שמירת נגיעה הינה אחד הנושאים המדוברים אצל הנוער שלנו, כידוע. אולם, בלי להיכנס לזה יותר מדי, כשאני מדבר על הנושא אני תמיד מדגיש שאני לא חושב שמדובר במשהו "רע", כאילו חבר וחברה שיוצאים קבוע ואינם שומרים נגיעה מבטאים איזו שהיא שחיתות עמוקה. הרי כשהתורה בנתה את מוסד הנישואין - המוסד הקדוש לה ביותר ביחסי איש-אישה - היא הקצתה מקום בראש למימד הפיזי. מצות עונה היא גם התנאי היחיד בקידושין שאי אפשר להתנות עליו, ואם התנה - תנאו בטל.
על כן - אני מסביר - ברור לי שאם התורה רואה ערך במימד הגופני הזה, אי אפשר פתאום להפוך את הקערה על פיה לחלוטין לפני החתונה ולהגיד שמדובר בתופעה נוראית מבחינה מוסרית. אמנם יש סיבות (שאין כאן המקום לפורטם) מדוע אסרה התורה את הנגיעה קודם הנישואין, אך אין זה מפני שמדובר בהתנהגות מחפירה מצד עצמה. להיפך, אם החבר והחברה לא היו חשים משיכה אחד כלפי השנייה, דווקא בכך הייתה בעיה...
יש לי ספקות רבים מאז הסכם האיחוד בין עוצמה יהודית לבית היהודי, לגבי בחירה בבית היהודי, ואני נוטה שלא לבחור בהם (אף כי לא החלטתי סופית). אבל אני לא מצליח להבין את מי שרואה פגם מוסרי עליון בבחירה בהם, ואומר ש"איך אוכל לתת את קולי ולהכניס את פלוני ואלמוני לכנסת?". האם יש ספק שאם ביבי מרכיב את הממשלה הבאה, הוא לוקח איתו את כל מפלגות הימין? האם זה בסדר לבחור בימין החדש (לדוגמה), בידיעה שבשיחות הקואליציוניות אין שום ספק שהם לא יטילו וטו על ישיבה באותה ממשלה עם הבית היהודי?
למה לתת קול לבית היהודי זה פסול מכל וכל, אבל לבחור במפלגה שתקבל אותם בזרועות פתוחות זה כשר? למה להכניס את אנשי עוצמה יהודית לכנסת זה לא בסדר, אבל להכניס אותם לקואליציה ולעמדת השפעה זה קביל?
למה אחרי הנישואין זה מעולה, ולפני הנישואין זה הרוע בהתגלמותו?