יישר כוח לפורום "קהלת" על יצירת דיון משמעותי ומעמיק בנושא קריטי כמו מערכת החינוך שלנו. חלק מההצעות ש"קהלת" מקדמת הינן חשובות ומתבקשות. חובה למשל לפעול על מנת להגמיש את המצב שבו קשה עד בלתי ניתן, להעביר מנהל כושל מתפקידו. אף שר חינוך, כולל זה האחרון, לא הצליח להתמודד עם ארגוני המורים המקובעים על כך, ונראה מי יהיה השר שיפשיר את הקיפאון ולא רק ידבר עליו.
ואולם, אחרי ההסכמות אבקש לפרט בקצרה שתי נקודות מחלוקת מעשיות בין תפיסה הרואה בראש ובראשונה את חופש הפרט, אל מול תפיסה הרואה חשיבות בחופש הפרט, אך בתנאי שהוא לא פוגע באחריות לכלל וממילא משליך בחזרה על הפרט.
ב"קהלת" מציעים להגביר את חופש הבחירה של ההורים בבתי ספר, ולהסיר חסמים בהקמת מוסדות חינוך חדשים. מדובר בעקרונות חשובים, אך יש להבחין בהבדלים הקיימים בנושאים אלו, בין החינוך הדתי לבין מערכת החינוך הכללית. אם לא נבצע את ההתאמות, הרי שנביא להרס גדול של המערכת הממלכתית דתית.
בחינוך הכללי יש מקום להגביר את חופש הבחירה של ההורים. ואולם, דרישת החופש כלל אינה נכונה לחינוך הדתי משום שבפועל כבר קיימת בחירה במרבית חלקי הארץ - ודאי בחינוך העל יסודי ובדר"כ גם בחינוך היסודי. כמעט ואין לך מקום בו ההורים אינם יכולים לבחור בין כמה מוסדות בעלי אופי חינוכי שונה. המקרים שהיו בשנה האחרונה בקיבוץ בית רימון ובאולפנה בגבעת שמואל, הינם יוצאים מן הכלל המעידים על הכלל. לא חסרים מוסדות על-אזוריים אליהם יכול ההורה לשלוח את ילדיו. אם כבר, ישנה בעיה הפוכה של מחסור במוסדות אזוריים המחויבים לקבל את כולם.
בנוסף לכך, יצירת הקלות בהקמת מוסדות חדשים הינה דרישה שעלולה, במצב הקיים, להמיט הרס על מוסדות החמ"ד. כבר היום, מוסדות אלו קטנטנים ביותר וקיימת תרבות פיצולים שנובעת מסיבות המיוחדות לחברה הדתית. תרבות פיצולים זו גוברת על שיקולים כלכליים, ולכן, גם העברה מתבקשת של מערכת התקצוב למצב של תקצוב פר-תלמיד, לא תמנע הקמת מוסדות מיותרים. וכך, משרד החינוך נאלץ לשלם יותר בגלל המוסדות הקטנים, ההורים נאלצים להשלים בכספם את חסך הגודל, וגם בסופו של דבר, התלמידים הדתיים מקבלים פחות ממה שמקבלים במוסדות גדולים. האם אנחנו רוצים להחמיר עוד יותר את הבעיה?
בימים אלה אנו בנאמני תורה ועבודה מתמודדים אל מול הקמה של ארבע מוסדות חדשים שאין להם שום הצדקה מספרית או אידאולוגית. אפשר לנחש שאכן אלה מוסדות בעלי אופי חרדי לאומי, אך הראשונים להיפגע מהקמתם יהיו דווקא המוסדות החרדיים לאומיים שכבר קיימים בדיוק באותם אזורים. החלת חופש הקמת מוסדות על החינוך הדתי, ללא קביעת רף מינימלי וללא אכיפה יעילה המוודאת אחריות חברתית לכל מוסד, תהיה אסון לכלל המערכת הדתית.
אם יש בית ספר "כושל" הרי שיש לכך בדר"כ רק סיבה אחת: ניהול כושל. אותו יש לפתור באמצעות יצירת גמישות ביכולת להעביר מנהל מתפקידו, בצורה מכובדת. ואולם, הקמת מוסד מתחרה במקום סמוך וללא הצדקה כלכלית, רק תביא את שני המוסדות למצב של הפסד ומאבקי כוח מיותרים. היא תביא לבזבוז משאבים מיותר שיבוא על חשבון התלמידים: על חשבון התלמידים ה"חלשים" במוסד הותיק ועל חשבון התלמידים ה"חזקים" שיזכו למוסד חדש אך קטנטן ודל משאבים. וכל זאת, מבלי לדבר על הפערים החברתיים שיווצרו ועל כך שתלמידים רבים, בעיקר אלו הטעוני טיפוח, יפלו בין הכיסאות.
כדאי לשים לב למשל שבין השותפים לכנס שיתקיים, ניתן למצוא את הרשתות הדתיות שהובילו את תהליכי ההפרטה של החינוך הדתי. תהליכים אלה, לצד יתרונות מסויימים, הביאו למצב שבו החינוך הדתי "מצטיין" בפערים החברתיים הכי גדולים בין מוסדות, "מצטיין" בשכר הלימוד הגבוה ביותר בישראל, "מצטיין" במצב של סינונים ומיונים אשר מביאים לנשירה גדולה, קשיים חינוכיים וחוסר מענה מספק לתלמידים בעלי צרכים. אלה מתרחשים למרות הכסף הרב שניתן לחינוך הדתי מצד המדינה ומצד ההורים. הסיבות מורכבות ושונות, אך מגמת ההפרטה היתה הגורם המרכזי שתרם לכך. וכעת, הפרטה נוספת בדרך של עידוד הקמת מוסדות חדשים, עלול לייבא את הבעיות הללו לכלל החינוך הכללי ולהעמיק עוד יותר את המצב הקשה ממילא בחינוך הדתי.
ומשפט אחרון להורים: ניחא אם מוסדות הנחשבים כפרטיים היו מוצלחים יותר. אך כשעוברים ביסודיות על הנתונים, הרי שדווקא המוסדות הציבורים של החינוך הדתי, ודאי בחינוך היסודי, מגיעים להישגים טובים יותר, הן מצד האקלים והן מצד ההישגים. מה תיתן לנו עוד הפרטה?