"דוקטור חנה, מה דעתך על החיסון לווירוס הפפילומה?", היא שואלת. ולא רק היא. הנושא מטריד את מנוחתם של הרבה הורים ומחנכים של בני נוער צעירים, התשובה שלי היא מורכבת. קשה לי להביע דעה ערכית כללית, שמא יש צורך לרדת לפרטים. אולי מה שיתאים לאולפנה אחת לא יתאים לשנייה. וכל ילד וילדה הוא עולם מלא. אך פה נפתחת הזדמנות פז לשוחח עם המתבגרים על היחס לגוף, לנשיות המתרקמת ולאינטימיות, על הגדרת גבולות, על המשמעות של זוגיות כחלק מבניית משפחה.
גם לגבי חיסון השפעת, התשובה תהיה תלוית אוכלוסייה - האם השואלת היא קשישה, או מדובר באשה בהריון או באדם מדוכא חיסון? לא כן עם חיסוני החצבת, האדמת, האבעבועות, החזרת, השעלת, הפוליו, הטטנוס, והצהבת. אלה הם חיסונים שהוכחו כממגרי תחלואה קשה באוכלוסיות נרחבות. פה התשובה נחרצת וברורה.
אנחנו לא רוצים לסכן את ילדינו. לא פיזית ולא רוחנית. גם רוחנית. הנה עולה מן המדבר הצעת חוק לסינון אתרי האינטרנט. פשוט לי שכל מי שעיניים בראשו יסכים שחובה לעטוף את הנשמות הרכות [ולא רק הרכות] בצלופן משמר, וטוב מאוחר.
אך איך מתחסנים מפני דאגה אימהית? יש לי ציפור קטנה בלב, והיא עושה לי מנגינות. של חורף ושל רכב חולף. של אלף תפילות ובקשות. יש לי שלוש עשרה ילדים החיים ביש"ע, כולל חתנים וכלות, וכמובן, נכדים מתוקים מדבש. והמכל האימהי שלי גועש ורועש, והצעקה היא על כולם. על עולל רך וטהור להורים זכים ונר על ראשו, על החיילים היקרים שלנו, שפתיל חייהם האציליים נגדע באחת.
יש לי בלב עוד ציפורים רבות, והן עושות לי מנגינות של חיים יפים שנקטעים, ושל כיבוי החלומות. והיא יושבת על ענף בין מיתרי לבי. יש לי בלב ציפור קטנה, שמבקשת נקמה.