העברת השרביט בימין החדש בין איילת שקד לנפתלי הבנט היא לא פחות ממדהימה, כאשר זכינו לראות בחיינו גבר שמחליט לפנות את מקומו לטובת אישה הטובה ממנו. זה אינו מעמד מובן מאליו, בטח כשכל יום נוספים עוד ועוד אלופים במיל' לזירה הפוליטית. גם כאשר התלמוד מספר על חילופי תפקידים הוא מכנה אותם 'חילופי גברא'- חילוף גברים. זו פעם ראשונה שגבר מפנה את מקומו לאישה- היסטוריה גברותיי ורבותיי.
המעשה של בנט הוא אמיץ ברמה הפוליטית, שהרי אין מנהיג שיהיה מוכן לוותר על מעמדו, מנגד הסיכויים שלו להיכנס לכנסת בלעדיה היו קלושים למדי. אך, גם לולא ההכרח הפוליטי של שר החינוך לשעבר, אמש (ב') חזינו בהתרחשות מופלאה בה אישה מקבלת את מרכז הבמה ומעפילה על הגבר החזק. עד כה שקד התמידה להגיד כי אחרי עידן נתניהו בנט צריך לתפוס את מקומו של ראש הממשלה, ולאחריו יגיע תורה. נראה כי עידן שקד הגיע מוקדם מהצפוי, והיא דורשת את הכבוד הראוי לה כמגנט מנדטים. לא עוד במקום השני, אלא מובילה ואף אולי מועמדת לראשות הממשלה.
עולם גברי. אשכנזי, לפיד, גנץ ויעלוןצילום: ללא
פעילי הימין החדש צעקו לעברה כשעלתה לבמה: "מי זו באה? ראש הממשלה הבאה", וזה תמיד נעים לשמוע את ההמנון הבלתי רשמי הזה עובר חילוף מגדרי. חשוב לשים לב שהימין לא לבד. גם בשמאל ניתן לראות איך הנשים מקבלות עדיפות על פני גברים. עמיר פרץ, יו"ר מפלגת העבודה החדש, העדיף את צירופה של אורלי לוי אבוקסיס על פני חבירה לגוש שמאלי גדול עם מועמדים מעוטרים ואלופים בצבא.
ואם כל זה, מצב הנשים בפוליטיקה הישראלית בכי רע. פרישתן של שלי יחימוביץ' וציפי לבני, הדחתה של תמר זנדברג, דחיקתן של נשות הליכוד ברשימה בעקבות שריונו של כחלון, והדיווחים על הקשר בין ח"כ עומר ינקילביץ' ליו"ר כחול לבן בני גנץ, מעידים כי עוד ארוכה הדרך לפנינו עד שנוכל לחשוב שאישה תדיח גבר בזכות בחירות דמוקרטיות, ולא כי הוא מפנה לה את מקומו ברב טובו.
צילום: שרון רביבו
הזירה הפוליטית קשה לנשים, ולכן עלינו לברך על כל אישה שמגיעה לפסגה, ויחד עם זאת לבכות על כל אישה שמוצאת את עצמה מחוץ לזירה הפוליטית גם אם היא לא מתאימה להשקפת עולמנו. בבחירות שהתקיימו בחורף הגברים שלטו בשיח והנשים קיבלו מעט מאוד מקום. בואו נקווה שיריית הפתיחה של הבחירות הנוכחיות יעידו גם על העצמת המקום הנשי במערכת הפוליטית