בימים אלה מתקיימים טקסים רבים של סיום הדף היומי של התלמוד הבבלי. אירוע סיום ייחודי גדול בהיקפו עומד להתקיים ביום ראשון בערב, ה-5 בינואר 2020, אור לט' בטבת תש"ף, בבנייני האומה בירושלים. אירוע זה מוקדש בעיקרו של דבר לנשים שסיימו את המחזור השלושה עשר של לימוד הדף היומי, אם כי הוא פתוח ככלל לגברים ולנשים כאחד.
לקראת קיום טקסי סיום של לימוד הדף היומי שבהן נשים נוטלות חלק, חיברתי תפילת "מי שברך" מיוחדת המעלה על נס בתחילתה את כלל הנשים הלומדות תורה על כל מקצעותיה, והמשך התפילה מתייחס באורח מיוחד לסיום הדף היומי בטקס העומד להתקיים בבנייני האומה.
עם זאת, אפשר לשנות ניסוחים בתפילה זו על מנת להתאימה לנסיבות של טקסים אחרים המתקיימים במרחב הנשי או הגברי לכבוד סיום הדף היומי.
התפילה שחיברתי יכולה להיאמר ביחידות או בציבור, ולמעשה אפשר לאומרה אפילו במהלך שבת פרשת ויגש, שחל בז' בטבת תש"ף, שהוא יום סיום לימוד הדף היומי. זאת תוך הסבה לשונית של היגדים אחדים המצויים בה כדי להתאימם לנסיבות הספציפיות.
בתפילת "מי שברך" הנדונה מוזכרות באופן מיוחד מרים הנביאה ודבורה הנביאה. באשר להכללתה של מרים, לפי שורה של מקורות היא נחשבת כאחת ממנחילי התורה לצד אחיה משה ואהרן (ראו בהרחבה המאמר פרי עטי "הוראת התורה על ידי מרים"). כמו כן בנוגע לדבורה הנביאה יש בידינו מקורות המזכירים אותה, לצד היותה נביאה ושופטת, כמי שהייתה מלמדת תורה ברבים (ראו בין היתר סדר אליהו רבה, מהדורת איש שלום, י, עמ' 50.).
יש לקוות כי נשים נוספים יצטרפו למעגל של מחזור הלימוד הארבעה עשר של הדף היומי של הבבלי במידה גדלה והולכת.
"מי שברך" לנשים שסיימו את לימוד הדף היומי – נוסח התפילה
מִי שֶׁבֵּרַךְ אִמּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשׁוֹת שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל, לֵאָה, מִרְיָם הַנְּבִיאָה וּדְבוֹרָה הַנְּבִיאָה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת כָּל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל נְשֵׁי יִשְׂרָאֵל בְּכָל אֲתָר וַאֲתָר הַלּוֹמְדוֹת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה; מִקְרָא, מִשְׁנָה, תַּלְמוּד, הֲלָכָה, אַגָּדָה, עִיּוּן תְּפִלָּה, קַבָּלָה וַחֲסִידוּת וּשְׁאָר עַנְפֵי הַתּוֹרָה, וּבִכְלַל זֶה אֶת נְשֵׁי יִשְׂרָאֵל הַלּוֹמְדוֹת אֶת הַדַּף הַיּוֹמִי שֶׁל הַתַּלְמוּד הַבָּבְלִי, וּמֵהֶן שֶׁסִּיְּמוּ עַתָּה אֶת מַחְזוֹר הַלִּמּוּד הַשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר.
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֶת הָאִמָּהוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הוּא יְבָרֵךְ אֶת צִבּוּר הַנָּשִׁים הַקָּדוֹשׁ אֲשֶׁר בָּא לַחֲגֹג בְּרֹב עַם אֶת שִׂמְחַת סִיּוּם לִמּוּד הַדַּף הַיּוֹמִי, וְאֶת כְּלַל הַצִּבּוּר שֶׁהִגִּיעַ לָקַחַת חֵלֶק בְּטֶקֶס הַסִּיּוּם וּלְהִתְבַּסֵּם מֵאוֹרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְכֵן אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר צִיְּנוּ וַאֲשֶׁר מְצַיְּנוֹת בָּעֵת הַזּוֹ אֶת סִיּוּם לִמּוּד הַדַּף הַיּוֹמִי בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶן.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁלַח בְּרָכָה, רְוָחָה וְהַצְלָחָה לְכָל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וּלְכָל נְשֵׁי יִשְׂרָאֵל הַלּוֹמְדוֹת תּוֹרָה, וְיִזְכּוּ הֵן לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, כְּמִרְיָם הַנְּבִיאָה שֶׁהָיְתָה אַחַת מִמַּנְחִילוֹת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל וְכִדְבוֹרָה הַנְּבִיאָה שֶׁהָיְתָה נְבִיאָה וְשׁוֹפֶטֶת וְהָיְתָה מְלַמֶּדֶת תּוֹרָה בָּרַבִּים.
יִתֵּן ה' בְּלֵב בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וּבְלֵב נְשֵׁי יִשְׂרָאֵל אֶת הַהִשְׁתּוֹקְקוּת לְהַקְדִּישׁ אֶת עִתּוֹתֵיהֶן לְלִמּוּד תּוֹרָה, וְיָפוּצוּ מַעֲיָנוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָתָן הַחוּצָה. וּכְשֵׁם שֶׁזָּכוּ נְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְסַיֵּם עַתָּה אֶת הַמַּחְזוֹר הַשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר שֶׁל לִמּוּד הַדַּף הַיּוֹמִי, כֵּן יִזְכּוּ הֵן לְסַיֵּם אֶת מַחְזוֹר הַלִּמּוּד הָאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם.
וִיקֻיַּם בִּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל וּבִנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִקְרָא שֶׁכָּתוּב "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' אֱ-לֹהִים וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'" (עמוס ח, יא), וּמִקְרָא שֶׁכָּתוּב "וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ. וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי" (יואל ג, א-ב). אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.