גם לבקש צריך לדעת: על ההבדל הקטן שמוסיף או גורע מן ה־"בקשה"

בני זוג מרבים לבקש דברים אחד מן השני. הבקשה עלולה להיות פקודתית - תביא.י, תקח.י, תלך.י. כמובן שראוי להנעים את הבקשה "בבקשתיות" - תוכל להביא?, תקחי בבקשה, תרצה ללכת? 

לבסוף, כדאי מאוד שתתלווה הכרת תודה - תודה שהבאת, תודה שלקחת, תודה רבה שהלכת. אין עליך יה מלך.ה/אלוף.ה/מגניב.ה. הכרת התודה יכולה להיות מילולית בלבד, להיאמר ממרחק - למשל מחדר סמוך, או מקרוב עם מבט חיבה, להיאמר בחטף או בתשומת לב עמוקה, ואף בליווי חיבוק וכדומה. 

הבקשה הטהורה

קל לתאר כי בקשה בין חברה וחבר אינה דומה לבקשה בין בני זוג עם ותק של 5 שנות נישואים. למעשה, בקשה לעולם אינה בקשה טהורה. תמיד יתלווה מטען נוסף לבקשה - תכונה שתמסגר את ערכה של מילוי הבקשה. אותה תכונה תבהיר לנו אם בסיום מילוי הבקשה אנו נזכה להערכה רבה או לא נזכה כלל להערכה. יתרה מכך, לא חייב להיות שום קשר לקושי או החשיבות שבמילוי הבקשה.

הבקשה הטעונה

דוגמא טובה לכך ראיתי במפגש בין חברים. אחד החברים התכונן לטיסת עבודה קצרצרה במערב אירופה. 

"יו איזה מגניב, יומיים בחו"ל" אמר חבר נוסף, "אולי תביא איזה הפתעה משהו."

"כן בטח אחי, נפנק אותך."

"כן תביא תביא, אתה אף פעם לא מביא תהיה גבר איזה פעם אחת, באמת תביא."

"וואלה, תשכח מזה. לא מביא לך כלום."

החבר המבקש תחילה הציף בקשה. הוא התלהב עבור החבר שטס בקרוב. אולם, במקום לעצור בתו גבוה (דמותו של ג'ורג', סיינפלד. עונה 9, פרק 16) הוא טען את הבקשה בתחושה נוספת - הפעם שלילית. 

ישנו הבדל עצום אם הבקשה היא בקשה גרידא, לבין אם מבקשים ממך משהו ומוסיפים "עידוד" שלילי: שמזמן לא עשית, שאף פעם לא הבאת וכל מיני דברים שעושים מן תחושה מצ'וקמקת. כאילו אנו חייבים משהו, ותו לא. אולי אפילו אילוץ. כך, כל תחושה חיובית (הנאה, כבוד, בטחון, מגניבות וכדומה) שעוד יכלה להעצים את התקשורת הזוגית מתאדה לה.

תבלו את בקשותיכם בעידוד חיובי, ותוושעו.