הלכה היא שתקיעת השופר מדאורייתא מחייבת פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, וביניהן התרועה בצורות שונות. הלכה זו אינה עוסקת בתקיעת שופר בלבד, כי אם במבט הכללי שאנו מביטים בו על העולם. אין צורך להרחיב הרבה על השבר והתרועה שבתווך. את אלה אנו חווים מיום בריאת העולם ועד עכשיו, ואף השנה האחרונה הייתה שנה קשה של שבר ותרועה. ההלכה אף מלמדת שקולות אלה הם קולו של בכיה, ואף את אלה ידענו השנה. מדובר בשברים מסוגים שונים - שברים בתחום המדיני ביטחוני, בהם ממשיכים אויבנו לרצוח נשים וטף ללא הבחנה, ואנו לא מוצאים את הדרך לצאת ממציאות מסובכת זו; שברים בתחום התנהלות המדינה בצדק וביושר, והקפדה יתרה על זכויותיו של ההולך בצד הדרכים, שלמעשה אין הן זכויות כי אם חובות שהחברה מחויבת בהם שברים בתחום זהותה היהודית של המדינה, שמתערטלת מדמותה העיקרית והראויה לתיקון מתמיד ועוד ועוד. בחלק מעניינים אלה עסקנו בשבוע שעבר.
ברם, בראש השנה אנו מציינים לא רק את השבר כי אם את שתי התקיעות. התקיעה שלפניה מבטאת את האמונה העמוקה כי העולם לא התחיל מאפס, והצעדים הראשונים בקיומו אינם מנותקים מיסודו. כל תפישת העולם שלנו מלמדת כי קדמה לשבר התמונה המלאה והשלמה - קודם לגניזת האור היה אור גדול בעולם שנברא ביום הראשון; קודם לסילוקו של אדם הראשון מגן עדן הוא היה שם, וחי חיים מלאים; קודם לשבירת הלוחות הופיעו הלוחות האלוקיים בעולם; קודם ללידתו של אדם יושב הוא במעי אמו ומלאך מלמדו את התורה כולה ועוד ועוד. מבט זה מלמד כי השלמות נטועה בעולמנו מלכתחילה, וכל ייעודנו הוא להוציא אותה מהכוח אל הפועל. מבט מיוחד זה על העולם מחזק את האדם באפשרות הטמונה בו. אנו מבטאים רעיון זה בפתיחתה של ברכת שופרות, אשר מחדשת את זיכרון השופרות שבמעמד הר סיני, כאומרת שהקול העליון הזה ממשיך להדהד בעולם, ומקולה של תקיעה זו אנו פועלים באמונה שיש ביכולתנו לחדש אותה ולשחזר אותה.
התקיעה שאחריה מבטאת את הקוטב השני - את ברכת שופרות אנו מסיימים בהזכרת השופר הגדול שיתקע ביום ההוא, והאובדים בארץ אשור ישובו יחד עם הנידחים בארץ מצרים. זהו קול שופר האמונה בביאת הגאולה. בהשמעתה בראש השנה אנו מטמיעים בנו את המבט האופטימי ומאיר הפנים, המלמד את הרעיון האבולוציוני שהעולם הולך ומתפתח לטובה. אין אנו נכנעים לתסבוכות שאנו חושפים במציאות, כי אם פועלים מכוחה של האמונה שבסופו של דבר עולמנו יגיע לדמותו המלאה. ביום הרת עולם אנו מזכירים לעצמנו כי העולם לא הופקר, וכי בורא עולם נטע בו לא רק את ההתחלה כי אם גם את נקודת הסיום המלאה - האור של בריאת העולם ישתלב באורו של משיח.
ראש השנה הוא אפוא גם יום חג התקיעות שלפניה ואחריה. זהו יום בו נקראים אנו כולנו להרים ראש, ולא רק לשפוך לפני ד' את מצוקותינו ואת כאבנו, כי אם גם לחדש בנו את התקווה והאופטימיות, המבט הטוב על המציאות והעין הברוכה המחזקת את האדם. בשעה שניגש האדם לעולמו הפנימי מתוך אמונה כי ביסודו נעוץ הטוב וכי בסופו של דבר הוא ייצא לאור עולם, הוא מתחזק ומקבל כוחות מחודשים לפעול בשנה הקרובה בצורה טובה יותר. בשעה שמביט אדם אל מציאות חיינו הכלליים, ומאמין כי לא רק השבר צריך להנחות אותנו, כי אם גם בשורת הישועה והגאולה, והאמונה כי שנה חדשה העומדת בפתחנו מזמנת לנו אפשרות לקדם את העולם למקום טוב יותר, הוא מתמלא עוז ורצון לתרום את תרומתו למהלך, וקללות שנה שעברה הופכות אצלו לברכה. נאמץ כולנו את התקיעות כולן - ההכרה בראשית, אי ההתעלמות מהשבר והאמונה כי יש בכוחנו לצאת ממנו, ונתברך כולנו בשנה שתהיה טובה מקודמתה.