בוקר אחד, לא הרבה אחרי שהתחתנו, היתה לנו מריבה גדולה. באותה תקופה של חיינו, יסכה היתה סטודנטית למדעי הרוח, ואני הייתי "אברך" בישיבת הסדר (בצפת), כך שלמרות שהמריבה לא הסתיימה, הזמן עבורה כן הסתיים. יסכה הלכה למכללה ואני לבית המדרש.
נסער וכואב, במקום להיכנס להיכל הלימוד, עליתי על גג בית המדרש ממנו נשקף נופם של הר מירון ו"ואדי עמוד", להתבונן בבוקר הנורא שהיה. על הגג באותו זמן היה אחד האברכים שזיהה את סערת נפשי ושאל אותי לשלומי. כשהתחלתי לשפוך בפניו את ה"אני אמרתי/היא אמרה" הוא עצר אותי ואמר: "אתה כבר לא רווק, אין יותר אני/את, יש אנחנו". וואלה?!
מה דעתכם? מהו המקום של האינדיבידואל בקשר זוגי? אולי גם אשאל: מה יותר חשוב – התפתחות אישית רוחנית או חיי זוגיות? מצד אחד, האינדיבידואל עלול להיטשטש וללכת לאיבוד בתוך ה"ביחד". מה שקורה הרבה וגורם לירידה בקשר הזוגי – שהרי מה שמשך אותנו זה לזו היה האינדיבידואל שאנחנו, האדם המיוחד שהיא/הוא. ממילא כשהמיוחד הזה דוהה, מה ימשוך אותנו זה לזו? הסכמים חברתיים/כלכליים? מאידך גיסא, אחת התולדות המצויות של העצמת האינדיבידואל בחברה המודרנית זה חוסר ראיית האחר עד רמת נרקסיזם . מה שכמובן מחבל בזוגיות לא פחות.
תנו רבנן (למדו חכמים): בית שמאי אומרים: "שמים נבראו תחלה ואח"כ נבראת הארץ..." ובית הלל אומרים: "ארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים" ...וחכמים אומרים: "זה וזה כאחת נבראו...". (תלמוד בבלי – חגיגה יב, א). האם הדיון פה הוא מה קרה קודם? מוזר – הרי הכל נברא במאמר אחד..
רבנו יוסף חיים מבגדד (1835 – 1909) מפרש בספרו "בן יהוידע" כי הדיון כאן הוא מה קודם – התפתחות עבודת הנפש/רוחניות של האדם האינדיבידואלי (שמיים), או זוגיות (ש"מקרקעת" את האדם). אין שאלה מי חשוב – בחשיבה היהודית השמיים והארץ שניהם חשובים, שניהם חלק בלתי נפרד ממסעו הרוחני של האדם. השאלה כאן היא מה קודם למה.
חכמים, בניגוד לפסיקה המקובלת שהולכת לרוב כבית הלל, כאן פוסקים כנגד דעת שני הבתים – שניהם חשובים כאחד, ואין קדימות לאחד על פני חבירו. התפתחות אישית-רוחנית יחד ובמקביל לזוגיות. מתוך אולי הבנה שזה בלי זה לא שלם ולכן גם לא ממש "עובד".
באחד הערבים לקראת החתונה, לאחר מפגש עם מדריך החתנים שלי ש"גזר" עלי לא לבוא ל"סדר ערב" (לימוד הערב) כל השנה הראשונה לנישואיי. ישבתי בבית המדרש עם דמעות בעיניים, אָבֵל על לילות הלימוד הקסומים שעוד רגע נעלמים לי.
ניגש אליי הרב שלי ואמר לי: "אל תצטער, שעות הלימוד שלך אכן פוחתות. אבל האיכות עולה פי כמה וכמה כשתהיה בזוגיות". לא הבנתי את החכמה בדבריו אז, אבל היום אני מעיד שאכן החיים בזוגיות העמיקו עבורי את כל חוויות החיים ובכללן את הלימוד והעבודה הרוחניים, והפכו אותם למשהו שנוכח בכל רבדי החיים, ולא רק בין דפי הספרים ובבית המדרש.
המהרש"א (רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס 1555 – 1631) מבין מהמקור לעיל שהשיח בין בית הלל לשמאי וחכמים הוא בעצם שיחה על פנים וחוץ. מה מקבל קדימות בסדר העדיפויות, הפנים או החוץ (למשל בזוגיות – האהבה והאינטימיות או המסגרת השגרתית שמחזיקה אתכם יחד). המסקנה גם כאן היא – רק שניהם יחד יוכלו באמת לתת לנו את המענה השלם.
ההבנה הזו גם הביאה אותנו לגשת לנושא שפעמים רבות ניגשים אליו דרך המסגרת הפראקטית-הלכתית ולאו דווקא נוגעים במהות הפנימית שלו – "טהרת המשפחה". הרבה פעמים חתן וכלה לומדים את ה"מה ואיך" ולאו דווקא את ה"לְמַה".
גם הדרכה נעימה וטובה, לאו דווקא נוגעת במהות ובעצות הזוגיות לקירבה, הנובעות מחכמת החיים העתיקה הזו. אז שינסנו מתנינו, כתבנו, צילמנו וערכנו והרי לפניכם קורס משובח על העבודה הזוגית של טהרת המשפחה. ושמו בישראל "תקופת הנדודים הזוגית". רוצים טעימה מ"תקופת הנדודים הזוגית"? שלחו לנו מייל.
אנחנו מזמינים אתכם לחבר עולמות. לחבר עולמות של רוח ורגש לגוף ונפש, לפתח ולהעצים את האינדיבידואל ולהעשיר את הזוגיות. להביא את ההשראה לתוך השגרה ועל ידי כך לחיות במימד בו השגרה מעוררת השראה וההשראה מכוונת את השגרה.
הכותבים: יהונתן ויסכה שומר - בעלי "כלים שלובים", מרכז להתפתחות אישית וזוגית.
המעוניינים לקבל בכל שבוע לקראת שבת, שאלה/תרגיל/ התבוננות זוגיי, מוזמנים להצטרף לקבוצה הנקראת "עונג שבת זוגי". אין בקבוצה שיח ואפשרות לתגובה, רק הזדמנות לקבל הזמנה למפגשון זוגי של השראה. לקבלת קישור הצטרפות לקבוצת הוואצאפ, שלחו בקשה לכתובת המייל: orpnimi1@gmail.com.