כלה: ריקה רזאל, זמרת ויוצרת
חתן: יוני ון לואן, בעליה של מסעדת crave בירושלים, בשוק מחנה יהודה
גיל נישואין: שניהם היו בני 19
פז"מ: 24 שנים
Waze: ירושלים, אולמי אורה
Save The Date: י"א בתמוז ה' תשנ"ה. 9.7.1995
מתחת לחופה: הרב שמעון בן ציון
כשהאורחים התפזרו: אז: הולידיי אין, היום: קראון פלאזה בירושלים
הצעת נישואין
ריקה: "בימין משה מול החומות היה לנו ויכוח: הוא רצה לחתום קבע בצבא ולהיות קצין, ואני אמרתי לו שזה ממש לא מתאים לי חיים כאלה, ושאני לא אוכל לעמוד בזה. היה ויכוח סוער ואני כבר ראיתי את עצמנו נפרדים. הוא פתאום הסתכל עליי ואמר: 'טוב נו, יאללה בואי נתחתן'. באותו ערב התארסנו. התחתנו אחרי שלושה חודשים. עשרים שנה אחרי, באמצע רחוב סואן, הוא הציע לי נישואין שוב. תמיד אמרתי לו שהוא לא באמת אף פעם הציע לי נישואין".
מקרה לא צפוי ביום החתונה
"לא כל כך אוהבת את הצילומים של החתונה. אני מאוד חברותית ואוהבת במה, וכשהיינו בחופה התלהבתי ונופפתי לכולם לשלום, ובעלי עשה לי כזה 'שש...'. זה נשאר לנו עד היום. גם בסוף החתונה לא האמנתי שכבר נגמר ואמרתי לאנשים, 'מה אתם הולכים?' ובעלי רק אמר, 'יאללה בואי נלך הביתה, למה אנחנו צריכים אותם?'. מזה אפשר להבין כמה אנחנו שונים".
מחווה מיוחדת סביב החתונה
"לא היינו אמורים להתראות שבוע אבל לא עמדנו בזה, כי גם ככה היינו בקושי מתראים. כמה ימים לפני החתונה איבדתי את טבעת האירוסין, שהייתה עם יהלום, והייתי ממש עצובה. במיוחד לא היה לי נעים ממנו. הוא אמר לי, 'אל תדאגי, זה של האירוסין ועכשיו אנחנו מתחתנים, זה הדבר האמיתי'. הוא היה מאוד חמוד וזה מאוד שימח אותי שהוא לא לקח את זה קשה. הוא גם קנה לי מתנה מאוד יפה לחדר ייחוד, אבל זה יישאר בינינו" .
על מה היית מוותרת?
"על כלום. היה מושלם, בעצם אולי על חלק מהאיפור. לא כל כך התלהבתי ממה שעשו לי. הרגשתי מאוד לא אני ושבזבזתי הרבה זמן על האיפור באותו יום. זה לא באמת היה לי חשוב כל כך באותו זמן".
יום נישואין שונה
"יום הנישואין העשרים. רציתי לעשות משהו מיוחד. סבא שלי תמיד היה אומר שיפה שנותנים מתנה לחתונה, אבל אתה עדיין לא יודע אם זה יחזיק לטווח הארוך. אחרי עשרים שנה כבר עשית כברת דרך אמיתית ורצינית וזה באמת זמן לחגוג את המסע שעברנו. כשהתחתנו היינו בני 19, ורוב האורחים היו חברים של ההורים שלנו, אז אמרתי, 'בוא נעשה מסיבה ונזמין את החברים שלנו'. קראנו לאירוע 'הדר קיבלוה'. המשמעות היא שעכשיו אנחנו מקבלים באמת, כי אנחנו יודעים מה יש לנו. אחרי עשרים שנה אתה עושה את זה מתוך בחירה אמיתית. היה מרגש מאוד. התרגשתי יותר מאשר מהחתונה. עמדנו במרפסת יפה מול החומות בירושלים, והילדים שלנו היו מתחת לחופה והחזיקו אותה. הייתה בזה אמירה שהחתונה, הזוגיות, היא הדבר הכי חשוב בעולם ואנחנו פה חוגגים ומעריכים".
מי היה חסר לך מתחת לחופה?
"שני הסבים שלי שכבר נפטרו. סבא מארק רוזלאר מצד אבא שלי, ומוריס סילברסטין מצד אמא".
מה לעולם לא תשכחי מאותו יום?
"ההתרגשות הממש ענקית כשהגעתי לאולם ושכולם היו. הייתה שמחה והתרגשות באוויר. ישבתי בכיסא כלה ואנשים באו להגיד מזל טוב ולא יכולתי לשבת, רציתי לקום ולחבק את כולם. ואת הרגע שיצאתי מהבית של ההורים שלי וידעתי שזהו, אני לא חוזרת יותר בתור רווקה. עכשיו יהיה לי את הבית שלי וזה יהיה לגמרי אחר. זו הייתה שמחה מהולה בעצב קטן, בידיעה שתקופה עברה ועכשיו תקופה חדשה מתחילה עם שמחה מאוד גדולה והתרגשות לקראת הפרק החדש בחיים שלי".