1. חדשות כיפה
  2. מכתב
  • Miriam Alster/FLASH90 צילום: Miriam Alster/FLASH90

    תושבי עמונה: התכנית של ראש הממשלה היא גירוש פעמיים

    לחץ כבד של ראש הממשלה נתניהו על שר החינוך נפתלי בנט לוותר על סעיף עמונה בחוק ההסדרה. תושבי עמונה במכתב לרה"מ ובו התנגדות נחרצת להכשרת הקרקע החלופית על פי מתווה נכסי נפקדים

    אביטל טרקיאלטאוב

    03/12/16 22:02

  • תמונת ארכיון- פלאש 90 צילום: תמונת ארכיון- פלאש 90

    שטרן לשקד: למה את מתגאה בחיזוק זהותה היהודית של המדינה?

    ח"כ אלעזר שטרן מתח ביקורת חריפה על שרת המשפטים איילת שקד ועל פעילותה של מפלגת הבית היהודי בנושאי דת ומדינה "צר לי שאני נאלץ למלא את תפקידכם"

    אביטל טרקיאלטאוב

    20/11/16 17:29

  • יחצ צילום: יחצ

    דוידי פרל: "לא פגעתי בשום אישה"

    ראש מועצת הגוש במכתב לחברי המועצה: "העדפתי לשלם כדי למנוע מבוכה אישית ממשפחתי. זו הייתה החלטה לא פשוטה, אבל אנושית". תושבי הגוש פתחו עצומה בה הם דורשים מפרל להשעות עצמו עד לבירור המקרה

    אביטל טרקיאלטאוב

    21/09/16 08:42

  • Rodriago-cc-by צילום: Rodriago-cc-by

    הכל בידי שמיים

    ללא התראה מראש, הדיסק הקשיח, בתוכו כל המידע והתמונות, החליט לשבוק חיים. כדרכה החליטה אודליה מימון ללמוד מכך משהו בעבודת השם. מכתב לדיסק שנדם

    אודליה מימון

    17/07/12 13:31

  • בס''ד בראש מכתב

    אל הרב שרלו, אני מרכזת חוגים במתנ"ס בו הלקוחות חילוניים ודתיים, והמתנ"ס באופן כללי בעל צביון חילוני, במכתבים ופרוספקטים שאנו מוציאים אנו רושמים בס"ד, ולאחרונה התבקשתי על ידי תושבים חילוניים לשלוח להם מכתבים ופרוספקטים ללא המילה בס"ד, מתוך טענה שזה פוגע בהם ויש בכך משום כפיה דתית. מה עליי לעשות? תודה מראש לתשובתך.

    הרב יובל שרלו

    28/09/08 08:42

  • מכתב מרגש - בבקשה - תשימו לב אלינו!!!

    לא יכולה לשתוק יותר. אני אחרי גיל תיכון. נחשבת דוסית לכל הדעות.למדתי באולפנה טובה,אני מקפידה על צניעות ותפילות ובכל זאת "נפלתי". זה התחיל לפני שנה,האינטרנט היה פתוח וכל מה שרציתי היה בנמצא. תמונות, סרטים, סיפורים ואנשים חיים. [ב"ה מעולם לא חטאתי בנגיעה פיזית, ממשית.] באיזשהו שלב הייסורי מצפון לא רק שהציקו אלא גם עבדו. הבנתי שאני נמצאת עמוק בפנים וכדאי לי לצאת משם. מי שלא היה שם לעולם לא יוכל להבין כמה זה קשה ומושך, כמה זה שאתה "דוס" לא עובד פתאום. ובכל זאת, החלטתי שלא משנה מה- אני יוצאת. עבדתי על עצמי המון, התפללתי,התרחקתי מהמחשב, ניסיתי לחשוב מחשבות אמיתיות וטהורות, כשהרגשתי מספיק חזקה חזרתי למחשב והפעם על תכנים יהודיים. עמוד הבית הפך להיות דתי, הפורומים דתיים. ובסיעתא דשמיא ענקית- יצאתי מזה. עברתי חצי שנה מדהימה, שידעתי שעשיתי תשובה ושאני לשם- לא חוזרת!! לפני כמה ימים, קבלתי שיחת טלפון בטעות מבחור דתי, לומד בישיבה גבוהה. התחלנו לדבר והשעה היתה מאוחרת [מ1-4 בבוקר]. באזשהו שלב הוא התחיל לגלוש לאותו מקום שכל כך התרחקתי ממנו. מודה, נסחפתי. אחרי כמה דקות התנערתי והפסקתי. אמרתי לו שאני לא רוצה ושלא מתאים לי. שיצאתי מהמקום ההוא לפני חצי שנה ובשום פנים ואפן אני לא רוצה לחזור. לצערי, הוא כבר כנראה היה עמוק בפנים. התחננתי לפניו, צעקתי עליו שיילך להעיר חבר, הוא לא בדיוק הבין מה אני רוצה. כשראיתי שהוא לא מוכן לצאת, נתקתי את הטלפון. ואז הדמעות החלו לזלוג. ישבתי ובכיתי בכי היסטרי. עליו, עלי ועל זה שהבנתי מה היה חסר לי אז. מה שהיה חסר לי זה האדם הזה שיבוא ויוציא אותי, שיושיט לי את היד ויעזור לי לעלות מהבור. בחור, דתי, בוגר נמצא בפנימיה ואף אחד לא שם לב!! אף אחד לא מסתכל מסביב לראות אם יש מישהו שנופל לשם.כל כך הרבה צדיקים יש בישיבה שם ואף אחד לא רואה. [אף אחד לא רוצה לראות?!?] אם רק מישהו היה שם לב.. כואב לנו. עצוב לנו. והגוף בוגד בנשמה. אל תכעסו עלינו, אל תוכיחו. אל תגרמו לנו להתחבא, להסתתר. אל תתנו לנו לברוח. תהיו שם בשבילנו. תנו לנו את הכתף לבכות עליה ולהצטער,לכאוב,להתחרט,לצרוח, לזעוק,להבין,לדבר. תנו לנו לראות שגם אם חטאנו בלילה הקב"ה רוצה את התפילה שלנו בבוקר. תנו לנו את היכולת לראות שיש לנו את הכוחות לצאת. תנו לנו את האהבה. תנו לנו את היד לצאת משם. לראות

    חברים מקשיבים

    15/03/07 09:02