מבוא
מוצג כאן נוסח של מדרש חדש בעל אופי אקטואלי שכותרתו "הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפַּת בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ", אשר דורש כתובים מהפרק החמישי של מגילת איכה, ומסב אותם על מאורעות אקטואליים שחוו ושחוות נשים ואנשים במדינת ישראל בשנים האחרונות. הכוונה למעשים בלתי ראויים בתחום האישי שנעשו כלפיהם; מקרי אונס וכפייה והטרדות מיניות, וכן הכוונה לתופעת העגינות. הגילויים הללו חוצים מגזרים, ואינם מצטמצמים לציבור כזה או אחר. אולם יש לראות בחומרה יתירה את העובדה שחלק ממקרי האונס והכפייה וכן ההטרדות המיניות נעשו בידי רבנים ואישים שהיו בתפקידי הוראה, ושימשו סמכויות תורניות, ובמה שנוגע לנשים יש והם הוצגו כלפיהן באופן מטעה בתור מעשי "תיקון" לכאורה.
מדרש זה נתחבר בנוסחו הראשוני בקיץ תשע"ח, ונשא את הכותר "הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ". הוא התייחס לחוויות החולפות על נשים בלבד. אולם לאחרונה באתי להוסיף יחידה חדשה המתייחסת להתגלמויות של מעשים מגונים ואונס שחווים גברים. זאת על בסיס כתוב מקראי נוסף המצוי בהמשך הפרק.
יש לציין עוד כי בשנת תשע"ז פרסמתי מדרש חדש אחר, "קינה חדשה לתשעה באב" (אתר כיפה, ט' באב תשע"ז), הנדרש אף הוא לעבירות בתחום האישי שחוו על בשרם נשים וגברים כאחד במדינת ישראל בשנים האחרונות.
נוסח המדרש
אָמְרוּ: כָּל דּוֹר שֶׁאֵין הַמִּקְדָּשׁ נִבְנָה בְּיָמָיו, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ הוּא הֶחְרִיבוֹ (ראו ירושלמי, יומא פ"א ה"א, לח ע"ג).
"זְכֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ, הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ" (איכה ה, א) –
אֵין "חֶרְפָּתֵנוּ" אֶלָּא נְשֵׁי יִשְׂרָאֵל בְּנוֹת זְמַנֵּנוּ שֶׁעָבְרוּ מַעֲשֵׂי אֹנֶס וּכְפִיָּה,
שֶׁאֵין "חֶרְפָּה" אֶלָּא אֹנֶס, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת תָּמָר בַּת דָּוִד:
"וַתֹּאמֶר לוֹ: אַל אָחִי, אַל תְּעַנֵּנִי, כִּי לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל,
אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת.
וַאֲנִי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי...
וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ, וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה, וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ" (שמ"ב יג, יב-יד).
"יְתוֹמִים הָיִינוּ, וְאֵין אָב, אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת" (איכה ה, ג) –
מַאי "כְּאַלְמָנוֹת"?
אֵלּוּ הַנָּשִׁים הָעֲגוּנוֹת בְּיָמֵינוּ הַצְּרוּרוֹת אַלְמְנוּת חַיּוּת שָׁנִים רַבּוֹת
הַיּוֹשְׁבוֹת וּמְצַפּוֹת מָתַי יִגָּאֲלוּ,
וְיֵשׁ מִבְּנֵיהֶן וּמִבְּנוֹתֵיהֶן אֲשֶׁר גָּדְלוּ זֶה כְּבָר
ופּוֹעֲלִים הֵם עַצְמָם וּמִשְׁתַּדְּלִים לְמַעַן אִמּוֹתֵיהֶם.
וְכֵן הַכָּתוּב אוֹמֵר: "הָיְתָה כְּאַלְמָנָה" (שם א, א), וְלֹא אַלְמָנָה מַמָּשׁ,
אֵלּוּ הַנָּשִׁים הַיּוֹשְׁבוֹת עֲגוּנוֹת.
"נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ, בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה" (שם, יא) –
אֵלּוּ נְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וּבַחוּרוֹת יִשְׂרָאֵל בְּעִתּוֹתֵינוּ שֶׁנֶּאֶנְסוּ וְשֶׁעָבְרוּ הַטְרָדוֹת מִינִיּוֹת,
וְקוֹל זַעֲקָתָן נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ,
כְּקוֹלָהּ שֶׁל תָּמָר בַּת דָּוִד שֶׁעַל אוֹדוֹתֶיהָ נֶאֱמַר: "וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה" (שמ"ב יג, יט).
"בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ" (שם, יג) –
אֵלּוּ בַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל בִּזְמַנֵּנוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ בָּהֶם מַעֲשִׂים מְגֻנִּים וּמַעֲשֵי זְנוּת וְקָלוֹן,
וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל שִׁמְשׁוֹן: "וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים" (שופטים טז, כא),
וְאָמְרוּ: מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד הֵבִיא לוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ לְבֵית הָאֲסוּרִים
כְּדֵי שֶׁתִּתְעַבֵּר הֵימֶנּוּ (סוטה י ע"א),
וְכֵן הַכָּתוּב אוֹמֵר: "בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ",
אֵלּוּ בַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶנְסוּ וְשֶׁנַּעֲשׂוּ בָּהֶם מַעֲשֵׂי זְנוּת וְקָלוֹן.
וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁבִּית וּלְהַעֲבִיר
אֶת הָרָעוֹת הַלָּלוּ מִן הָאָרֶץ,
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן, נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ" (ישעיהו נא, ג).
מַאי "חָרְבֹתֶיהָ"? אֵלּוּ הַנָּשִׁים וְהָאֲנָשִׁים שֶׁעוֹלָמָם חָרַב עֲלֵיהֶם
בְּגִין מַעֲשֵׂי הָאֹנֶס וְהַכְּפִיָּה שֶׁחָזוּ עַל בְּשָׂרָם,
בְּגִין הַמַּעֲשִׂים הַמְּגֻנִּים שֶׁעָבְרוּ
וּבְגִין מִקְרֵי עֲגִינוּת.
וּמַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ? "שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ, תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה" (שם).
וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלִַם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי,
וְלֹא יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה" (שם סה, יט),
בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.