(לג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (לד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה': (לה) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (לו) שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה' בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (לז) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: (לח) מִלְּבַד שַׁבְּתֹת ה' וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַה': (לט) אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן: (מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: (מא) וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ: (מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: (מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: (מד) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ויקרא פרק כג)
מצוות חג הסוכות חותמות את ענייני המועדים שבפרשת אמור. כבר העירו פרשנים על כך שיש כפילות בפסוקי חג הסוכות: פסוק לט ("אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים... ") חוזר על האמור בפסוק לד ("בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה'"). כך תמה רבי חיים פלטיאל (צרפת-גרמניה, המאה הי"ג): "תימא והא כבר נאמר 'בחמשה עשר יום לחדש השביעי', והדר כתיב 'אך בחמשה עשר יום'". וכך שאל רבינו בחיי (ספרד, המאות הי"ג-הי"ד): "אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם. יש לשאול כאן: והלא כבר נאמר למעלה: 'בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות'".
אכן רבי אברהם סבע בפירושו "צרור המור" (המאות הט"ו-הט"ז) עמד לא רק על כפילות הפסוקים הזו אלא גם על כך שפסוק לט מופיע לאחר פסוקים לז-לח שהם פסוקי חתימה של ענייני המועדות: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. מִלְּבַד שַׁבְּתֹת ה' וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַה'". לפי זה, ענייני חג הסוכות באופן חריג מורכבים משתי פרשיות. לא כפל פסוקים יש כאן אלא כפל פרשיות. לדעת "צרור המור" כפל פרשיות זה נובע ממעלתו של חג הסוכות ומיתרונו על שאר המועדים. כך כתב:
הכפילות בענייני חג הסוכות מלמדת "כי זה המועד גדול מכל המועדים". חג הסוכות אינו שווה לשאר המועדים אלא יש בו "עניינים שונים ומצוות מיוחדות" הנזכרים בפרשיה השנייה (מפסוק לט ואילך). דבר נוסף שמייחד את חג הסוכות הוא הקרבנות המיוחדים שמקריבים בו. קרבנות אלו נזכרים בפרשת פינחס המפרטת את קרבנות המועדים. קרבנות חג הסוכות הכוללים שבעים פרים נזכרים שם (פרק כט, פסוק יב ואילך). בנוגע לשבעים פרי החג מחדש "צרור המור" שהם כנגד שבעת ענני הכבוד שהקיפו את ישראל בלכתם במדבר (ראו רש"י לבמדבר י, לד על פי ספרי במדבר פסקא פג).
"צרור המור" מציין בהמשך מעלה נוספת של חג הסוכות שבו אומרים הלל שלם בכל שבעת הימים, ומוסיף טעם לדבר:
חג הסוכות הוא "מועד עיקרי מכל המועדים" כי בו "נשלמה שלימותם" של ישראל. חג הפסח הוא לפני מתן תורה ולכן "לא היו ישראל בשלימותם". גם לאחר מתן תורה "לא היו עדיין בשלימותם לפי שעשו את העגל". הכפרה על חטא העגל נשלמה רק לאחר יום הכפורים (ראו למשל רש"י לדברים ט, יח). זהו הטעם למעלתו של חג הסוכות וליתרונו על שאר המועדים, "ולכן אומרים בו הלל גמור בכל הימים". זהו גם הטעם לכפל הפרשיות שבענייני חג הסוכות.