שני אחים יצאו לטיול. במהלך הטיול אחד הילדים צעד על קרח דק כשלפתע חור נפער בקרח והילד נפל אל המים הקפואים. אחיו קפץ אל המים הקפואים ועזר לאחיו לצאת מהם. כעבור מספר דקות הגיעו הורי הילדים שהיו המומים ונרגשים, מאחר והתקשו להאמין לסיפור שסיפרו הילדים. איך יכול להיות שילד קטן עושה מעשה שכזה מבלי לטבוע?! ניגש אליהם איש זקן שראה את ההתרחשות ואמר להם:
"אני יודע איך הילד הזה הצליח להציל את האח שלו!"
התבונן בו האב ושאל: " נו, איך?"
התקרב אליהם הזקן וענה: "לא היה שם אף אחד שיגיד לו שהוא לא יכול!"
אנחנו מציינים היום, ה20 בנובמבר, את יום הילד הבינלאומי. תנצלו את היום הזה לחבק את הילדים שלכם, להאמין בהם ולהגיד להם שהם יכולים. אולם, חשוב לזכור דווקא ביום הזה, שישנם אלפי ילדים בישראל שאין להם עורף משפחתי מוצק, שגרים בבתי ילדים ובפנימיות רחוק מהמשפחות שלהם. חשוב שתדעו, בפנימיות האלה לכל ילד יש לא רק זקן אחד, אלא כמה וכמה זקנים העוטפים אותו ואומרים לו "אתה יכול". באותם בתי ילדים אנו יוצרים עבור הילד מקום בטוח, מאמינים ביכולות שלו, ומעצימים את כוחותיו כל יום, כל הזמן. אנחנו מעניקים את ההזדמנות לכל אחד לחוות הצלחות ולרכוש כלים שיעזרו לו להגיע הכי רחוק שרק ירצה.
ועדיין, גם אחרי יותר משלושה עשורים בהם אני נכנסת בשערי הפנימייה של "אמונה נווה לנדי", שאלה אחת של ילד בחצר גורמת לי להישאר לרגע חסרת נשימה, ללא מילים:
"את מרשה לי ללכת הביתה?" וכמה שהייתי רוצה לענות לו – "כמובן, בטח!" כי לכל ילד הזכות לגדול בביתו, בחיק משפחתו, גם אני וגם הילד עצמו, יודעים שזה לא אפשרי כרגע.
ובינתיים, עד שיהיה אפשר להחזיר אותו הביתה, נתווך לילד את העולם בחוץ - את הדרישות, את הקשר עם המשפחה, נאפשר לילד להיות ילד – נלמד אותו שיש לו את הזכות לחלום, הזכות לקבל את כל מה שהוא צריך כדי לגדול – ללמוד בבית הספר, ללכת לחוג, לטייל, לשמוח, לצחוק, להשתולל, לעשות שטויות. נאפשר למתבגר להיות מתבגר – לעבור מבחני בגרות, לקבל שיעורי עזר, לקבל רשיון נהיגה, להתנדב, לבלות, לעבוד ועוד. נאפשר להם בעיקר את היכולת לבחור. ניצור מקום המאפשר לנער להתבגר להאמין ביכולתו להמשיך הלאה ולחיות חיים משמעותיים בקהילה.
ואתם? החובה המוסרית של כולנו היא לקחת אחריות, לזכור את הילדים האלו ובמידת האפשר לטפח אותם, לקבל דווקא אותם לעבודה, לתת לילדים שלנו להתחבר אליהם כמו לכל ילד אחר, לתת להם הזדמנות להיות ילדים רגילים.
והחלום שלי? שיום אחד אוכל לשלוח גם אותו הביתה ולהגיד לו בשמחה – אתה חוזר הביתה כי אני יודעת שהיום אתה יודע לבחור. אני יודעת שהיום אתה כבר מספיק חזק, שאתה יכול לגור בביתך, שאתה תקים משפחה, תעבוד לפרנסתך, שאתה תמצא את המקום הנכון לך בעולם, מקום בו תרגיש בטוח בעצמך, אהוב, עצמאי ותורם למשפחתך ולחברה בה אתה חי.
יוספה אקלר – מנהלת כפר הילדים "אמונה נווה לנדי"
כפר הילדים “אמונה נווה-לנדי” השוכן בדרום הארץ, הוא כפר ילדים דתי פוסט-אשפוזי של תנועת “אמונה”. הכפר נמצא בפיקוח משרד הרווחה.