מבולבלים לקראת פסח? כל ההלכות המקוצרות במקום אחד

דגשים לקניית מצרכים בפסח וסוגיית קטניות

קטניות בפסח
קטניות אינן בכלל חמץ. בכתבי הראשונים אנו מוצאים מנהג לאסור אכילת קטניות בפסח. גזירה זו פשטה בקרב קהילות אשכנז, ובמקצת מקהילות עדות המזרח. היקף הגזירה אינו ברור ומקובל שכל אחד נוהג כפי מסורת אבותיו. מדובר במנהג חשוב, ויש להקפיד על שמירתו וכפי שכותב המהרי"ל בהלכות פסח: 'ואל יאמר אדם כיון שאין איסור דאוריתא (מהתורה) אין לחוש, שכל שגזרו חכמים העובר עליו חייב מיתה'. אולם אין להחמיר לחינם, וכפי שמדגיש הרב קוק:  חלילה לנו למנוע את הטוב ולאסור את המותר ... כיון שאין כאן אלא מנהג אין להפליג בחומרות כל כך'.

הערה: המארחים בפסח צריכים לקחת בחשבון את סוגיית קטניות מפאת רגישותה לאורחיהם הן בשאלה העקרונית והן בשאלה מה כלול בגזירה זו. כדאי לקחת נקודה זו בחשבון בשעה שמחליטים לארח ולהימנע ממצבים מביכים.

מה נכלל בגזירת קטניות?
ברור הדבר שאין זהות מוחלטת בין ההגדרה הבוטנית של קטניות לתוכן הגזירה. מדובר בצמחים שהחלק העיקרי הנאכל הוא הזרע ולכן מבחינה בוטנית הצמחים הללו יכולים להיות מוגדרים אף ממשפחות אחרות כמו מצליבים, מורכבים ובכל זאת יהיו כלולים בגזירה. מרבית המאכלים הכלולים במנהג הקטניות מקורם מתבואה ממשפחת הדגניים וצמחים ממשפחת הקטניות. התפתחו שתי שיטות פסיקה האחת מצמצמת את הרשימה האסורה והאחת מרחיבה ולכן יש משמעות למנהג הנהוג בבית. כמו כן, המנהג מחייב כל בית הנוהג את מנהג אשכנז גם אם ההורים לא נהגו כן להלן רשימה חלקית: 
עדשים, שומשום, תירס (קורנפלור, פופקורן), חומוס, שעועית, חמניות (גרעינים שחורים), לוביה, תורמוס, חלבה, כוסמת, פול, קימל, חרדל, אפונה, כמון, כוסמת (לא לקשור לכוסמין שהיא מין דגן ונחשבת לחמץ) יש לבדוק מאכלים שמכילים גלוקוזה ללא הכשר מיוחד לפסח (או ללא ציון מיוחד שאינו מכיל קטניות). 

אורז ודוחן 
בתלמוד נחלקו התנאים ביחס למעמדם של האורז והדוחן. רבי יוחנן בן נורי סבר שאורז ודוחן בכלל מיני דגן ולכן מברכים על לחם העשוי ממינים אלו 'המוציא' וחשובים הם כחמץ. למעשה שיטתו נדחתה מההלכה ואין הם בכלל דגן. הנוהגים כמנהג אשכנז (וחלק מעדות המזרח) נמנעים מלאכול אורז ודוחן במהלך הפסח. דינם של האורז והדוחן חמור יותר מקטניות, שכן הם מאוחסנים בבתי אריזה שיש שם קמחים וסולת ולכן גם לעדות המזרח שאוכלים את האורז צריכים הם לקנות באריזה מיוחדת לפסח ולבדוק שלוש פעמים לפי הוראות ההשגחה. 

לפתית
הלפתית הוא צמח בר בעל פרחים צהובים, חד-שנתי, ממשפחת המצליבים. פרותיו של הצמח לופתים את הגבעול. זרעוני הליפתית דומים לזרעוני החרדל ומשמשים לייצור שמן קנולה. לפתית אינה מוגדרת כקטניות, משום שהזרעים אינם מיועדים וראויים לאכילה אלא רק ליצור שמן ולכן ניתן לקנות מוצרים המכילים לפתית.  

שמנים 
יש קונים שמן אגוזים. מחירו יקר ולכן הרוצים יכולים לקנות שמן קנולה המיוצר מהלפתית. יש לבדוק שכתוב עליו כשר לפסח ואעפ"י שכתוב עליו לאוכלי קטניות ניתן להתעלם מכך ולקנות אותו. 

לציטין 
זכינו לשפע מוצרים כמו קטשופ, אבקות מרק, נשנושים וכיו"ב ללא חשש קטניות ושמן קטניות. ויש כמעט לכל דבר תחליף. אם נגרם צער גדול ומעוניינים במוצר שאינו קטניות אבל מכיל שמן קטניות ניתן לקנותו לפסח והסיבה לכך, שיש פוסקים שמקילים בתערובת קטניות ובמיוחד, שמדובר במרכיב משני ביותר ובמיוחד שהייצור שלו היה לפני הפסח. 

קינואה 
מקור צמח הקינואה בארצות דרום אמריקה. הצמח חד-שנתי (משפחת הסלקיים) ומגיע לגובה ארבעה מטרים, וגדל בעיקר בהרי האנדים. בארצות גידולו הוא נאכל גם כירק לסלט ירקות. מחוץ לארצות גידולו הוא מוכּר בעיקר בזכות זרעיו, שההרכב התזונתי שבהם נחשב למזין ביותר. הזרע ניתן להיאכל בבישול או בטחינה לקמח או בהפקה לשמן. שאלת הקינואה דומה לשאלת הבוטנים. מצד אחד, זרעו נאכל ומצד שני לא ידעו על קיומו בעבר ולא נכלל במנהג. לכן דווקא משום שלא הייתה מסורת לאסור את הקינואה ובשל יתרונותיו הרבים כמאכל משביע ניתן להקל ולהתיר. למעשה ניתן להקל ולאפשר למי שזה מזונו ובתנאי שיבררו היטב את הגרעינים כי יתכן מאד שמעורב בקינואה מין דגן מפאת האריזה. 

קטניות ירוקות 
כל קטנית שהיא בשרביט (תרמיל) מוגדרת כירק ולא כקטנית. הרב דב ליאור סבור לגבי שעועית ירוקה בתרמילים, ופול בתרמילים, שמותר לאוכלם בפסח, מפני שבאופן זה הם נחשבים ירק ולא קטניות, ומלכתחילה לא נהגו לאוסרם, וכל החששות שנזכרו בטעם המנהג לא קיימים לגביהם.

קטניות לילדים
למנהג אשכנז, יש לאסור על הילדים לאכול קטניות בפסח. בחופשה רבים מן הילדים נכנסים לצרכנייה וקונים לעצמם ממתקים. לכן, חשוב מאוד להסביר להם שלא יקנו מוצרים המכילים קטניות. בשוק ניתן למצוא מגוון רחב של ממתקים, מעדנים וגלידות שאינם מכילים קטניות.

מזון לתינוקות קורנפלור/ סימילאק 
תינוקות יכולים לאכול אורז (קורנפלור) ישנם תינוקות שאוכלים סימילאק ומותר להם לאכול את המוצרים: סדרת אדבנס (שלבים 1,2,3), סדרת טופ (שלבים 1,2,3) - באריזות 400 גר' ואריזות חסכון 900 גר'.

תרופות או מזון מיוחד לחולה 
חולה יכול לאכול קטניות או תרופות, שעשויות מעמילן תירס. מי שזקוק לאכול קטניות כדרך קבע במהלך הפסח עדיף לאוכלם בכלים נפרדים. 

לשימושכם סוף זמן אכילת חמץ

מצה עשירה 
מצה עשירה הינו מאכל המיוצר מקמח של אחד מחמשת מיני דגן באופן דומה למצה, אולם במקום ללוש את הקמח במים הוא נלוש ב'מי פירות דהיינו מיצי פירות, כולל שמן, חלב, דבש, ביצים ויין. להלכה  מצה עשירה אינה כשרה למצוות אכילת מצה בליל הסדר שכן אינה נחשבת
כלחם עוני (מצה עשירה). מצה עשירה זו דומה במראיתה למצה רגילה. יש מנהגים חלוקים לגבי אכילת מצה עשירה בכלל ימי חג הפסח. בקרב האשכנזים לא אוכלים מצה עשירה בפסח‏ אלא במידת הצורך לזקן או חולה‏. לעומת זאת, הספרדים נוהגים להתיר אכילת מצה עשירה בפסח. לכן שימו לב בשעת הקניה אם קונים מצה עשירה או מצה רגילה. 

עוגיות מצה עשירה (פפושדו) 
עוגיות מקמח, שנילושו ביין או מי פירות כגון: עוגיות פפושדו. על אף שיש שהתירו אותן לעדות המזרח רבים מן הפוסקים אסרו לאכול מעוגיות אלו אפילו למנהג עדות המזרח. הסיבה לכך שיש צורך להקפיד שהלישה תהיה במי פרות ללא מים. דהיינו, המסורת שהיתה לחז"ל שמי פרות (מיץ טבעי ללא מים) אינו מחמיץ ולכן אין צורך באפייה תוך 18 דקות. לשיטתם, אם יוסיפו מים לאותם מי פרות הרי שיש חשש חמוץ, שכן החברה לא מקפידה על אפייה בתוך 18 דק. במציאות התעשייתית יש קושי להבטיח שלא ייכנסו מים למערכת ולכן יש לחשוש לחמץ. כאמור המחלוקת היא קוטבית אלו טוענים, שהיא כשרה לעדות המזרח ואלו טוענים שיש בהן חשש חמץ. והואיל ולא מדובר במאכל חיוני ראוי לכולם להימנע מלקנות עוגיות אלו לפסח. (עוגיות אלו ניתן לאכול לפני פסח בו בזמן שמנקים את הבית מחמץ וכן ניתן כמובן לשמור אותם בארון סגור עד לאחר הפסח)

החזקת קטניות בבית בפסח
אין איסור של "בל יראה ובל ימצא" בקטניות בפסח ולכן לא צריך ולא ראוי למכרם. אסור להתייחס לקטניות כחמץ, שכן קהילות הנוהגים כמנהג עדות המזרח הנוהגים כמנהג ה'שולחן ערוך' אוכלים קטניות בפסח. כמו כן אין להחמיר בקטניות יותר מחמץ ולכן כל קטנית שלא באה במגע עם מים בשלב הייצור אינה אסורה.  

דין קטניות בתוך המשפחה 
מצד אחד, כל ישראל חברים – 'ויעשו כולם אגודה אחת' מאידך גיסא, כל עדה שומרת על מסורת אבותיה. כל משפחה הולכת לפי מנהג האב. ולכן אם האב הוא אשכנזי כל המשפחה מקפידה שלא לאכול קטניות. אם האב מעדות המזרח אין המשפחה צריכה להקפיד על איסור קטניות. (הוא הדין בהקשר למנהג 'שרויה'). וכן לאחר החתונה הולכים לפי מנהג הבעל בין לקולא בין לחומרא. בדרך כלל מי שמשנה את מנהגו נדרש לעשות התרת נדרים במקרה זה אין צורך בהתרת נדרים. 

תבונה ושיקול דעת - כלים שבישלו בהם קטניות
פסח הוא זמן שבו מתארחים אצל משפחה וחברים. מן הסתם, בכל משפחה יש המקפידים יותר, ויש המקפידים פחות. זו הזדמנות להפעיל שקול דעת ותבונה. המחמירים צריכים להיזהר מסיטואציות מביכות ומעליבות, והמקלים נדרשים להתחשב ברגשותיהם ומנהגיהם של המחמירים. סוגיית הקטניות היא מאוד משמעותית בהקשר זה, אבל גם לה יש פתרון. להלכה, מי שנוהג איסור קטניות מותר לו לאכול בסירים, שבושלו בהם קטניות ובמיוחד, שעברו 24 שעות מבישול הקטניות.  קל וחומר, שמותר בכלי סעודה (צלחות, כוסות). וכן אם המארח עירבב במאכלים קטניות והם אינם ניכרים מותר לאשכנזי לאוכלם. בנושא זה אני משאיר את שיקול הדעת למארחים והאורחים. תעשיות מזון רבות מתחשבות בגזירת קטניות וגם בשנה זו ישנם מוצרים רבים ומגוונים, שאינם מכילים קטניות.

מצה שרויה  
אחד המנהגים הידועים שנפוצים בקרב קהילות החסידיות מישראל, הוא הזהירות שלא לאכול מצה 'שרויה' ("געבראקס") בפסח.  מצה זו נאפתה כל צורכה והשרו אותה במים בפסח, והנה מדינא דגמרא ודאי אין כל איסור בדבר, ואדרבה מפורש בגמרא פסחים (לט ע"ב) שמותר. זאת ועוד, מעיקר הדין מותר לצאת ידי חובה במצה שרויה. המחמירים הסבירו שחוששים שמא המצה לא נילושה יפה ונשאר מעט קמח שלא נאפה והשרייה במים תביא לחמוץ. מאידך הגר"א לא קבל את החומרה הזו והתיר מאכלים ותבשילים העשויים מקמח מצה  ["קניידלאך"]. זו מחלוקת שנשארה בין החסידים לבין המתנגדים. כיום יש המבקשים לשנות את מנהג אבותם משום שהתנורים טובים והאפייה מתבצעת כתיקונה . ניתן לשנות את המנהג כל זמן שלא פוגעים בכבוד ההורים על ידי התרת נדרים. 

מצה שמורה לכל הפסח 
משלב הקצירה הכל מושגח ונעשה לשם המצוה. הפסקת העבודה תוך 18 דקות והשבתת כל הכלים המכונות, לשם ניקויין . מנקים את המיקסר המערבל, משטח הבצק, מסלול הרידוד, משטח חלוקת המצות, הרשת המחוררת שלא יתפחו ויחמיצו, הגלגיליות המניעות את המכונות. את כל אלה יש למרק ולצחצח ולבדוק היטב במשך דקות ארוכות ויקרות כשהתנור ממשיך לפעול. לעומת מצות רגילות שלא מנקים כל 18 דק' ולכן קיים פער משמעותי במחיר. במצות רגילות אנו סומכים על ביטול במידה ונשארו שאריות. כמובן שאין להטיל ספק בכשרותן אולם מן הראוי  לאכול מצות שמורות לכל הפסח. 
נקודה נוספת לשיקול דעת לא מצד ההלכה אבל לרבים היא חשובה,  שמצה שמורה מקמח מלא ורגילות בדרך כלל מקמח לבן רגיל. 

הערה: המוצרים בצרכניה מסודרים במדפים מתאימים. הופרדו המוצרים המכילים קטניות ממוצרים שאינם מכילים קטניות. מכל מקום, יש לבדוק כל מוצר לגופו. ישנם מוצרים במיוחד במיני מאפה ומתיקה, שכתוב עליהם "כשר לפסח ללא קטניות" או "כשר לפסח לאוכלי קטניות". מוצרי חלב – חלק מהמעדנים מכילים קטניות שימו לב! תנובה – אם כתוב כשר לפסח פרושו: המוצר אינו מכיל קטניות. שטראוס - כותבים על כל מוצר אם מכיל קטניות או לא. בדרך כלל ניתן למצוא מעדנים ללא קטניות יותר במוצרי תנובה. בכל מקרה אחריות הבדיקה מוטלת על הקונה.

ניקוי הבית 

בימים אלו אנו עסוקים בניקיונות הבית.     אין חידוש בכך שאבק אינו חמץ. כמו כן על חמץ ששיעורו פחות מכזית (27 גר'), אין עוברים על 'בל יראה ובל ימצא' (שו"ת אגרות משה או"ח ח"א סי' קמה). פירושו, שאם נותרה חתיכה קטנה של לחם וקל וחומר פירורים אין בהם איסור של בל יראה ובל ימצא'. הואיל ואינם חשובים הם בטלים מאליהם. לכן סביר להניח, שבחדרים אין חתיכות גדולות של חמץ, אלא אם כן ילד טייל עם כריך או ביסקוויטים ופיזר. אם זה חדר שלא מכניסים לתוכו אוכל  - אין צורך לנקות ולבדוק אותו.  

ניקוי ספרים - תמיד טוב לרענן את הספרים מאבק ללא קשר לפסח. אולם מבחינה הלכתית אין צורך לנקות את הספרים ולבדוק חמץ. הדברים אמורים גם על ספרים שלומדים בהם בשולחן שבת או זמירונים וברכונים וסביר להניח שהם מלוכלכים מחמץ.  רצוי להשתמש בברכונים שלא באו במגע עם חמץ.  

מזון לדגים - מזון הנמכר עבור דגי נוי הוא פגום מאד בטעמו, ואינו ראוי למאכל אדם כלל ועיקר, וגם אינו עשוי כולו מחמץ, רק מעורב בו חמץ, והחמץ אינו ניכר בעין, לפיכך, הוא אינו אסור בהנאה, ומותר לתת אותו לפני דגי הנוי שיאכלו ממנו . 

מזון לכלבים -  מזון הכלבים שונה ממזון לדגים. בשעת הדחק הוא יכול להיות ראוי למאכל אדם. לכן עדיף למצוא מזון כשר לכלבים. במידה ואין להשיג או כאשר ישנה בעיה מיוחדת ניתן להקל ולהשתמש במזון הכלבים הרגיל אף שהתערובת מכילה חמץ. 

מוצרי ניקוי קוסמטיקה ותרופות בפסח
כל אחד מחמשת מיני דגן שעבר תהליך כימי לפני פסח וכתוצאה מכך אינו ראוי למאכל כלב אינו נחשב חמץ.  לכן, אין צורך למכור אותו. החומרים הללו מותרים בהנאה בתנאים מסוימים.  לכן כל מוצר ניקוי או קוסמטיקה שאינו בא במגע עם הפה אינו צריך מעיקר הדין כשרות מיוחדת לפסח. ובכל זאת, הואיל וקיים מגוון רחב של מוצרים כשרים אציין במה כדאי או צריך הכשר לפסח. 
בדרך כלל אין נוכחות חמץ במוצרים אלו אולם פעמים שבחלק מהמוצרים יהיה אלכוהול שעשוי מחיטה.

חומרי ניקוי
חומרי ניקוי לבית ומטהרי האוויר - מותרים בשימוש ואין צורך בכשרות לפסח. כשרות לפסח על חומרים אלו הם גימיק שיווקי בלבד. 

סבונים ושמפו - מעיקר הדין אין צורך בכשרות מיוחדת לסבונים.  בשוק יש מגוון סבונים כשרים לפסח ולכן עדיף שיהיה סבון כשר לפסח ובמיוחד הסבון הנוזלי ומרכך שיער. חומרים ל"מדיחי כלים" אין צורך בכשרות מיוחדת לפסח. 
    
מוצרי קוסמטיקה
משחות שתפקידן לשמור על העור ראוי שתהיינה כשרות לפסח. כאשר יש צורך דווקא במשחה מסוימת לטיפול בבעיית עור מותר לכתחילה להשתמש בה בפסח אפילו שאחד ממרכיביה הוא מחמץ .
'אודם' – יש לו טעם וחייב להיות כשר לפסח. 'פודרה' - אין צורך בכשרות מיוחדת לפסח.
בשמים (ספריי, דיאודורנט) שנותנים על הגוף לתענוג וריח אין צורך בכשרות מיוחדת לפסח.

מבשם אויר אינו צריך כשרות.
ווזלין (ללא טעם)- אין צורך בכשרות מיוחדת לפסח.
משחת שיניים מי פה – הואיל ומשחה זו נכנסת לפה צריכה שתהיה כשרה לפסח. 

תרופות לפסח
ישנן תרופות שיש בהן עמילן המופק מחיטה. ולכן ראוי ורצוי לבדוק את כשרות התרופות. קופת חולים מוציאה מדי שנה חוברת, המפרטת את התרופות הכשרות לפסח. לפני רכישת התרופות יש לשים לב לכשרותם. תרופות המכילות עמילן של קטניות מותרות לשימוש. מי שזקוק לתרופות, המכילות חמץ גמור צריך לשאול ולהתייעץ אם מותר לו ליטול תרופות אלו. כאשר הימנעות מהמשך טיפול תרופתי עלולה להביא לסכנה, חייבים להמשיך בטיפול התרופתי גם אם התרופות מכילות חמץ גמור. אם לא נשקפת סכנה יש לדון כל מקרה לגופו. תרופות שאין להן טעם ואף טעמן מר מותרים לשימוש לחולה השוכב במיטתו שאינו חש בטוב גם אם לא נשקפת סכנה לחייו. אבל בודאי שעדיף למצוא עבורו תרופה שאינה מכילה עמילן מחמץ. 

מכירת חמץ

מכירת חמץ מהוה חלק חשוב בהכנות לקראת הפסח. מקום רחב הוקדש לה בספרות ההלכתית. מכירה זו עברה גלגולים הסטורים שונים. ואכן, קיים פער גדול בין המכירה, שנהגה בתקופת התנאים לזו שנוהגת היום. הצורך במכירת חמץ הוא ברור, שכן יהודי המחזיק ברשותו חמץ רב, מעונין לסלק החמץ מרשותו כדי לא לעבור על איסור "בל יראה ובל ימצא".

בעבר, כל יהודי מכר באופן אישי את חמצו לגוי. מכירה כזו מתועדת במקורות התנאים כאשר את הדוגמא הבולטת אנו מוצאים בתוספתא:  'ישראל ונכרי שהיו מפליגים בספינה, וחמץ ביד ישראל, הרי זה מוכרו לנכרי או נותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתן לו במתנה גמורה.'
מלשון התוספתא מפורש, שמדובר באירוע מקרי. יהודי וגוי מפליגים יחדיו, היהודי נזכר בחמץ שברשותו ומוכרו לגוי. במקרה המתואר, הקניין התבצע בין שני צדדים באופן ישיר. 

מכירה פשוטה וממשית, שנעשתה בתקופת חז"ל, התגבשה במרוצת הדורות כמכירה פורמאלית של חמץ. במכירה הנהוגה כיום, אנו מוצאים שני הבדלים מרכזיים:
1.     אין אנו מוציאים את החמץ מהבית אלא, החמץ נשאר באחת מפינות הבית. ובשעת 
 המכירה אנו מגדירים את מקומו.
2.    מכירת החמץ אינה מתבצעת באופן ישיר בין היהודי לגוי.  בעלי הבתים ממנים את
הרבנים להיות שליחים למכור את החמץ לגוי. המינוי נעשה על ידי חתימה על שטר הרשאה. 

מכירת חמץ התקבלה בכל תפוצות ישראל. המכירה הנוהגת כיום רחוקה מהמציאות המתוארת בתוספתא ולכן היא דורשת יותר כוונה ומחשבה. מכירת חמץ היא אינה האופציה המובחרת לסילוק החמץ מהבית. כל אחד צריך לתכנן מראש, שלא יהיה חמץ ברשותו. כדאי לתכנן בהתאם את הכמויות הדרושות לאכילה עד פסח. ניתן למסור את החמץ לגויים הנמצאים בסביבתנו הקרובה. צריך להשאיר חמץ גם למצוות ביעור. 

כמובן, שמוסדות גדולים או בעלי עסקים שונים שברשותם כמות רבה של חמץ סומכים על מכירת החמץ הנוהגת כיום, המתבצעת בהסכמתם של פוסקי הדורות האחרונים. מכירת חמץ ממשפחות (ולא ממפעלי מזון) צריכה להיעשות לפי הכללים הבאים: 

1.    כאשר יש מבצעים והנחות  למוצרי חמץ לפני פסח אסור לקנות חמץ גמור לפני פסח כדי למכור אותו במכירת חמץ הנהוגה כיום.
2.    מותר למכור חמץ גמור כגון: משקאות חריפים חמץ וכו'. אולם המנהג להחמיר ולהימנע מלסמוך על המכירה על כמות חמץ קטנה שאינה משמעותית. כלומר, מי שיש ברשותו עוגיות או מציות, בייגלה וכדומה ישתדל לאכלם עד פסח, או לתת לגוי, או לשרוף בביעור חמץ (ואין זה מוגדר 'בל תשחית'). כאשר ישנן חבילות סגורות של חמץ אפשר להביאן לגמ"ח חמץ, שיימכר במרוכז ויחולק לעניים לאחר פסח. 
3.    אין איסור של בל יראה ובל ימצא על קטניות. לכן, למנהג אשכנז אין צורך למכור קטניות. וכן, תרופות כמו כדורים, משחות וכיו"ב אין צריך למכרם. לכן אין כל צורך לרשום את האריזות בשטר המכירה. (לגבי תרופות שראויות לאכילה בסעיף הבא).
4.    מכירת חמץ מועילה לכתחילה לכל המוצרים, שאדם מסופק ביחס לכשרותם לפסח. פעמים, שישנם מוצרים שעשויים מעמילן של חמץ או כל חומר אחר, שאדם אינו מודע להם. ולכן מוצרים המכילים עמילן (שלא ידוע מקורו והרכבו) כדאי למכור. כמו כן, המכירה מועילה לתרופות כמו כדורי מציצה או סירופ, שיש בהם טעם, אבל קיים ספק בכשרותם. מי שיש לו מוצרים השייכים לקטגוריה זו יעשה מכירת חמץ.  יש לרכז את כל המוצרים, שנכללים בהגדרה של 'ספק חמץ' למקום אחד ולמכור אותם.
5.    מי שאין לו מוצרים שבסעיף 4 ומכלה את חמצו בדרכים המפורטות בסעיף 2 אין לו כל צורך למכור חמץ. ואסור לחתום בשטר ההרשאה אם אין מה למכור שבכך מראה שהמכירה אינה אמיתית.  
6.    מילוי הפרטים בשטר המכירה יהיה מדויק. חייבים לפרט את המצרכים ובמיוחד את המקומות בהם מונחים אותם מוצרים. יש לציין את השם והכתובת בכתב ברור. הקפדה על מילוי השטר מעידה על רצינות המכירה. 
7.    מי שאינו יכול למכור ימנה את אשתו וילדיו (מעל גיל בר מצווה) שימכרו עבורו.
8.    במהלך הפסח לא פותחים את הארונות שבהם אנו מרכזים את החמץ.

יש לזכור שלא מוכרים כלים וגם לא את הבית אלא אנו משכירים את המקום לגוי. 
לסיכום, מכירת חמץ אינה טקס דתי. המכירה היא כלי שבאמצעותו אנו נמנעים מלעבור על איסור בל יראה ובל ימצא. המכירה עברה שינויים רבים מתקופת התלמוד ולכן, כאשר משתמשים באמצעי זה יש צורך לעשות זאת בשלמות ובגמירות דעת. בשעת מכירת חמץ יש לעשות "מעשה קניין" בפני או בפני נציג ועדת דת ולמנות אותנו כשליחים להעברת החמץ לרבנות. בשלב הבא הרבנות תמכור את החמץ לגוי.

כריות חימום 
כריות עשויות בד כותנה במילוי תערובת דגנים, החיטה אינה עוברת כל תהליך כימי. לפני המילוי היא עוברת תהליך טבעי של ניפוי וניקוי במפוח אוויר. לאחר חימום במיקרוגל, החיטה למעשה מעוקרת ואינה מתאימה יותר למאכל, לזריעה ונביטה. מצד אחד יתכן שהחיטה אינה פסולה מאכילת כלב ותהיה מוגדרת חמץ ומצד שני כל אדם ביטל את החמץ המצוי בכרית מהגדרת אוכל. ולכן אין צורך למכור את הכרית הזו במכירת החמץ משום שלא עוברים עליו באיסור בל יראה ובל ימצא. מצד שני, אין להשתמש בו במהלך הפסח אלא אם כן  מדובר באנשים זקנים ותשושים יש מקום להקל עבורם ולהתיר את השימוש. 

בר בצק (פלסטלינה) 
בר בצק נעשה מקמח ומים וחומרים נוספים והוא מספיק להחמיץ, ראוי לכלול אותו במכירת החמץ שכן ראוי הוא למאכל כלב. בכל מקרה אין להשתמש בו במהלך פסח. 

כלים שלא ניתן להכשירם
א)     כלי חרס או פורצלן לא ניתן להכשירם . 
ב)     לפי המסורת האשכנזית אין להכשיר אפילו ע"י הגעלה את הכלים הבאים :
     כלי לישה של עוגות, נפה, מגרדת.
כיצד לנהוג בכלים אלה? יש לנקות כלים אלו מכל חמץ, שדבוק בהם ולהצניע אותם בארון מיוחד. טוב לרשום על דלת הארון - חמץ. וכן יש לנהוג ביחס לכל כלי החמץ שאין אנו מכשירים. 
כלי פלסטיק - יש הנמנעים מלהכשירם  אולם רוב הפוסקים התירו. ולכן מי שיש לו כלי פלסטיק וזקוק להם בפסח יכשיר את הכלים כל כלי לפי המפורט לקמן. 

כלי אפיה וטיגון
תבניות אפיה - טעונות ליבון חמור היינו כשיעור "שיהיו ניצוצות ניתזים מהן". תבניות אלו קשה מאוד להכשירן ולכן יש לקנות לפסח תבניות חדשות.
סירי אפיה, סיר פלא - אין להכשירם לפסח.

מחבתות לטיגון 
1.    מחבת טפלון – בדרך כלל הטיגון במהלך השנה הוא עם מעט שמן לא מכשירים לפסח מכיוון שהן זקוקות לליבון חמור וזה עלול לקלקל אותן. 
2.    מחבת שמטגנים בה בשמן - מנהג אשכנזים - יש ללבן 'ליבון קל'. מנהג עדות המזרח– הגעלה בכלי ראשון . 

סירי בישול ומכסיהם - טעונים הגעלה במים רותחים , במידה ויש לסיר ידיות המחוברות בהברגה יש להסירם לפני ההגעלה ולהכשירם יחד עם הכלי.

סירי חמין - סיר המיוחד לחמין בשבת וברוב המקרים האוכל נשרף בכלי, מכשירו בליבון קל. אם לא ניתן ללבן עדיף להשתמש בסירים מיוחדים לפסח .

סירי לחץ - מי שמעוניין להכשיר יפרק את חלקיו השונים של סיר הלחץ, וינקה אותם היטב ויגעילם. בסירי לחץ הישנים שיש בהם גומי יש צורך להחליף את הגומי. מפאת הקושי והמורכבות רצוי להימנע מהכשרת סירי לחץ לפסח.

סיר אמייל – (enamel) נוצר מהתכת אבקת זכוכית על שכבת מצע (כגון מתכת, זכוכית, קרמיקה, או אבן) על ידי אפייה. בגלל מרכיב הזכוכית ראוי להגעילו שלוש פעמים במים. 
מצקת - הואיל ותפקידה להוציא מכלי ראשון לתוך הצלחת צריכה הגעלה. 

סכו"ם - כפות ומזלגות - הגעלה בכלי ראשון . 
    סכינים - סכין שלפעמים חותכים באמצעותו מאכלים שצולים על האש צריך ליבון קל.  
    סכין המיועדת לאכילה או לחיתוך ירקות - הגעלה.  

צלחות וכוסות מזכוכית 
הקדמה 
ביחס לכלי זכוכית יש מחלוקת קוטבית. לדעת רבנו תם וראשוני ספרד הזכוכית חלקה ואינה בולעת אפילו אם היו בה מאכלים רותחים וכך פוסק השולחן ערוך. לדעת המרדכי ותרומת הדשן דין זכוכית ככלי חרס שלא מועיל הכשר וטעמם כלי זכוכית נעשה מחול בדיוק כפי שמייצרים כלי חרס. ולכן אין כל אפשרות להכשירם וכך פסק הרמ"א.

הלכה למעשה 
כלי זכוכית המיועדים למאכלים או משקים חמים:
 מנהג עדות המזרח: שטיפה במים וסבון. מנהג אשכנז:  לא נהגו להכשיר. 
כלי זכוכית המיועדים למאכלים ושתיה קרה ולפעמים משתמשים בהם בחם: 
מנהג עדות המזרח - שטיפה במים וסבון. מנהג אשכנז- הגעלה או שריה שלושה ימים במים וכל 24 שעות להחליף את המים. 

כיום הכוסות זולים ומצויים מומלץ לקנות סט לפסח.
כלי דורלקס או פיירקס – כלי בישול או כלים שרגילים להניח על האש יכול להגעילם שלוש פעמים במים רותחים.  אם כלים אלה אינם באים במגע עם האש דינם ככלי זכוכית.
כלי קורל  - כלי שמורכב מזכוכית וגם אמייל (חול, חרס). הואיל ויש בו תערובת של חרס נהגו שלא להכשירו. במקום צורך ניתן להכשירו ככלי דורלקס בהגעלה שלש פעמים. 

הכשרת המטבח

שולחן האוכל - ניקוי יסודי, ולאחר מכן עירוי מים רותחים על גבי השולחן והמנהג לפרוס מפה. בשולחנות עץ או בשולחנות אחרים שלא ניתן לבצע עירוי, יש להסתפק בהנחת מפה קבועה על גבי השולחן.   (לא לשכוח לנקות את השולחנות שבגינות).

מגשי הגשה -  הגעלה או להניח עליהם ציפוי.

שיש 
שיש 'קיסר' עמיד בפני חום ואינו מושפע מטמפרטורות נמוכות, אך יחד עם זאת משטח אבן קיסר עשוי להיפגע כאשר משנים את הטמפרטורה באופן קיצוני. לפיכך, נמנעים מלהניח סירים או מחבתות חמות ישירות על המשטח. אין צורך לכסות ויש להסתפק רק בעירוי מים חמים. 

שיש גרניט שחצוב מאבן או שיש חברון ומניחים עליו סירים חמים מכשירים בעירוי וראוי לצפות בנייר כסף או שעוונית.  

משטח נירוסטה – עירוי של מים חמים על המשטח עצמו או ציפוי המשטח.

כיורים
כיור עשוי מחרס – לא ניתן להכשירו לכן מנקים ומניחים חוצץ בין הכלים לכיור  כגון: להניח ארגז פלסטיק בתוך הכיור, כדי למנוע מגע בין הכיור לכלי הפסח 

כיור עשוי גרניט  – עירוי מים חמים על הכיור ודפנותיו אין צורך בחוצץ 
כיור לנטילת ידיים – אין צורך בהכשר.  
כלי לנטילת ידיים (נטלה) - רחיצה פנימית וחיצונית במים וסבון.
מייבש כלים - לרחוץ היטב במים וסבון.
ארונות מטבח, מקרר, מקפיא –מנקים את המדפים היטב. יש המקפידים (חומרה) לצפות את המדפים בנייר. 

כיריים של גז 
1.    החצובות (הברזלים שעליהם אנו מניחים את הכלי) והמבערים יש להשרות בחומר חריף. לאחר מכן יש ללבן את החצובות ליבון קל  מי שחושש לקלקול החצובה מחמת הליבון יכול להסתפק ולעטוף אותה בנייר כסף.
2.    מלבנים את המבער ע"י הדלקה עצמית (כחצי שעה).  המשטחים שמתחת לחצובה אינם זקוקים להכשרה מיוחדת ודי לנקותם. אם במהלך הפסח נופל מאכל על המשטח אין לאוכלו) 

כירים קרמיות (הלוגן)
בעוד שבכיריים רגילות הדלקה העצמית של האש מכשירה הרי שבכירים קרמיות אין זה מועיל. כיריים קרמיות אינן מתכתיות, אלא ספק 'כלי אבן', 'כלי אדמה' או זכוכית, וחומרים אלו אינם מתלבנים. הכיריים מורכבים מגופי חימום חשמליים בעלי הספק גבוה היצוקים ממש בתוך ה'שיש' דמוי זכוכית. לכן יש לנקות היטב לפני פסח, לעשות הפעלה עצמית (ליבון) ולאחר מכן לערות מים רותחים מכד חשמלי מיד לאחר רתיחתו על המשטחים שמסביב גופי החימום. הערה: אם ידוע שהנחת נייר אלומיניום אינו גורם לשריטות ומקלקל, בוודאי שרצוי   להניח תחת הסיר פיסת אלומיניום  או חוצץ אחר כך שתהיה  חציצה  בין הכיריים לסיר. 

פלטה של שבת – ניקוי יסודי של הפלטה. ואח"כ הפעלה למשך שעה. רצוי להניח נייר כסף על הפלטה.
מיקסר - ראוי שלא להשתמש בו בפסח משום שאבק הקמח חודר לחריצים שבראש המיקסר וקשה לנקותו. 

בלנדר 
1.    פירוק החלקים וניקיונם, הסכינים טעונים הגעלה במים רותחים.
2.    מיכל הבלנדר עצמו קשה להכשירו בגלל החריצים המרובים הקיימים בו ולכן יש להחליפו.

תנור אפיה 
1.    ניקוי יסודי ביותר ע"י חומרים חריפים. 
2.    המתנה של 24 שעות. 
3.    הפעלת התנור בחום מקסימלי למשך שעה.

המלצה למכשירי התנורים: רצוי מאוד שמי שמכשיר את התנור יכסה בעת האפייה את התבנית בנייר כסף. מי שאינו מכשיר את התנור ויש לו טוסטר אובן מיוחד לפסח שבאמצעותו הוא אופה או מבשל יכול להסתפק בניקיון כללי של התנור מחמץ, אין צורך לטרוח בניקוי יסודי.

תנור אפיה - self cleaning - מי שיש ברשותו תנור עם אפשרות לניקוי עצמי המגיע לחום של 450-500 מעלות, יכול להכשיר לכתחילה תנור זה במצב של self cleaning. בתנורים אלו יש מצב של ליבון חמור וניתן לראות זאת בעיניים את אדמימותו של התנור בעת ההפעלה ואת השאריות שהוא מוריד לאחר ההפעלה. 

רשתות התנור המיועדת להנחת תבניות  - לא ניתן להשאיר את הרשתות שבתנור במצב הפעלה של self cleaning  אפשר לנקות את התנור ולפני שמפעילים את המערכת של  self cleaning  לעשות הכשרה על החום הגבוה של התנור למשך חצי שעה עם הרשתות. לאחר מכן להוציא את הרשתות ולהפעיל את התנור בהכשרה עצמית של self cleaning. בכל מקרה ראוי להניח על הרשת נייר אלומניום. 

חשוב לציין מי שמכשיר תנור בחום של 450 מעלות שזה ליבון חמור לא צריך להמתין 24 שעות ואפילו לא לנקות את התנור שכן ממילא הכל נשרף ומתכלה. אין להכשיר תבניות ויש להשתמש בתבניות חדשות או חד פעמיות

הכשרת מנגל - סביר להניח שבאחת ההזדמנויות היה גם חימום בשר עם תיבול חמץ או שחיממו פיתות ולכן, יש ללבן ליבון חמור (כלב גז) את הרשת או החצובה שמניחים עליו את האוכל אולם לא תמיד ניתן לנקותה היטב ורצוי שתהיה רשת מיוחדת לפסח. 

מיקרוגל -מיקרוגל שיש בו השחמה דינו כתנור אפיה כמפורט לעיל. 
מיקרוגל ללא השחמה נחלקו הפוסקים אם ניתן להכשירו, מי שמכשיר ינהג כדלקמן:
1.    המתנה של 24 שעות. או אם שכחו להמתין אפשר גם בתוך 24 שעות על ידי הרתחת  מים עם סבון כמפורט בסעיף 3. 
2.    ניקיון של כל הדפנות כולל דלת הכניסה העשויים זכוכית, ניקיון יסודי של הצירים.
3.    הרתחת מים בכלי כשר למשך כ- 5 דק', לכן יש לדאוג לכלי בגודל הראוי כך שהמים יתאדו. לנגב את האדים. 
4.    יש להגעיל את מגש הזכוכית של המיקרוגל או להניח חוצץ על מגש הזכוכית
בכל מקרה כגיבוי עדיף לחמם את האוכל בכלי סגור.

מדיח כלים - מדיח כלים שצדדיו הפנימיים מפורצלן, אין להכשירו לפסח.
מדיחי כלים, שדפנותיהם עשויות מאלומיניום ניתן להכשירם באופן הבא:
1.    ניקיון יסודי של המכונה ודפנותיה מכל לכלוך של חמץ. יש להקפיד לנקות את המסננת היטב בגלל שאריות של חמץ המצויים בתוכה. 
2.    אין להשתמש במדיח 24 שעות טרם ההכשרה.
3.    הפעלת המדיח בדרגת חום מקסימלית עם מים וסבון.
4.    במדיחי הכלים החדישים והמודרניים, אין צורך לקנות רשתות מיוחדות לפסח ויש לנהוג כדלקמן: א)רשתות משומשות והציפוי מתקלף צריכות הגעלה. ב) רשתות שהן במצב טוב, והן שלימות ללא פגם, ניתן להסתפק בהכשרתן על ידי הפעלת המדיח בדרגת חום הגבוהה ביותר. 
5.    ניתן להשתמש בטבליות המדיח הרגילות ללא הכשר מיוחד לפסח. 

מיחם מים של שבת – מיחם משמש למים ואין בו חמץ ולכן מעיקר הדין אין צורך להכשירו אלא מספיק לנקותו. כמו כן, המיחם מחובר לחשמל ויש לחשוש לסכנה. ולכן: אם לא בא המיחם במגע עם חמץ כגון שעומד בפינה מסודרת ורחוק מאוכל אין צורך להכשירו. אולם אם חוששים אנו שבא במגע עם חמץ ראוי להכשירו. יש למלא את המים עד המקום המותר ולעשות חימום עצמי לאחר שניקינו את הכלי מאבנית כמו כן, יש לפתוח את ברז המים של הדוד כדי שהמים יכשירו אף את דרך יציאת המים. מי שמכשיר ילבש כפפות וברגע שהמים עומדים לגלוש יש לנתק מהחשמל. 
אם נוהגים להניח חלה על מכסה של המיחם יש לעשות ליבון קל על המכסה עצמו. הואיל וליבון קל יכול לפגוע במכסה ראוי לקנות מיוחד לפסח. 

קומקום חשמלי – למלא במים עד למקסימום ולהרתיח. 
גביע כסף לקידוש – הגעלה למרות שבדרך כלל שימושו בצונן. שמא, נפלו פירורי לחם ונותר משקה חריף בגביע כך שהיתה כבישה ונבלע טעם בגביע. 
בקבוקי תינוקות - בקבוקים שלמים ללא חריצים ניתן להגעילם, פיטמה רצוי להחליף. 
מוצצים - רחיצה במים וסבון.
שיניים תותבות – יש לנקותן היטב ואין צורך בהגעלה. (רצוי להמתין 24 שעות בין אכילת חמץ לאכילת כשר לפסח.

תזכורת כללית: כל ההכשרות של תנורים, מדיחי כלים, סירים בהגעלה, מיחם מים יש להמתין 24 שעות לפני ההכשרה. במיחמים זה מסובך יותר ולכן יש לפגום את המים בסבון)

מפות שולחן - כיבוס המפה במים רותחים. כאשר הכיבוס אינו במים רותחים,יש להניח ניילון נוסף על המפה.

עגלת קניות –  שטיפה חיצונית ופנימית.

טבילת כלים – תזכורת: מי שקונה כלים חדשים המיוצרים בחו"ל שלא ישכח לטבול את הכלים במקווה הכלים.

כלים חד פעמיים 
כלים חד פעמיים העשויים מפלסטיק וכן ניירות סופגים ומגבות נייר אין צורך בכשרות מיוחדת לפסח. נייר אפייה וכוסות חד פעמיים לשתייה חמה העשויים מנייר עלול להיות עמילן חמץ כתוצאה מהיצור. למעשה, נראה שמעיקר הדין מותר להשתמש בכלים חד-פעמיים מקרטון ללא כשרות לפסח, כיוון שברוב המקרים העמילן שמשתמשים בו אינו מופק מחמץ וגם אם הוא הופק מחמץ - כיוון שאין דעתו כלל על העמילן, אין בזה איסור. עם זאת, משום חומרה של פסח רצוי לקנות בהכשר מיוחד לפסח. 

בדיקת חמץ וביעורו (יום   חמישי י"ג ניסן בלילה)
"אור ליד בודקים את החמץ" השנה כולנו, אי"ה, נבדוק את החמץ ביום  חמישי בלילה לאחר צאת הכוכבים. ראוי ונכון לבדוק מיד עם צאת הכוכבים. 

המקומות שיש לבדוק בהם חמץ
כל מקום שידוע לנו שהכניסו לשם חמץ חייב בבדיקה . סביר להניח שהוכנס חמץ לחדרי הבית השונים, מקום העבודה, מכונית, חצר הבית. מי שמאחסן במחסן שבחצירו רק כלים או חפצים ואינו מכניס לשם אוכל, אינו צריך לבדוק את המחסן. (כמו כן לא צריך לנקות שם). בדיקת חמץ מתבצעת גם במקומות העבודה. אין להסתפק רק בניקיון עצמו, אלא יש להקפיד אף לבדוק חמץ בליל יד כפי שכל אחד מאתנו בודק בביתו. דבר זה דורש התארגנות עצמית בענפי העבודה השונים. כל אחד אחראי על בדיקת מקומו בבית הכנסת. הגבאים מופקדים על בדיקת חמץ כללית בבית הכנסת ובית המדרש . יש לבדוק בגני ילדים, במועדונים של חברות הילדים, מועדון חיילים. כל מי שאחראי על מקומות אלו ידאג לבדיקת חמץ. ספרים אינם צריכים בדיקה ראוי לבדוק 'ברכונים' או סדורים שקיים חשש סביר שבאו במגע עם חמץ . דגש: בדיקה בכיסים, בין צעצועי הילדים, ליד המחשב , תיקים ובמיוחד של הילדים. חמץ שקבור עמוק במקום שאי אפשר להוציאו מבלי לפרק את הארון או מתחת למושבי המכונית אין צורך להתאמץ ולהוציא את החמץ. 

כיצד עלינו לבדוק את החמץ?
מנהג קדום העובר במסורת הדורות לנקות היטב את הבית לפני בדיקת חמץ. יתכן ומנהג זה יצר נורמה שבדיקת חמץ נעשית בחטף שהרי לאחר ניקיון יסודי של הבית לא תתכן אפשרות שיהיה חמץ בתוך ביתנו . אולם מי שכוחו במותניו ראוי לעשות בדיקת חמץ יסודית עד כמה שאפשר בחדרי הבית השונים. לבדוק בארונות, ואף בכיסי הבגדים, מעילים, ובכל מקום שניתן לשער שקיים בו חמץ. רצוי ונכון לשתף כמה שיותר מבני הבית על מנת שכולם יהיו שותפים למצווה. 

מנהג נוסף הקשור לבדיקה הוא להניח עשר חתיכות חמץ בחדרי הבית, היו שטענו שאין צורך הלכתי לעשות כן, ולכן כל אחד ינהג כמנהג אבותיו . מי שנוהג להניח חתיכות חמץ יקפיד שתהיינה חתיכות קטנות, ויעטוף בנייר ויזכור וירשום את מקום הנחתם. 

הברכה על הבדיקה
לפני הבדיקה יש לברך "על ביעור חמץ" ויתחיל בבדיקה. אין להסיח דעתו מהבדיקה או לשוחח בדברים שאינם קשורים לבדיקה.  צריך להתרכז בבדיקה עצמה ולדבר בעניינים הקשורים למעשה הבדיקה נכון לשתף את בני הבית ושכל אחד יבדוק את מקומו. מי שבודק במקומות נוספים לאחר שסיים את הבדיקה בביתו אינו מברך פעם נוספת אלא יוצא ידי חובה בברכה הראשונה (ויכוון באותה ברכה על המקומות הנוספים) אין להפסיק בין הבדיקות אלא מיד לאחר הבדיקה בבית ילך ויבדוק בשאר מקומות על סמך הברכה הראשונה.  

נוהגים לבדוק לאור נר שעווה , במקומות שעלול להיגרם נזק כמו בדיקה בארונות בגדים וכיו"ב יש לבדוק בפנס . כמו כן, אם פתיחת האור בחדר תאפשר שדה ראיה רחב יותר יש להדליק את האור בנוסף לנר הדולק. שלב בדיקת חמץ הוא שלב שמזכיר לנו שעלינו להיות זהירים יותר ולשמור שהילדים הקטנים לא יטלטלו חמץ ממקום למקום. 

אדם שנמצא בחו"ל לגבי החמץ בארץ 
מי שנמצא בחו"ל יכול למנות שליח לבדוק את החמץ ולבערו. אולם בעל החמץ השוהה בחו"ל חייב לעשות את ביטול חמץ בעצמו. כאשר ישנם פערי שעות הרי שחייבים לעשות את ביטול חמץ לפי השעון במקום שבו נמצא החמץ. כגון: אם אדם נמצא בארה"ב והחמץ נמצא בישראל הרי שחייב לבטל את החמץ לפני זמן האיסור של החמץ לפי שעון ישראל אפילו שנמצא כעת בארה"ב ושם לא הגיע עדין סוף זמן ביעור חמץ. (מי שגר בחו"ל לא יכול למכור את החמץ שלו שנמצא בארץ ישראל מפאת פערי שעות בין ישראל לחו"ל כאשר יסתיים החג בישראל הוא עדיין יחגוג את פסח בארה"ב).

העוזבים את ביתם לכל הפסח 
מי שנוסע לכל חג הפסח כגון: משפחות הנוסעות לבתי מלון, שעוזבים את בתיהם מבעוד מועד לפני הזמן הרשמי של בדיקת חמץ (יום  ראשון בלילה) בודקים חמץ בלילה האחרון שלפני נסיעתם ללא ברכה. אם הם עוזבים ביום   ששי בבוקר (יד בבוקר) שיבדקו את הבית בברכה ביום   חמישי בלילה. אין צורך להשקיע יתר על המידה בניקיון הבית אלא יש לסדר את הארונות לרכז את החמץ למכירה או שריפה ולארגן את מכירת החמץ כראוי, ומה שמיועד לשריפה לבצע ביום ששי (בעצמו או על ידי שליח) או לשרוף קודם לכן. לא לשכוח את ביטול חמץ ביום   ששי לפני סוף זמן ביעור חמץ. גם אם אדם נמצא רחוק מביתו יכול לבטל את החמץ. 

בדיקה בבתי מלון 
מי שמגיע לבית המלון לפני זמן בדיקת חמץ (לפני יום   חמישי בלילה) צריך לעשות בדיקה בברכה בחדר שהוא שוכר. מי שמגיע בערב פסח (יום   ששי בבוקר) ולא עשו בדיקת חמץ בחדר יעשה בדיקה בלי ברכה ויראה שאין חמץ בחדר (כולל במיני בר)

מה עושים לאחר הבדיקה?
החמץ שנמצא (כולל חתיכות הלחם המוצנעות) יש להניח בתוך שקית כדי שלא יתפזר בחדרי הבית. יש לבטל את החמץ שלא נמצא בבדיקה. בסידורים מודפס נוסח הביטול בארמית. אין להתייחס לביטול זה כעין תפילה, אלא אדם מחויב לבטל את החמץ בשפה הברורה לו משום שיש כאן חלות משפטית. להלן תרגומו לעברית:
כל חמץ ושאור שיש ברשותי שלא ראיתיו ושלא ביערתיו יהא מבוטל ויהא הפקר כעפר הארץ.

ביעור חמץ יום שישי בבקר
זמני הביעור
נהגו לבער עד לפני תחילת שעה שישית (שעות זמניות) את החמץ. הזמנים המדויקים מפורטים בהמשך. 

אופן הביעור
אנו נוהגים לבער את החמץ ע"י שריפתו.  נבדוק שהחמץ נשרף היטב מבפנים.  מומלץ לחתוך לפרוסות קטנות כדי שיישרף כל החמץ, במידה והאש אינה שורפת את החמץ כולו יש לשפוך חומר שיפגום את החמץ. (כמדי שנה תהיה מדורה מרכזית שבאמצעותה נשרוף את החמץ. מדורה גדולה תשרוף את החמץ לחלוטין).

לאחר שריפת החמץ נבטל פעם נוספת , הביטול נאמר לאחר שהחמץ נשרף ולכן יש להמתין מספר דקות שהחמץ ישרף. מי שלא יהיה בביתו ימנה את אחד מבני הבית  (מעל גיל בר/בת מצווה) שיבער את החמץ. השליחים יאמרו את נוסח הביטול בהתאם (כל חמץ שיש ברשות אבינו...), ובנוסף לכך בעל הבית יאמר את 'נוסח הביטול' במקום שהוא נמצא אפילו שאינו נוכח ליד שרפת החמץ. צריך להקפיד להבין את נוסח הביטול שנאמר בזמן הביעור. לכן מי שאינו מבין בארמית שיאמר בעברית כדלקמן:
"כל חמץ ושאור שקיים וישנו ברשותי שראיתיו ושלא ראיתיו שביערתי אותו ושלא ביערתי יהיה מבוטל ויהיה כעפר הארץ". וראוי לומר פעם נוספת כל חמץ ושאור שקיים ישנו ברשותי שראיתיו ושלא ראיתיו שביערתי אותו ושלא ביערתי יהיה הפקר".

גם מי שנוסע לחג ועזב את ביתו מוקדם חייב בביטול חמץ ויבטל במקום הימצאו - לא לשכוח!!!
כמו כן נערים ונערות שנמצאים במהלך השנה בפנימיות ראוי שיעשו ביטול חמץ. 

עובדים זרים בפסח 
במהלך השנים האחרונות מתרבים עובדים זרים במקומותינו ומן הראוי להקדיש מחשבה ולתת את ההדרכות הרלוונטיות. אין כל סיבה שלא נאפשר לגוי לנהוג עד כמה שאפשר לפי הרגליו ובודאי שאין צורך להעמיס עליו את כשרויות חג הפסח. יש הטועים וחושבים שבפסח אסור לנו לראות חמץ כלשון הפסוק: 'לא יראה לך חמץ בכל גבולך' אולם ההנחה הזו אינה נכונה. לדעת כולם מותר לי לראות חמץ השייך לגוי ונמצא ברשותו של הגוי. (כגון: כניסה לביתם של גויים בעת שאוכלים ארוחה שיש בה חמץ)

א.    עובד זר הגר בחדר שלו בבית יהודי – במקרה זה הגוי שוכר את החדר (או שזה מגולם כחלק מתנאי עבודתו) ואם הוא קנה חמץ ואוכל בחדרו אין בכך בעיה. לכן אעפ"י שקבל כסף מהיהודי או שקנה בצרכניה וחייב את חשבון המעסיק (היהודי) לפני פסח החמץ הוא בבעלות הגוי ומותר לו לאכול את החמץ בביתו של היהודי בחדר המיועד לו. לכן, כל חמץ שקנה הגוי בצרכניה יאחסן בחדר מגוריו הפרטי ולא בשטחי הבית האחרים לרבות מקרר. הסיבה להיתר היא משום, שבסיטואציה זו אין כל זיקה ממונית ליהודי בחמץ של הגוי. למעשה כדאי לא לאפשר לגוי לאכול את החמץ אפילו בחדרו הפרטי במיוחד אם בחולים מבוגרים שאין ביכולתם להשגיח ולשים לב ולכן שיימנע מאכילת חמץ ויאכל מיני קטניות. 

ב.    עובד זר שאוכל חמץ בשדה או מטע (בבעלות יהודי) – מותר לגוי לאכול את החמץ שלו במקום עבודתו כגון: במטע או בשדה (שבבעלותנו). שטחים אלו הם פתוחים ובדרך כלל הוא נמצא שם לבדו. כמובן שלא נכון להרחיב את ההיתר למקומות עבודה סגורים כמו מפעל או משרדים מחשש לפגיעה רגשית ואף מטעויות היכולות להיגרם כתוצאה מנוכחות חמץ במקומות שיש בהם יהודים. 

ג.    עובד זר בבית יהודי ואין לו חדר משלו – במקרה זה אסור לאפשר אכילת חמץ במרחב הכללי שבו חי המטופל. אסור חלילה שיתרחשו טעויות ויתערב חמץ באוכל כשר.

ד.    אין כל איסור לתת לעובד זר כסף על מנת שיקנה אוכל חמץ עבור עצמו. 

חג פסח כשר ושמח

הכותב הוא יו"ר ארגון רבני ורבניות בית הלל ורב מושב משואות יצחק