סיפורי התורה אודות יוסף מפרנסים שלוש פרשות בתורה. בהחלט מקום מרכזי. אולם, בסופו של תהליך, המלכות היא מיהודה ואף כולנו קרויים על שמו "יהודים". מדוע?
יהודה בתחילת הסיפור הצטייר קשה ביותר. הוא זה שהציע לאחים למכור את יוסף. בצע כסף הוא שהובילו להציע למכור את אחיו, בשר מבשרו. קשה ונורא.
אולם, יהודה הוא גם הראשון המסמל יכולת של אדם להשתנות מהקצה אל הקצה. יהודה הינו סמל לתיקון ולחזרה בתשובה.
בפרשתנו, פרשת ויגש, מגלה יהודה מנהיגות כשמציע את עצמו במקום אחיו הקטן. ממש "תשובת המשקל".
זו אינה הפעם הראשונה שהדבר מתרחש. זה אירע בסיפור עם תמר כלתו. כששמע יהודה שתמר הרתה בדרך זנות פקד להוציאה להורג. אך, כשהיא שלחה לו בצנעא [לא בפרהסיה] סימני זיהוי לכך שהוא אבי הילד, הוא מייד לקח אחריות והודה ללא היסוס : "צדקה ממני".
היכולת להודות, להסתכל לאמת בעיניים, ללא עיגולי פינות וגם לחולל שינוי פנימי: זה יהודה.
יהודה שכולנו קרויים על שמו.
הודאה מלשון ווידוי ומלשון תודה הם בעצם היינו הך. מקור שניהם הוא ביכולת להכיר במציאות כפי שהיא. אם צריך להודות על הטוב- אנו מודים. אם צריך להודות בטעות- אנו מודים ומתוודים.
התכונה החשובה ביותר לחיים, להובלה, למנהיגות וודאי לזוגיות היא היכולת להשתנות, להתגמש, להתחרט ולהביע זאת. וידוי דברים הוא שלב קריטי במעשה התשובה. עד כדי כך שיש מנושאי הכלים ברמב"ם שהסיקו שאין מצוות תשובה, אלא רק מצווה להתוודות אם עושים תשובה.
למה כל כך חשוב וידוי בפה? כנראה שההודאה בפה מלא, הכרחית לתיקון, וכפי שמתאר בלשונו הזהב הרב סולובי'ציק:
"... יש דברים הרבה שאדם יודע אותם, אף הוגה בהם, ובכל זאת לא ירהיב עוז להעלותם על שפתיו. האדם בונה לו מחיצות בינו לבין עצמו ומורד גם במציאות, בעובדות: באופן אינסטינקטיבי דוחה עובדות שאינן נעימות לו... יש שאדם יודע מעל לכל ספק כי חטא והחטיא את מטרת חייו, כי בגד בערכיו, אך אינו מוכן לומר זאת בפה מלא... על משכבו בלילות הוא הוגה בכך, בינו לבין עצמו בוכה נפשו במסתרים, אך לאור היום, לעיני אחרים, הוא שמח וטוב לב. כדי לחפות על האמת המנקרת בפנימיותו הוא מוסיף לחטא. הווידוי מכריח את האדם תוך ייסורים עצומים, להכיר בעובדות כפשוטן, לבטא בבהירות את האמת כמות שהיא..."
ועוד הוראה בשמו של יהודי: הודיה. תודה. גם זה סוג של של ראיית האמת כפי שהיא, ללא עיוורון האומר שהכל מגיע לי והכל ברור מאליו.
הכרת הטוב- זה הדבר איתו פותח יהודי בבוקר את עיניו. "מודה אני" זה חלק מהDNA של היהודי.
המפתח לחיים נכונים זה הודאה על הטוב ולקיחת אחריות והודאה על טעויות. זה בתמצית הלימוד המרכזי שלימדנו יהודה, אבי המלכות בישראל.