'אף פעם לא בטלנו את המניין שלנו בבוקר...'
'פעם ראשונה שאנו סוגרים את הישיבה...'
נכון. לא נעים לראות מקום עבודה סגור.
זה לא נעים לראות גן או בית ספר סגורים.
לא נחמד לראות מרכזי בילוי וקניות סגורים.
קצת מתגעגעים אפילו לפקקים בכבישים (טוב, לא צריך להגזים)

אבל צריך לקחת הכל בפורפורציות. לכל זמן ולכל עת תחת השמים.
עת לחבק
ועת רחוק מלחבק.
אין צורך בדרמיטזציה. עובדים את ה' בכל מצב. כוח הדמיון של 'אני מכבה את האור בחדר בפעם האחרונה' הוא מוגזם ולא מדויק.
מדובר בהשבתה זמנית. וגם במצב הזה אנו יכולים להתקדם באופן חלקי ואישי, כל אחד בגזרתו. עוד כמה שבועות / חודשים העניינים יחזרו למסלולם, באופן זה או אחר, עם כל החישול והרווח שעוד נפיק מן המשבר הזה.

הרע יעבור.
הטוב ישאר.
בעזרת ה'

כותב המאמר - הרב חגי לונדין