כל שנה בשעה שאנו קוראים את עשרת הדברות אני מהרהר וחושב במה אתמקד השנה. הסערה האחרונה סביב הכנס בבר אילן גרמה לי זעזוע כה גדול עד אשר אין לי ספק, שאתמקד השנה באיסור לא תנאף ולא תחמוד.
בשניםאחרות, הייתי מוטרד משאלות השבת וכיבוד אב ואם, מחוסר הזהירות כלפי הרכוש של הזולת, אולם השבת אני אהרהר באיסורים אלו ביתר שאת.
מאז ומעולם היו שהתקשו לעמוד מול יצריהם, ועשו מעשה נוראי של בגידה ונטישת המשפחה. איסורים אלו לא פסחו גם על משפחות דתיות, שנהרסו בעקבות זה. אולם ככל שחולפות השנים נשמעים קולות בעולם על מיסוד החטא.
כביכול כל אחד יכול לבחור מהי משפחה עבורו, מה המבנה שלה, ותהיינה אפשרויות שונות כרצון איש ואיש. יש יחסים מונוגמיים ויש זוגיות אלטרנטיבית כמו מערכת יחסים פוליאמורית. ניתן לבחור במסלול שמתאים לך כל איש ואיש כרצונו. אין זוגיות מוכתבת , אין מבנה משפחה ראוי אלא כל אחד קובע לפי רצונו ותאוותיו העיקר שהכל יהיה בהסכמה.
חובתנו בשבת זו לחזק את המשפחה וערכיה, לרסן את החמדה והתאווה, לעבוד על זוגיות וחלילה לא לחשוב שישנן הסללות שונות לבניית משפחה תוך כדי ניסיון לכבס את הצו האלוקי לא תנאף ולא תחמוד. התורה לא רק שאוסרת עלינו לבגוד, ואף לסטות מהדרך בהסכמת שני בני הזוג אלא, שהתורה אוסרת עלינו אפילו את התאווה והחמדה שיסודן במחשבה והרהור. עצם המחשבה על כך יש בה הסגת גבול.
זו אחת התוצאות של חברה פוסט מודרנית שיכולה ללבוש זהויות שונות הכל נזיל ולכל אחד יש את האמת שלו. היהדות תומכת בבחירה חופשית אולם היא גם קובעת שיש רע ויש טוב. בעולם שלנו איבדנו את הגבולות שבין רע לטוב, אלא לכל אחד ואחת הזכות לבחור את הטוב שבעיניו. בעולם שאין בו גבולות אין משמעות לבחירה כי הכל טוב כביכול בחירה בין קודש לקודש ובין טוב לטוב.
את עשרת הדברות נחתום באיסור לא תחמוד לאמור, הצורך ביצירת גבולות זה לא רק במעשים אלא גם במחשבות. לא רק במעשים אלא גם בערכים.