יואב שורק, אביו של דביר שורק הי"ד שנרצח לפני ארבעה חודשים, העלה הערב (ד') פוסט ארוך ומרגש בו הוא מדבר על שלומו. הפוסט מתחיל בכך שרבים מתעניינים בשלומו, והוא מודה שלעתים גם שלומו טוב ואפילו מצוין. שורק מודה בקושי שלהודות בזה: "מסתבר שקשה לקבל את זה. חברתית. קשה עד כדי שאני חושש לכתוב את הפוסט הזה".
שורק ממשיך בהנחה הברורה: " גדלנו כולנו על הקביעה שאין דבר נורא יותר מלאבד ילד. קראנו אינספור ראיונות עם הורים שתיארו את החיים כמתחלקים ללפני ואחרי". אמנם מדגיש שורק כי אין הוא מזלזל בכך, ומעריך את ההזדהות האמתית והרגשית שלנו כאומה, ואת הזיכרון הקולקטיבי שכולנו לוקחים בו חלק.
" אחרי כל זה, כמעט בלתי אפשרי להתייחס לאבדן הזה כמשהו שאפשר, ורצוי, וטבעי להמשיך לחיות אחריו חיים מלאים ושמחים. חיים מלאים ושמחים ככל שיכולים להיות חיי אדם בעולם הזה, עולם שהמוות הוא הדבר הבטוח היחיד בו, עולם שבו הכל חווים אבדן, ולא פעם אחת" מוסיף שורק.
"למה אפשר ורצוי וטבעי? בגלל המקום הפשוט היודע שמי שהלך לא ישוב, ואין מה להתמקח עם זה. המקום הפשוט היודע כמה טוב שהיה, ואיזה אור הוא הביא, ולמה לא להתרפק; המקום הפשוט המבין שהחיוניות טמונה בהווה ובעתיד, בחיים ובמי שעוד יבואו לעולם; המקום המפנים שלא תמו אתגרי החיים, שתווית הקדושה והקרבן אינה פוטרת מאחריות, ושהיא אינה תעודת ביטוח לעתיד".
שורק חוזר להתחלה ומסכם, שלמרות שקשה עם האבדן, עדיין בשביל ההווה והעתיד הוא מודה שגם מדי פעם הוא מרגיש מצוין: "ואם צריך, אני מבקש על כך סליחה".