הימים ימים בלתי שגרתיים, הנושאים בחובם מתח רב, וזה בדיוק מה שחש אהרון, כאשר ניגשו אליו במהלך אירוע משפחתי אי שם בתחילת ימי הנגיף. "התבקשתי מהמשפחה להלחין בו במקום ניגון לפסוק 'לך עמי בוא בחדריך' שכל כך מבטא את הימים האלה".
רזאל שכבר עשה דברים כאלה, איתגר את עצמו. הוא למד את הפסוק "לֵ֤ךְ עַמִּי֙ בֹּ֣א בַֽחֲדָרֶ֔יךָ וּֽסְגֹ֥ר דְּלָֽתְךָ֖ בַּעֲדֶ֑ךָ חֲבִ֥י כִמְעַט־רֶ֖גַע עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" (ישעיהו כ"ו, פסוק כ"ב) אותו בחר לחלק הראשון של השיר, את המילים בוא בחדרך במנגינה עצובה ומינורית, בעצם, כמו המילים עצמן.
"בא בחדריך" על פי הפרשנות המוזיקלית של אהרן, אומרת בעצם "לך תסתגר.. תתכנס, תתרחק מבני אדם" ואם זה מזכיר תקופה אפופת מסכות, כפפות ואלכולג'ל – לזה בדיוק הוא התכוון. חלקו השני של השיר מביא את הנחמה והתקווה: חכי מעט רגע, חכי רק קצת, בעזרת השם, בקרוב יגיע האור.