כיפור הבטחנו לקב"ה שהשנה אנחנו הולכים להבעיר את השמיים ואיפה היינו אז ואיפה אנחנו היום.
רגע אחרי ששמענו שהאדם הכי אהוב עלינו נקלע לצרה, הבטחנו שאנחנו הולכים להשתנות ולהפסיק עם השטויות שלנו ואיפה היינו אז ואיפה אנחנו היום.
רגע אחרי שנכנסו לישיבה הבטחנו שאנחנו הולכים להביא את הלימוד של החיים שלנו והנה אנחנו מוצאים את עצמנו ממשיכים בשגרה האפורה של החטאים הקטנים ואיפה היינו אז ואיפה אנחנו היום.
כי כמו קומקום רותח ככה הם התחלות חדשות: 
אם לא נדאג לנפוח בהם כל פעם מחדש ולהזכיר לעצמנו בשביל מה אנחנו בכלל מתאמצים הם ילכו ויכבו, יתאדו וייעלמו לנו.
                                                                            *

העניין הנוסף עם התחלות חדשות הוא שעוד לפני שהם הולכים וכבים יש להם גבולות, מקומות שאין להם, להתחלות החדשות רשות להגיע ולגעת בהם.
אנחנו יכולים לקבל על עצמנו לדבר פחות לשון הרע, אבל להפסיק עם זה בכלל? לא, זה כבר יותר מידי
אנחנו יכולים לקבל על עצמנו שמירת עיניים אבל להעיף לגמרי את הטלוויזיה? כן בטח, תמשיכו לעוף על עצמכם...
אנחנו יכולים לקבל על עצמנו לנסות ולהיות אנשים טובים יותר, אבל שבאמת נאמין שאנחנו גם נצליח לעמוד בזה?
עזבו אתכם, קריעת ים סוף הייתה כבר יותר קלה...
בדיוק בשביל זה מגיע לנו שביעי של פסח. החג שבו אנו קוראים את קריעת ים סוף, להגיד לנו, שאחרי שהתאמנתם וקבלתם על עצמכם כל מיני התחלות חדשות וקטנות, קבלות שאתם חושבים שתוכלו לעמוד בהם, עכשיו אנשים, הגיע הזמן לדבר האמיתי:
לנקודה האחרונה והקשה ביותר שנמצאת באופן אחר אצל כל אחד ואחת מכם.
הנקודה שהכי קשה לו בה, הנקודה שאתם מרגישים שאין לכם בכלל סיכוי אי פעם לכבוש אותה:
חבר שכל כך פגע בכם עד שנשבעתם לעצמכם שבחיים אתם לא הולכים לסלוח לו
פחדים עמוקים שרק אתם יודעים עליהם ואיך שהם מונעים מכם לפרוץ קדימה
חלומות שתמיד רציתם לגעת בהם אבל שכחתם כבר באיזה שהוא שלב ]]></description></item><item><title>שי לחג - סיפור לפסח</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%a9%d7%99-%d7%9c%d7%97%d7%92-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a1%d7%97/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Fri, 06 Apr 2012 04:55:00 +0300]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=654108</guid><description><![CDATA[דבר תורה לפסח זאת חת'כת משימה, כאילו מה שלא תבחר תשאיר עוד אלף ואחד עניינים שיותר משווים התייחסות מאחור.
לכן חשבנו הפעם להביא משו קצת אחר, קודם כל מדובר בסיפור ודבר שני הוא מתייחס למהות הכללית של החג הזה בתור חג החירות, חג של גאולה.
אז אם אתם בקטע מוזמנים לזרום איתנו לשורות הבאות:

יהודי עשיר אחד בא לרב שלו וביקש ממנו לראות את אליהו הנביא, הרב כמובן אמר לו שאי אפשר לראות את אליהו הנביא, ובטח שלא כל אחד.. לא שהוא מזלזל בו או משהו, חלילה, אבל עדיין לא כל יום קורים ניסים והכל אפשרי...
ההוא בכלופן לא התייאש ושיגע לרב ת'שכל ברמות אחרות, ואז הרב אמר לו ת'יודע מה, 
בכפר פה ליד יש את מלכה האלמנה, יש לה 10 ילדים יתומים, המצב שם בקאנטים אין אוכל אין בגדים, קיצור און דה פייס. לך אליה אתה ואשתך ותעשו איתה את ר"ה ואתה תראה את אליהו הנביא. 
אותו יהודי אמר לרב: מה, דווקא ר"ה? אשתי בחיים לא תסכים, ואיך אני אסתדר בלי הדרשה של הרב לפני התקיעות? 
הרב עונה לו מה אתה מעדיף ת'דרשה שלי או לראות את אליהו הנביא? 
ואותו יהודי ממשיך לשלוף ערימת תירוצי שרשרת: איך נהיה רחוקים מהילדים ואיך נסחב ת'ראש של דג, אה, וגם אשתי לא תסכים... והרב אומר לו: תחליט אתה אם חשוב לך לראות את אליהו הנביא, אז... 
לבסוף אותו יהודי אכן מצליח לשכנע את אשתו הם מעמיסים טרנזיט שלם באוכל, בגדים, ובקיצור את כל צורכי החג ונוסעים לכפר השכן.
שם הם מחפשים את הבית של מלכה האלמנה ואכן הם מוצאים אותו והאמת שזה לא ממש קשה: בית מוזנח פלוס שנראה כאילו לא הולכת לעבור שניה והוא יקרוס. 
העשיר ואשתו דופקים בדלת, מלכה פותחת להם והם אומרים שלום ושהם באו לחגוג איתם את ראש השנה. מלכה בפנים מבויישות אומרת שהיא מאד מצטערת אבל בקושי להם יש איך להעביר את החג. 
העשיר ואשתו מרגיעים אותה ובחיוך אומרים לה שתרגע והכל פסדר כי הנה הם יש איתם את כל מה שצריך. מהר מאד המקרר מתמלא, חולקו שם חולצות, מכנסיים, נעליים, חליפות הכל חדש דנדש לכבוד החג. 
העשיר והילדים המאורגנים והמלובשים הלכו בחיוך גדול לבית הכנסת, חזרו לסעודת חג הכל לפי כל כללי הטקס.
מגיע הערב אחרי הסעודה עם כל סימני ר"ה והעשיר מחכה לפגוש את אליהו. הוא נשאר ער אבל לא קורה כלום, בסוף מרוב עייפות הוא נרדם. העשיר קם בבוקר וחושב אולי בזמן התקיעות, אבל גם בזמן התפילה ולאחריה לא קורה ש]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לשבת הגדול</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a9%d7%91%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 29 Mar 2012 12:36:00 +0200]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=653506</guid><description><![CDATA[בע"ה

למה שבת הגדול נקראת כך? הרבה תשובות בדבר.

יתכן ומישהו כבר העלה את התשובה שאכתוב כאן בע"ה, ויתכן גם שהיא לא התשובה האמיתית. אך בין כה וכה, לעניות דעתי יש בה נקודה שהיא נכונה בפני עצמה.

ננסה לחזור 3324 שנים אחורה... ננסה לתאר את הדברים כאילו אנחנו שם...

אנחנו יושבים על הריצפה בתוך הבית הקטן. המשפחה שלנו שם. אבא, אמא, וגם אברהם הקטן, שנולד לא מזמן. אבא ואמא שמחו על הלידה. אך מי שמח בימים האלה? ימים קשים שנדמה שלא היו מעולם. בזמן האחרון קורים דברים מוזרים. פתאום כל המים הפכו להיות דם. איזה פחדדדד... אבל אצלי ביד הם היו מים. זה כל כך מוזר... אתם בטח כבר מכירים את כל הדברים המוזרים הללו, אבל כשחווים את זה, זה אחרת...
אבא הביא היום איזו חיה הביתה. הוא אמר שנאכל אותה עוד כמה ימים יחד עם כל הבני דודים. דברים מוזרים קורים. אבל אנחנו עדיין מפחדים. מפחדים מאוד. פרעה הוא אדם חזק. אני לא מבין איך יש לאיש הזה... נו, איך קוראים לו... כן, משה. אני לא מבין איך יש למשה אומץ לעמוד מולו. מלך של אימפריית ענק... שולט בנו בחוזק במשך מאות שנים... הורג אותנו, פוצע אותנו, מה לא... ומשה עומד מולו. ובאיזה גיל משה... מילא אם היה צעיר, אולי היה מצליח לברוח אם היו מתנפלים עליו. אבל כזה זקן, ויש לו כזה אומץ. אומרים שהוא בא בשם אלוקים אחד, אלוקים שהיה האלוקים של אבא, ושל אבא של אבא, ושל אבא של אבא של אבא... ואפילו של אברהם אבינו. כן, זה שאחי הקטן, אברהם, נקרא על שמו. אז אולי מהאלוקים הזה בא האומץ למשה? אבל איפה האלוקים הזה היה כל השנים שאנחנו פה? ולמה פתאום שהוא יציל אותנו? מה עשינו בשבילו? ובכלל, מישהו ראה אותו? נכון, אומרים שכל הדברים המוזרים שקורים נעשים ע"י משה, שעושה את זה מכוחו של האלוקים ההוא. אבל זה נשמע מוזר... והאמת, אני בכלל לא בטוח שהוא יצליח להוציא אותנו מכאן. שנים של עבדוּת. שנים של שיעבוד. מה היה עד עכשיו? ואם הוא יכול להוציא אותנו, למה הוא מחכה? אנחנו סובלים עכשיו... סובלים מאוד... אני שומע את אמא בוכה... קשה לה... אני גם בוכה... אני מפחד...

נחזור לימינו...

אז מה היה בסוף כולנו יודעים. ה' הוציא את עם ישראל ביד חזקה ובזרוע נטויה. ה' עשה זאת מכח הברית וההבטחה שכרת עם אבותינו, ומכח אהבתו אלינו. כי הוא פשוט אוהב אותנו. אפילו כשאנחנו עובדים עבודה זרה.
והם עמדו שם,]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לפרשת ויקרא</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%99%d7%a7%d7%a8%d7%90/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 22 Mar 2012 16:27:00 +0200]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=653086</guid><description><![CDATA[בס"ד

"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַה'*מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם" (ויקרא פרק א' פסוק ב').

להקריב בהמה (פרה)?! להקריב צאן (כבש או עז)?! לשחוט אותם? מה זאת [האכזריות] הזאת?! 

לא היה בתקופה ההיא משהו בסגנון אגודת "צער בעלי חיים"?

ובכלל, אומרים שתפילה היא תחליף לקורבנות, נכון? אולי עדיף בכלל רק להתפלל [מלכתחילה]?

כשהאדם מתפלל הוא אומר בהתחלה, עם קומו – "מודה [אני] לפניך...", ובסופו של יום – לפני השינה "...שתשכיב[ני] לשלום...".

כל אחד מתפלל [ביחס לעצמו] (או ביחס לכלל האומה האנושות).

והשאלה היא – איפה הטבע נכנס כאן? 
הרי גם הטבע משמש בתור "כלי" חשוב מאוד במשחק החיים של האדם.

לטבע לא מגיע להיות [שותף לקודש] ברמה כזאת או אחרת?

בימי קדם – במשכן, ולאחריו ב2 בתי המקדש, נהגו לשתף את [כל הבריאה כולה] בעבודת ה'.

ושוב, אפשר לטעון – זאת אכזריות לשמה! 
זה מה שהתורה מלמדת אותנו? לשחוט בעלי חיים תמימים וחסרי ישע?

אבל אם נביט ב[צורה עתידית], אמרו חכמים: "סוף בהמה – לשחיטה".

זה ממש לא אומר שעכשיו צריך לרוץ להום –  סנטר, לקנות סכין קצבים, ולגשת להתחרות במרוץ למיליון – מי שוחט הכי הרבה בהמות בשעה.

אלא שסוף הבהמה היא או שחיטה לצורך אכילה, מוות מזקנה, מוות ממחלה, מוות מטריפה של חיה כלשהי, ועוד...

בקיצור, לבהמות אין עתיד מי-יודע-מה...

לא כדאי שהאדם ישתמש בטבע הסובב אותו (בהמה, בקר, צאן) גם לצורכי [הקודש] שלו, ולא רק לצורכי הסטייקים העסיסיים שלו?

האם עתיד הבהמה יהיה "מזהיר" יותר אם נשתף אותה בעבודת ה'? עבודת [הכפרה] על כל ישראל?

[אשריהם] אותם בעלי החיים, שזוכים לכפר על כל עוונות בני ישראל, וזוכים להיות מוקרבים = להיות [מקורבים] לקב"ה!

האם אנחנו יכולים גם בימינו לשתף את הטבע [שסביבנו – שלנו], לעבודת ה'? 

שבת שלום!

חברים מקשיבים
]]></description></item><item><title>דבר תורה לפרשת ויקהל-פיקודי</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%99%d7%a7%d7%94%d7%9c-%d7%a4%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%99/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Fri, 16 Mar 2012 00:40:00 +0200]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=652720</guid><description><![CDATA[ויקהל פיקודי
לכאורה שתי פרשות שהן האמא של המשעממות, טכניות .
נכון שגילה המורה לתנ"ך אומרת שאין דבר כזה מילה מיותרת בתורה, 
ושספר היסטוריה זה הדבר האחרון שהתורה תהיה, אבל בטח זה כי פרשת ויקהל-פיקודי ירדה לה במיקוד.
אחרת איך אפשר להסביר למה חשוב שנדע על היריעה הקיצונה, על הלולאות המקבילות ועל שהיו 50 קרסי זהב. כאילו, הלוואי, אבל לא שמחר נלך לבנות את המשכן.
אז מן הסתם יש לזה תשובה, ואתם מוזמנים ללכת לבדוק כי מה שתשיגו בעצמכם לא ישווה לשום דבר שתשמעו אפילו מהרב הכי צדיק.
אבל לא לשם כך התכנסנו כאן היום, אלא לשים את הדגש בכיוון קצת אחר.
מדהים לראות את המסרים שמנצנצים בינות לפרטים.
קחו לדוגמה את פרק ל"ו: ג- ז, חמישה פסוקים, לקרוא וללמוד כמו שרש"י עשה בלי יותר מידי פירושים סלש וורטים, אלא רק אנחנו והכתוב:
וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי משֶׁה אֵת כָּל-הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לַעֲשׂת אֹתָהּ וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר: 
וַיָּבֹאוּ כָּל-הַחֲכָמִים הָעֹשִׂים אֵת כָּל-מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר-הֵמָּה עֹשִׂים: 
[וַיֹּאמְרוּ אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָֹה לַעֲשׂת אֹתָהּ: 
וַיְצַו משֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא: ]
וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל-הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר:
ומה כל כך מרגש?
כולה רוח התנדבות, טוב, אובר רוח התנדבות, אבל להתרגש? נו, באמת, אין צורך להיסחף,
בטח, הסתדר להם בלוח עם יום המעשים הטובים.
אמממה, בואו ניזכר על מי אנחנו מדברים כאן, הפרשות האלה בעצם סוגרות לנו מעגל של חומש מגלות לגאולה.
מהבירא עמיקתא הכי גדול, מגרים בארץ לא להם, עבודת פרך, עם של עבדים, מגיעים לאיגרא רמא של שיא הקודש - לבניית משכן.
ולא שהמשכן נבנה מעצמו, אלא שיש לנו עם שכולו מתגייס לטובת העניין עד שצריך להגיד 'יאללה חבר'ה תודה, שיחקתם אותה'.
וזה פשוט אדיר. בונים משכן. כולם שותפים. כולם בעשייה.
סתם מישהו, כל אחד ו...כולם עושים עבודה שאף אחד לא מתחמק ממנה!
אשכרה בחינת, 'פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומ]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לשושן פורים</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%a9%d7%9f-%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 08 Mar 2012 23:38:00 +0200]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=652191</guid><description><![CDATA[בס"ד

[דבר תורה קצר לשושן פורים - חגיגת ערי הפרזות]

"עַל-כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים (הַפְּרָזִים), הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת*עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב; וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת, אִישׁ לְרֵעֵהוּ" (אסתר, פרק ט' פסוק י"ט).

[הגיע פורים]!!! 

נזכרנו שב"ה נעשה "[נהפוכו]" והמן האגגי צורר היהודים והמשת"פים שלו קיבלו מידה כנגד מידה – כאשר זממו לעשות ליהודים כן נעשה להם.

בהחלט סיבה למסיבה. אם יש אוכל – אני בא!

וזה עוד לא הכול – לחגוג גם ביום למחרת! מכיוון שבערי הפרזות נלחמו גם בי"ג וגם בי"ד וחגגו בט"ו.

איזה כיף! [עוד סיבה למסיבה]!

אבל רגע... החג חל רק בערים שמוקפות חומה מימות יהושע בן – נון בארץ ישראל, למשל – ירושלים.

והשאלה היא – למה [דווקא רק] ערים כאלה?

הרמב"ם בהלכות מגילה (פרק א' הלכה ה') והרמב"ן בחידושיו על מגילה (חידושים, ריש מסכת מגילה), מסתכלים על זה במבט של "בימים ההם":

נדמיין יהודי בארץ ישראל שחי תחת שלטון הפחה הפרסי, שהגיע לארץ ישראל אחרי יותר מ70 שנות גלות נוראיות.

היהודי מביט אל חומת ירושלים – העיר שחוברה לה יחדיו, שבורה והרוסה, ללא "אישור בנייה מחדש".

והנה, הוא שומע מהרצים שיצאו דחופים מאת המלך אחשוורוש, מספרים בקול רם את הנס שקרה בשושן, ומקריאים את דברי מרדכי ואסתר על הלכות חג הפורים, ובמיוחד על ההלכות החלות בירושלים.

סוף – סוף מגיעה ההרגשה המתחדשת והנפלאה הזאת, שירושלים היא לא סתם עיר כבושה כמו שאר הערים הנמצאות בתוך 127 מדינות המלך אחשוורוש. 

שיש כבוד לירושלים, [שהיא עיר קדושה]! 

עיר שיש בה יראת ה' ועבודת ה' מתוך אהבה – "שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב".
עיר שיש בה אהבה בין אדם לחברו וגמילות חסדים – "וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת, אִישׁ לְרֵעֵהוּ".
 
ואז, אותו יהודי חושב גם על שאר ערי ישראל החרבות.
ושוב נשמע הכרוז – "לא מוקפות חומה מעכשיו, אלא מוקפות חומה [דווקא מימות יהושע בן – נון]!".

עולות לאותו היהודי אסוציאציות:
 
יהושע בן – נון היה הראשון שלחם בעמלק וניצח אותם [בעזרת האמונה בקב"ה] ("וכי ידי משה עושות מלחמה?" וכוליה...).

וגם, יהושע בן – נון היה זה שהתחיל להנחיל את הארץ לעם ישראל [בפעם הראשונה] לאחר היציאה ממצרים, [מעבדות – לחירות]!

והיהודי הבוכה ]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לפורים</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 08 Mar 2012 11:34:00 +0200]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=652310</guid><description><![CDATA[{[לב צדיק ולב רשע]}

כל אחד ואחת מאיתנו רוצה; בכולנו צומחים חלומות, אותם אנו שואפים להגשים. עולות בנו תשוקות גדולות וקטנות – לעשות חסד, להצליח במבחן, להיות מקובלים בחברה, לנצח, להאיר פנים ולעשות מצוות. הלב רוצה, חושק וחומד, והידיים מסייעות לו להגשים בפועל את מאווייו. במציאות בה אנו חיים הרצון נועד להפוך למציאות; זו דרכו של עולם ותפקידו של האדם - למלא את רצון ה'.

להמן היו רצונות. שאיפותיו היו גדולות מאוד. מזלו שיחק לו, והוא טיפס אל כס המשנה למלך, אליו צריך כל העם לכרוע ולהשתחוות. הוא התמלא חשיבות וכבוד, ולכן כאשר מרדכי אינה כורע בפניו, הוא מתמלא חימה (אסתר ג, ה). גם בכעסו הבוער, המן הוא אדם רם מעלה, ואדם גדול ששאיפות גדולות ממלאות את ליבו, אינו מתאמץ כדי לחסל אדם אחד. פונה הוא אל שורש התופעה (מרדכי) שפגעה בגאוותו, ומבקש לעקור אותו. משום כך המן רוצה להשמיד את היהודים, עַם מָרְדֳּכָי. 

הלב הגדול שלו, שביקש לעצמו גדלות וכבוד, גרם לו להתחיל בתהליך שהוביל בסופו אל גבהים חדשים – המן נתלה על העץ הגבוה חמישים אמה... אילו היה מתעלם ממרדכי, וממשיך בדרכו, הוא היה ממשיך במסלולו המובטח אל הגדוּלה. נראה כי ההתגרות של אדם אחד, שנמשל ליתוש לעומת הסוס האביר שהיה המן, הובילה לכך שהסוס סטה ממסלולו – והתרסק. המן הלך אחרי ליבו, ולא אחרי השכל הישר, ונתלה משום כך.

אומר המדרש (אסתר רבה י, ג): 
וַיָּבוֹא הָמָן, וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ? 
וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ: לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי. (אסתר ו, ו)
וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ, הרשעים ברשות לבם וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ, וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ, וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ. 
אבל הצדיקים לבם ברשותם הה"ד: וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ. ודומין לבוראן (והם דומים לבוראם): וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ.

המן חושב שהמלך חפץ ביקרו, וליבו לא מאפשר לו לחשוב שאולי המלך מתכוון למישהו אחר. הטעות הזאת הובילה אותו למאורע המשפיל ביותר, שאותו הוא לא יכול היה להעלות בדעתו (להרכיב את מרדכי על הסוס). הוא זה שהפיל את עצמו בפני מרדכי, ובישר את המשך הנפילה (פסוק יג) שעוד]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לשבת פרשת כי-תשא</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a9%d7%91%d7%aa-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%9b%d7%99-%d7%aa%d7%a9%d7%90/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Thu, 08 Mar 2012 09:16:00 +0200]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=652303</guid><description><![CDATA[בע"ה

ה' מצוה את ישראל לתת מחצית השקל. כל אחד מבן עשרים שנה ומעלה. העשיר והדל. למה? תרומה לה' לכפר על נפשותיהם.
הקב"ה רוצה לכפר על ישראל, רוצה לסלוח להם. אבל הוא קבע בבריאת העולם שיש דין. שאי אפשר לסלוח סתם. אז הוא מצוה על ישראל שיתנו את שקליהם, והוא יכפר.
אנחנו תופסים את זה? חטאנו. עשינו כנגד רצונו. פגענו בו (כביכול – "אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו. אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח". איוב לה,ו-ז). והוא [מצוה עלינו] לעשות את הדבר שיציל אותנו. איזה רחמן ה'! כמה אהבה הוא משפיע עלינו כל הזמן!

וכולנו נותנים אותו דבר. עשיר ודל. רשע וצדיק. אין הבדל. כי כולנו בנים למקום. כשאנו באים לעשות תשובה כולנו שווים. כולנו קרובים ורצויים ואהובים. סמוכים על שולחנו. כגמול עלי אמו. עשיר ודל. חכם ותם ושאינו יודע לשאול. כולם. כי מה איכפת לה' אם לאדם יש כסף? הרי הוא ברא את הכסף. מה איכפת לו אם אדם חכם? הרי הוא ברא את החכמה. הוא לא צריך את זה. העיקר הוא מה האדם מביא. והעיקר שיביא את הלב.

שבת שלום!

חברים מקשיבים]]></description></item><item><title>דבר תורה קצר לפורים</title><link>https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%a6%d7%a8-%d7%9c%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-2/</link><category><![CDATA[שאל-את-הרב]]></category><pubDate><![CDATA[Tue, 06 Mar 2012 16:55:00 +0200]]></pubDate><dc:creator><![CDATA[חברים מקשיבים]]></dc:creator><guid isPermaLink="false">https://www.kipa.co.il/?p=652190</guid><description><![CDATA[בס"ד

[הלב הרוצה ואני – צדיק או רשע]

כל אחד ואחת מאיתנו רוצה; בכולנו צומחים חלומות, אותם אנו שואפים להגשים. עולות בנו תשוקות גדולות וקטנות – לעשות חסד, להצליח במבחן, להיות מקובלים בחברה, לנצח, להאיר פנים ולעשות מצוות. הלב רוצה, חושק וחומד, והידיים מסייעות לו להגשים בפועל את מאווייו. במציאות בה אנו חיים הרצון נועד להפוך למציאות; זו דרכו של עולם ותפקידו של האדם - למלא את רצון ה'.

להמן היו רצונות. שאיפותיו היו גדולות מאוד. מזלו שיחק לו, והוא טיפס אל כס המשנה למלך, אליו צריך כל העם לכרוע ולהשתחוות. הוא התמלא חשיבות וכבוד, ולכן כאשר מרדכי אינה כורע בפניו, הוא מתמלא חימה (אסתר ג, ה).
 
גם בכעסו הבוער, המן הוא אדם רם מעלה, ואדם גדול ששאיפות גדולות ממלאות את ליבו, אינו מתאמץ כדי לחסל אדם אחד. פונה הוא אל שורש התופעה (מרדכי) שפגעה בגאוותו, ומבקש לעקור אותו. משום כך המן רוצה להשמיד את היהודים, עַם מָרְדֳּכָי.

הלב הגדול שלו, שביקש לעצמו גדלות וכבוד, גרם לו להתחיל בתהליך שהוביל בסופו אל גבהים חדשים – המן נתלה על העץ הגבוה חמישים אמה... אילו היה מתעלם ממרדכי, וממשיך בדרכו, הוא היה ממשיך במסלולו המובטח אל הגדוּלה. נראה כי ההתגרות של אדם אחד, שנמשל ליתוש לעומת הסוס האביר שהיה המן, הובילה לכך שהסוס סטה ממסלולו – והתרסק. המן הלך אחרי ליבו, ולא אחרי השכל הישר, ונתלה משום כך.

אומר המדרש (אסתר רבה י, ג):
וַיָּבוֹא הָמָן, וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ?
וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ: לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי.(אסתר ו, ו)

וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ, הרשעים ברשות לבם וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ, וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ, וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ.
אבל הצדיקים לבם ברשותם הה"ד: וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ.ודומין לבוראן (והם דומים לבוראם):וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ.

המן חושב שהמלך חפץ ביקרו, וליבו לא מאפשר לו לחשוב שאולי המלך מתכוון למישהו אחר. הטעות הזאת הובילה אותו למאורע המשפיל ביותר, שאותו הוא לא יכול היה להעלות בדעתו (להרכיב את מרדכי על הסוס). הוא זה שהפיל את עצמו בפני מרדכי, ובישר את המשך הנפ]]></description></item></channel>
        </rss>