כשהיינו קטנים ביקור בכותל היה חוויה אמיתית, התרגשות, טיול של ממש, נסיעה ארוכה שבסופה מגיעים נרגשים אל הקיר הקדוש, מנשקים ומתפללים. בין אם זה סיור סליחות באמצע הלילה, הנחת תפילין לאח בשעת בוקר מוקדמת, או סתם יום כיף ובילוי עם חברות בירושלים ששיאו - הכותל!
מאז שנהייתי ירושלמית הפכתי בת בית כאן ברחבת הכותל, כל פעם שיש קצת זמן פנוי אני קופצת, אמנם עוד אין רכבת קלה והדרך דורשת מאמץ והליכה בסמטאות הרובע היהודי או דילוג זריז על מדרגות השוק המוסלמי, אבל כשמגיעה מתרגשת לראות את האנשים המתקבצים כאן, תיירים שהגיעו מרחוק, מבינים לא מבינים איפה הם נמצאים. נשים קבועות שנראה כי הן כאן מאז ולתמיד נושאות תפילות יומיומיות, ובחורות צעירות שנצמדות לקיר בבכי ואומרות עוד ועוד פרקי תהילים.
יש פעמים בהן אגש ישר לקיר האבנים, אניח את ראשי ואפתח בשיר או תפילה, פעמים אחרות בהן אתיישב ואצפה מרחוק, חושבת על מעבר לחומה הזו, על מה שחסר מאחורה, על הרצון להכיר ולראות את הבית הגדול שהיה שם בעבר, לפעמים אגיע ולא אצליח להתפלל, הלב סגור והפה חתום ואז אמצא את עצמי יושבת וכותבת את הפוסט הבא לפייסבוק, או מעלה תמונה לאינסטגרם, ויש שיגידו שגם זו דרך לתפילה.
ובחודש אלול זה הזמן המיוחד של הכותל, כל כך כיף לראות את כל הבנים והבנות מגיעים לבקר בבית, אני יורדת בערב הקריר להתפלל ומכל עבר עוטפים אותי אנשים נוהרים כנחיל גדול, קריאה מפה וקריאה משם כל מיני חברות שהגיעו גם הן ואנו מופעות לפגוש האחת את השניה דווקא כאן, ואחרי רגע מבינות שאין פליאה, כאן זה בית, כאן זה לב. ובזמן הזה יותר מתמיד באים לקבל את ברכתו של אבא לשנה החדשה, להתפלל על הטוב שיבוא, על השמחה שתשכון במעוננו, על האהבה שלא תלך ושעוד מחכים לה על כל מה שיש ומה שעוד בדרך, והרוח שעוטפת את כולנו בקור וקדושה מבשרת על שנה חדשה שבפתח, ואז גם אם אני יושבת שם לכתוב, לקרוא או ללמוד קצת תורה, לדבר עם חברה בטלפון או סתם לבהות בנשים סביבי,אני מרגישה בנוח זהו ביתי, בית תפילה ולימוד ואכילה ושתייה. הן אבא אוהב שבנותיו מגיעות לבקרו בכל זמן ובכל מצב רוח, וגם אם מתחשק לי עכשיו סתם לעמוד ולשיר לפניו הרי זו תפילתי האישית והאהובה עליו ביותר. אז תרגישי בבית בת, כי ביתו בית תפילה יקרא לכל העמים ולכל הימים.