איתמר בן גביר, יו"ר רשימת עוצמה יהודית, הודיע אתמול (ב') כי הוא לא פורש מהמירוץ לכנסת ה-23, למרות, שלטענתו, קיבל הצעות מסביבת ראש הממשלה נתניהו למינוי לשגריר או שר. ההחלטה של בן גביר פוגעת יותר מכל במצביעים של עוצמה יהודית, שהרי יו"ר הרשימה היה יכול להבטיח להם, לראשונה, נציגות בממשלה, אולם הוא בחר להסתכן ועלול לא לעבור את אחוז החסימה. 

ההחלטה של בן גביר יכולה להיחשב כסיכון מחושב, אך בן גביר העדיף שתי ציפורים על העץ מאשר ציפור אחת ביד - וזה כבר סיכון מיותר. משה פיגלין, יו"ר זהות, עמד בפני דילמה דומה וקיבל החלטה אחרת מכיוון שהבין שאין לו אפשרות לעבור את אחוז החסימה וההצעה של ראש הממשלה היתה האפשרות הריאלית ביותר. 

עוצמה יהודית נמצאת הפעם בנקודת פתיחה טובה יותר, מכיוון שרבים כועסים על ההתנהלות של ראשי ימינה כלפיהם, אך לבסוף כשהבוחרים יגיעו לקלפי הם ישימו את הבחירה הקבועה שלהם ובאופן אוטומטי ישלשלו ט"ב לקלפי. עוצמה יהודית קיבלו החלטה מתוך מקום פגוע וכעוס ולא בחרו את הברירה הטובה יותר מבין האפשרויות העומדות בפניהם. יכול להיות שההתנהלות הזו, שיש בה התעקשות מיותרת, היא זו שגרמה לראשי ימינה להתנער מבן גביר. עוצמה יהודית הם אנשים אידאליסטים וזה מה שמנחה אותם, אך מרוב אידאליים הם שוכחים להיות פרגמטיים. חוסר הפרגמטיות שלהם מקשה על העבודה המשותפת ועל היכולת להגיע לפשרות המתבקשות בפוליטיקה.  

לטענת בן גבירא, נתניהו הבטיח כבר לרבים מקום סביב שולחן הממשלה, אך אין לו אפשרויות לקיים כי הוא לא מצליח להקים את ממשלתו החמישית והסקרים מראים כי גם הפעם אין סיכוי לממשלת ימין. ובכל זאת אם הפעם כל מה שיחסר לימין אלו שני המנדטים של מצביעי עצמה, איתמר בן גביר יפספס את הזדמנות חייו להתמרכז ולהתקבל על ידי המינסטריים הישראלי. הסיכוי של עוצמה יהודית לעבור את אחוז החסימה הוא מזערי למדי, אך בן גביר עדיין יכול לקנות את עולמו.