פרשת וישב: האם יש משמעות הלכתית לחלומות?

פתיחה

בפרשת השבוע אנו קוראים על חלומותיו של יוסף, אותם הוא מספר לאחיו. בחלומותיו רואה יוסף  שהוא ימלוך על אחיו, והם ישתחוו לו. הגמרא בברכות (נה ע''ב) אומרת, שחלומותיו של אדם מושפעים על פי רוב ממחשבותיו במהלך היום, ואין בחלומות נבואה או רמז לעתיד. האחים חשבו שאלו המחשבות המעסיקות את יוסף, ולכן הוא חולם על זה בלילה, לכן כעסו עליו.

גם מדברי הגמרא בסנהדרין (ל ע''א) עולה שאין משמעות הלכתית או מעשית לחלומות. הגמרא אומרת שבמידה ואדם נפטר, מבלי להחזיר כסף שהיה מופקד בידו, אזי גם אם יתגלה בחלום לאחד מצאצאיו, ויאמר לו היכן נמצא הכסף המופקד ולמי הוא שייך, היורש לא צריך לנהוג על פי הנאמר לו בחלום והוא מפטור מלהחזיר את הכסף, משום שחלומות שווא ידברו, וכך פסק בשולחן ערוך (חו''מ רנה, ט):

''היה פקדון ביד אביהם ואינו יודע היכן הניחו, ואמרו לו בחלום: כך וכך הם ובמקום פלוני הם ושל פלוני הם או של מעשר שני הם, ומצאם במקום שנאמר לו ובמנין שנאמר לו, דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, אלא הרי הם שלו.''

כידוע, בסופו של דב,ר החלומות של יוסף אכן התקיימו, אכן השתחוו לו. נמצא שלפעמים יש משמעות לחלומות ויש להתייחס אליהם, ולפעמים 'חלומות שווא ידברו' (זכריה י, כ). השאלה בה נעסוק השבוע היא מתי יש משמעות לחלומות, ומתי אין בהם ממש.

1. נידוי בחלום

כפי שראינו, פעמים רבות אין משמעות לחלומות. בכל זאת, הגמרא במסכת נדרים (ח ע''א) מביאה בשם רב יוסף, שבמידה ואדם חלם בלילה שמנדים אותו מהשמיים, עליו לקחת עשרה אנשים, שיתירו לו את הנידוי. הרא''ש מסביר במקום (ד''ה צריך עשרה), שכפי שאומרת הגמרא בברכות (נז ע''ב) החלום נחשב כמו נבואה, לכן צריך האדם לחשוש לדברי החלום, וללכת לעשרה שיתירו לו.

מה ההבדל בין הגמרא בנדרים, שפוסקת שצריך להתיר נידוי בחלום, לגמרא שהבאנו לעיל ממסכת סנהדרין, הפוסקת שבמידה ואביו של אדם מתגלה אליו בחלום, אין הוא צריך להחזיר את הכסף?! האחרונים העלו מספר חילוקים (ועיין בר''ן בסנהדרין ל ע''א):

חילוקי האחרונים

א. התשב''ץ תירץ (ח''ב, סי' קכח), שלמעשה אי אפשר לדעת אם חלום הוא אמיתי או לא, משום שיש חלומות שבאים על ידי מלאך והם אמיתיים, ויש חלומות שבאים על ידי שדים, והם אינם אמיתיים. לכן, כאשר מדובר בדיני ממונות, אנו משאירים את הכסף אצל מי שמוחזק בו, ומספק לא נחייב אותו לשלם את הכסף.

לעומת זאת, כאשר מהשמיים נידו אדם בחלום, שאין מדובר בהוצאת ממון, אלא בהתרת נדרים, מספק יש לעשות למנודה התרת נדרים, ובלשונו:

''ידוע הוא כי בכל דבר שבממון, יש לנו להעמיד הממון שנפל בו הספק בחזקתו. ועל זה אמרו באותו שהיה מצטער על מעות מעשר שני שהניח אביו שאין לו לסמוך על החלום, ויונח הממון ההוא בחזקתו כאשר היה קודם החלום... אבל במי שנידוהו בחלום... הרי זה ספק מנודה, ספק אינו מנודה, והרי זה כספק איסורא... ומן הספק צריך היתר, ככל ספק איסורא שאפשר לצאת מידי ספק על ידי תקנה, ויתירוהו עשרה.''

ב. חילוק אחר, חילק בנו של הנודע ביהודה, רבי שמואל לנדאו (שיבת ציון סי' נב). הוא סובר שרוב החלומות אינם אמיתיים, לכן בדרך כלל כאשר חולמים חלום, הולכים אחרי הרוב, ולא נדרוש מחולם החלום לשלם בעקבות החלום. אולם, במקרה שמנדים אדם מהשמיים, אזי יש בכך חשש סכנה, ובמקרים של סכנה, לא הולכים אחרי הרוב, לכן צריך ללכת לעשרה שיפרו את הנידוי.

מקרה דומה, הובא בשו''ת אפרסקתא דעניא (יו''ד קמז). הוא נשאל על ידי אשה אחת, האם מותר להעביר את קבר בנה שנפטר, ליד הקבר של סבו, מכיוון שהבן מתגלה אליה כבר זמן מה בחלום, ומאיים עליה שאם היא לא תעביר את הקבר שלו מקום, הוא יחנוק אותה. להלכה הוא פסק, שאמנם בדרך כלל לא הולכים אחרי דברי חלומות, אבל מכיוון שמדובר כאן בספק פיקוח נפש, יש לחוש לדברי החלום, ולהעביר את הקבר (והוסיף שבכל מקרה, מכיוון שמבחינה פסיכולוגית זה ירגיע את אימו של הנפטר, אפשר לפנות את הקבר).

ג. האדמו"ר מצאנז (דברי יציב יו''ד קכב), חילק בין הגמרות, על פי הגמרא ממסכת ברכות (נה ע''ב) שראינו לעיל. הגמרא אומרת, שאדם חולם בלילה על מה שהוא חושב ביום. מסתמא, אדם לא חושב ביום על כך שינדו אותו מהשמיים, לכן אם הוא בכל זאת חלם על כך, כנראה שיש בחלום אמת, והוא צריך ללכת לעשרה אנשים שיתירו לו את הנידוי.

לעומת זאת, במקרה של השבת הממון, הרי הבן ידע שיש אצל אביו כסף ששייך לאנשים אחרים, וככל הנראה הדבר הטריד אותו  (או לפחות היה זה בתת מודע), לכן אם חלם כך שאביו מראה לו היכן הכסף, אין הוא צריך להתייחס לחלום, משום שחלום זה הוא מהרהורי ליבו:

''ובגוף הדבר היה נראה לי לחלק בזה, וליישב סתירת הסוגיות. ויש לומר, דאם הרהר מזה ביום בכהאי גוונא אמרינן               (= במקרה כזה אומרים) דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, אבל כשלא הרהר בכך כלל ונתגלה לו בחלום, חלום כזה יש בו ממש... ולפי זה בסנהדרין שם שאמרו היה מצטער על מעות שהניח לו אביו... הרי שהיה טרוד במחשבותיו ובמעשיו במעות הללו, לכן אין ממש בדברי החלום, כי ראה מהרהורי לבו ביום. מה שאין כן בהך דנדרים, שנידוהו בחלום, שלא הרהר כלל בזה, לכן הצריכו לחוש לה ולהתירו.''

2. נדר בחלום

עד כה ראינו מקרה, שבו נידו אדם בחלום. מה יהיה הדין כאשר אדם חלם שהוא נודר נדר בחלום, האם יש לכך משמעות?

א. הרשב''א פסק בתשובה (ח''א סי' תרסח), שכמו שחלום על נידוי משמיים הוא בעל משמעות הלכתית, ויש להתיר לו את הנידוי, כך אם הוא חולם שהוא נדר, יש לחשוש לכך, ועליו להפר את הנדר, וכך הביא בשם תשובות הגאונים.

ב. אמנם, לא מעט ראשונים חלקו על דברי הרשב''א. הר''ן כתב (נדרים ח ע''א ד''ה כשם), שדברי חלומות לא מעלים ולא מורידים, ולכן לא צריך להתיר את הנדר, וכך פסק גם הרא''ש (כלל ח, יא) ובעקבותיו הטור (יו''ד רכ).

מדוע הם חלקו עליו, ומה ההבדל בין נדר לנידוי? הרא''ש מסביר (שם), שכאשר אדם נודר נדר, הוא חייב לבטא אותו בשפתיו כדי שיהיה לו תוקף, לכן כאשר אדם חולם על כך שהוא נדר, אין הדבר נחשב כנדר כל עוד הוא לא הוציא את הנדר בשפתיו. לעומת זאת, כאשר אדם חולם שנידו אותו בשמים, יש בכך סימן קללה, ועליו לחשוש לדברי החלום, ובלשונו:

''הנודר או נשבע בחלום, ששאלת אם צריך התרה כמו נדוהו בחלום. דע כי אין צריך כלום, דאפילו הנשבע בהקיץ, צריך שפיו ולבו יהיו שוים (= כלומר שהוא יתכוון לדבריו) כל שכן בחלום, שאין כאן לא פה ולא לב. ולא דמי (= ולא דומה) לנידוהו בחלום,  דהתם סימן קללה הוא, שהרחיקוהו מן השמים וצריך קירוב.''

כיצד יישבו האחרונים את קושיית הרא''ש על הרשב''א?

א. החתם סופר (יו''ד רכב) תירץ, שכוונת הרשב''א לומר, שמכיוון שבדרך כלל אדם חולם על מה שעשה ביום, לכן אם חלם על כך שהוא נדר, מסתמא הוא באמת נדר את אותו נדר בהקיץ, אלא שהוא לא זוכר זאת. במילים אחרות, אין משמעות לכך שהוא חלם שהוא נודר נדר, אלא שהחלום בלילה, מעיד על כך שהוא נדר ביום נדר שיש לו משמעות. 

ב. כפי שכבר העיר הרב אשר וייס ('דברי חלומות'), דבריו של החתם סופר מחודשים מאוד. מעבר לכך שמלשון הרשב''א לא משמע כדברי החתם סופר, עוד יש לתהות, מדוע שנחשוש שאדם לא יזכור את מה שהוא נדר בעודו ער, ובגלל חלום נאמר שהוא אכן נדר ויהיה חייב להפר את נדרו,והרי הוא טוען שהוא לא נדר ביום!

משום כך תירצו הרב אשר וייס (שם) והרב וואזנר (שבט הלוי יו''ד ד, קכו), שגם כאשר אדם חלם שנידו אותו משמיים, שכפי שראינו לעיל, כולם מודים שהמנודה צריך שיתירו לו הנדר בפני עשרה, אין הכוונה שאנו נוהגים בו כמנודה, אלא שמכיוון שכך הראו לו מהשמיים בחלום, יש לו לחוש לכך ולהפר את הנידוי. וכן כאשר אדם נודר בחלום, אין הכוונה שאנו באמת חושבים שמדובר בנדר גמור כמו נדר שנדר בהקיץ, אלא שמכיוון שכך הראו לו מהשמיים, יש לו לחשוש לכך ולעשות התרת נדרים.

 

להלכה

למעשה פסק השולחן ערוך (יו''ד רי, ב), שמכיוון שאין הפסד ממוני בעשיית התרת נדרים, יש לחוש לדעת הרשב''א, ואדם שחלם שהוא נודר בחלום, צריך שיתירו לו עשרה אנשים. במידה ואין הוא מוצא עשרה אנשים, די בשלושה, וכן פסקו האחרונים (בן איש חי שנה שניה פרשת ראה, חכמת אדם כלל צד, ד):

''הנודר או נשבע בחלום מדינא (= מעיקר הדין) אינו כלום, שהרי לא הוציא בפיו. מכל מקום יש אומרים שיתירו עשרה (אנשים) דידעי למקרי (= שיודעים לפחות לקרוא פסוקים בתורה) ויתירו על ידי חרטה כאילו נדר בהקיץ וכן נוהגין. מיהו אי לית ליה (= אם אין לו) בקלות עשרה דידעי למקרי, יתירנו בשלושה כשאר נדרים.''

3. הכל הולך אחרי הפה

סוג נוסף של חלומות, מופיע באריכות במסכת ברכות (נה ע''ב – נו ע''ב). הגמרא אומרת, ''שכל החלומות הולכים אחרי הפה'', כלומר, כאשר אדם חולם חלום, אם יפרשו לו את החלום בצורה טובה, אזי החלום אכן יתגשם לטובה. לעומת זאת, אם יפרשו לו את החלום בצורה שלילית, אזי כך יקרה.

הגמרא ממחישה זאת בעזרת סיפור על אביי ורבא, שהיו חולמים חלומות רבים והיו הולכים למומחה בפתרון חלומות. אביי שילם לפותר החלומות, ולכן פירש לו את המראות שראה בחלום, בצורה טובה. רבא, לעומת זאת, לא שילם לפותר החלומות, ולכן פירש לו את כל החלומות לרעה, וכך אכן קרה (עיין הערה[1]).

 

הטבת חלום

מכיוון שכאמור התגשמות החלומות, מושפעת מפתרונם, הגמרא הביאה שתי אפשרויות לחלומות רעים:

א. אפשרות אחת שנפסקה בשולחן ערוך (או''ח רכ, א), שבמידה ואדם רואה חלום רע המטריד אותו, הוא יכול ללכת לשלושה אנשים מאוהביו, והם יעשו לו הטבת חלום, כלומר יפרשו לו את החלום בצורה טובה. ובזכות זה, החלום יתגשם לטוב.

ב. אפשרות נוספת שמביאה הגמרא להתמודדות עם חלומות רעים, שגם היא נפסקה בשולחן ערוך (או''ח קל, א), שבזמן ברכת כהנים, יאמר אדם שחלם חלום רע, את הנוסח שמביאה הגמרא:

''האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא (= מי שראה חלום ולא יודע מה ראה), ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו, ולימא הכי (= יאמר בזמן ברכת כהנים): רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא... אם טובים הם - חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף, ואם צריכים רפואה - רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו, וכמרים מצרעתה... וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה - כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה.''

בחלק מבתי כנסת באירופה, מופיע הנוסח של הטבת חלום בקישוטי הקיר, כדי שיוכלו לומר אותו בזמן ברכת כהנים.

ג. אפשרות נוספת שמעלה הגמרא לבטל את כוחו של החלום היא, שאדם יתענה תענית ויחזור בתשובה. הגמרא במסכת שבת אומרת ''שיפה תענית לחלום כאש לנעורת (= לקש)''. כפי שהגמרא מציינת, התענית היא לא דבר חשוב כשלעצמו, אלא מטרתה לעורר את האדם לתשובה, וממילא גם אם נגזרו עליו דברים רעים, הם יתבטלו.

בהכללה ניתן לומר שבמהלך הדורות ההמלצה הייתה להתעלם מדברי חלומות. גם משום שרוב הפעמים החלומות נובעים ממחשבות של האדם במהלך היום, ומפחדים ורצונות שלו, וגם אם נאמר שיש לחלום משמעות, אי אפשר לדעת מה היא. בכל אופן, במידה ואדם בכל זאת מפחד מחלום שחלם, הוא יכול להשתמש בפתרונות שהציעה הגמרא.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה שעוד אנשים יקראו..