יריית הפתיחה ליום ההוקרה השישי לפצועי צה"ל ונפגעי פעולות איבה נערכה היום (א') באירוע ממלכתי בבית הלוחם בתל אביב. נשיא המדינה, יו"ר ארגון נכי צה"ל, יו"ר ארגון נפגעי פעולות האיבה, ראש אכ"א ורבים נוספים. האירוע כולו הוקדש לנפגעים אשר נפגעו בעת שירותם הצבאי וכן לנפגעי פעולות איבה.
נשיא המדינה, רובי ריבלין פתח בדברים ואמר: "ביום הזה, אנחנו מבקשים לתת מקום לקרב שאחרי הקרב, הקרב שהוא מנת חלקכם יום יום, שעה שעה. היום אנחנו מבקשים לומר שאנחנו רואים אתכם. אנחנו רואים גם את הכוח, העוצמה וגם את הקושי. אנחנו מבקשים להצדיע לכם על כל ניצחון קטן, על כל יום שצלחתם בכאב ובמאמץ".
לאחר הנשיא, עלה לדבר יו"ר ארגון נכי צה"ל, עידן קלימן, שאמר: "הייתי שמח לא לשאת דברים כאן היום, כיו"ר ארגון נכי צה"ל וכשאני מרותק לכיסא גלגלים, אבל הגורל רצה אחרת. לפני 27 שנים, בגיל 19 בלבד נפצעתי פציעה אנושה בהיתקלות עם מחבלים בחאן יונס, עזה. בגופי מנעתי משלושה מחבלים מלחדור אל שטח ישראל ולבצע פיגועי תופת שהיו גובים את חייהם של עשרות ישראלים. כל חבריי היקרים ואני, שילמנו מחיר יקר, אך אנחנו גאים מאוד שהייתה לנו הזכות להגן על מדינת ישראל".
"לעולם לא נעלה על דל שפתינו את השאלה, האם כל זה היה כדאי", הבהיר קלימן, "אנחנו יודעים היטב, כי לולא המחיר ששילמנו, מדינת ישראל הייתה בסכנה קיומית. אנחנו מציינים היום את יום ההוקרה השישי לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, שנקבע בהחלטת ממשלה. אני קורא מכאן למקבלי ההחלטות, לחוקק את היום הזה בחוק, כיום ממלכתי שיקבל מעמד דומה לזה של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. אזרחי מדינת ישראל חייבים לפצועי מערכות ישראל את חייהם וביטחונם, וזה המעט שניתן לעשות על מנת להוקיר את תרומתם של הפצועים".
גם יו"ר ארגון נפגעי פעולות האיבה, אייבי מוזס, אמר במהלך הטקס כי "לפני 33 שנים הגורל הפך אותי לאלמן, לאב שכול ולנכה קשה. בקבוק תבערה שרף את אשתי ואת בני. שני ילדיי, ניר ועדי, וגם אני, נפצענו אנושות. למרות זאת, גידלתי את שני ילדיי לאופטימיות ותקווה, למרות הסיוטים בלילות והפחד. חינכתי אותם שהנכות לא מגדירה אותם ואת מי שהם. בני ובתי התנדבו שניהם לצה"ל ולפני חודש ילדה בתי תאומים בנים. ניסו לחסל את משפחת מוזס - ואנחנו ניצחנו את הטרור. אחיי הפצועים, אתם גיבורים וגיבורות וסיפורכם מהווה השראה לאזרחי מדינת ישראל. המחויבות של כולנו היא כי סיפורכם לא יישכח".
אחיה קליין, שנפצע קשה ואיבד את מאור עיניו בפיצוץ מנהרת טרור בעזה, סיים ואמר כי "באוקטובר 2013 יצאתי למשימה ששינתה את חיי. במהלך פעילות רגישה להשמדת מנהרות, נפצעתי אנושות. לאחר הפציעה, בחרתי בספורט כדרך שיקום ואני מתאמן באופן רציף מטעם בית הלוחם ומתכוון לייצג את ישראל בענף החתירה בטוקיו 2020. עם הפציעה הפיזית קל יותר להתמודד, אבל עם הפציעה הנפשית הרבה יותר קשה. אני מאחל רפואה שלמה לכל הפצועים ושבשנה הבאה נהיה חזקים יותר, מאוחדים יותר ובריאים יותר".