למה הם פונים לרבנים ולא לפסיכולוגים, למגשרים או למטפלים מיניים?
רבנים הרי אינם קוסמים, רופאים, מטפלים רגשיים או יועצים כלכליים ובכל זאת הם מוצפים בפניות מהז'אנר הזה.
הסיבה המרכזית לכך היא שתלמידיהם נותנים בהם אמון עמוק. הם סומכים על היושרה, על הרצון הכן לסייע ולעזור והם מאמינים כי הרב חף מאינטרסים אישיים ונגועים.
בחלק משמעותי מחיי גדלתי בין רבנים - עודני מתפעל עמוקות מהמסירות האינסופית, ממיעוט שעות שינה, מעבודה מאומצת מסביב לשעון, רבנים מוצפים בפניות לעזרה בכמויות שקשה לדמיין : "הרב, תוכל לסייע בשלום בית?", "הרב, יש לי בעיה עם הילד המתבגר", "הרב, יש לנו בעיות פוריות", "הרב, נקלענו לסכסוך בין שכנים", "הרב, היישוב בטראומה אחרי התאונה הקשה", "הרב, תוכל לדבר על ליבו של הנער שחושב להתאבד", "הרב, נקלענו למצב כלכלי מורכב" ...הרב... הרב.... הרב...
במאור פנים, בחפץ לב ובעיקר בחינם, בהתנדבות מלאה, אידיאליסטית וחדורת שליחות הם מפשילים שרוולים ונרתמים לסייע, לגלות אמפתיה, לתת הדרכה ראשונית ובעת הצורך להפנות הלאה לאנשי המקצוע (ואם לא זו תקלה!)
לו רבנים היו מקבלים שכר מינימום על כל סיעתא כזו הם היו מיליונרים!
אמת, יש רבנים שסרחו, שניצלו את הכח, האמון והסמכות כדי לקלקל ולהשחית. אמנם הסטטיסטיקה העגומה הזו לא שונה מרופאים שסרחו, מפסיכולוגים שהשחיתו דרכם או מכל בעל מקצוע אחר שחטא. השיימינג שרבנים חווים פעם אחר פעם הוא לא הגון, לא מוסרי ובעיקר כפוי טובה.
רבנים הם משאב לקהילה, לחברה, לתיקון עולם. הם מגדלור בתוך הערפל הסמיך, קרן של תקווה בעולם מסוכסך הצמא כל כך להקשבה פשוטה, למשמעות ולחווית אמון מצמיחה.