"במדינת ישראל הגיל הממוצע בו ילד נחשף לפורנו הוא 8!", זועקת הכותרת מהפוסט המבהיל בפייסבוק. כותרת זו ואחרות הן חלק מנתונים "מפחידים" של חשיפת ילדים לתכנים פורנוגרפיים, שפורסמו לאחרונה בכמה קמפיינים ברשת, של ארגונים חברתיים שונים. האם אלו נתוני אמת? כאלה שנלקחו ממחקר או סקר מקצועי? ומהיכן הנתונים הללו? כנראה, שזה מסובך הרבה יותר.
אין ספק שאחוזי החשיפה לפורנוגרפיה הולכים וגדלים, והגיל בו נחשפים הילדים – הולך ויורד.
אבל הנתון הזה כנראה איננו נכון. לא רק שלא מצאתי אף מחקר רציני הטוען כך, הבעיה היא יסודית הרבה יותר – כיצד אפשר להגיע לנתונים כאלה? הרי אין שום וועדת אתיקה במוסד אקדמי נחשב, שתאשר לשאול ילדים פחות מגיל 8 על הרגלי הצפייה או החשיפה שלהם בפורנו. מעבר לכך – מרבית הילדים בגילאים אלה לא יודעים מה משמעות המילה "פורנו". נכון, אני יודע שיש גם לא מעט שיודעים, אבל בואו... - לא באחוזים המטורפים שעפים פה באוויר. ואני מניח שאף חוקר לא ירצה להיות זה שמספר להם על כך.
אבל העניין הוא לא רק הקטנוניות על מספרים אלה או אחרים, כי גם אם המספרים נמוכים יותר – המצב עדיין לא פשוט. בעיני, הבעיה היא רחבה יותר. טקטיקת "התרחיש הדיסטופי" שמשמעותה הפחדה או זריעת בהלה היא דרך מצוינת לגרום לנו, ההורים, להתגייס לפעולה. מלחמה בסמארטפונים! בואו נצא למאבק! והנה - השלטים כבר באוויר. אבל לצערי, לדרך זו יש מחירים קשים. היסטריה גורמת לחיפוש אחר פתרון מהיר, כולל, קיצוני. שהרי אם לא – איזה מין הורים אתם, שכך מפקירים את ילדיכם?? אבל תעשיית הפורנוגרפיה, לצערנו איננה הולכת להיעלם.
אז קודם כל, בואו נרגע. תעצרו רגע את מסע ההפחדות ורדו מהכרכרה השועטת. אתם הורים מקסימים, נהדרים, שרוצים את המיטב עבור ילדיכם. הירגעו, כי הילדים שלכם צריכים אתכם נינוחים, רגועים ונוכחים. ההיסטריה שלכם רק תעצים את הקונפליקט הפנימי המועצם ממילא במרחב הטכנולוגי. השתדלו להיות זמינים עבורם, לשאול איך עבר עליהם יומם ומה הולך בבית הספר. לא בווטסאפ או בהודעת טקסט. פנים אל פנים. וגם אם תלכו על הפתרון הטכנולוגי, תזכרו שזה רק פתרון טכני, ואולי גם זמני. אל תשכחו את העיקר, שדורש מכם הרבה יותר: חזקו את הקשר עם ילדיכם. קשר טוב מאפשר לשוחח בנחת, גם על מיניות, פורנוגרפיה ועוד הרבה דברים חשובים לא פחות.
בואו ונעצור את מסע ההפחדות, כי רק הורים ללא חרדות יכולים להכיל את ילדיהם על אף האתגרים החדשים שהם עצמם, כילדים, לא הכירו. רק הורים ללא חרדות לא יחשבו שטכנולוגית חסימה יכולה להחליף הורות, או שבית הספר יעשה את העבודה החינוכית בשבילם. רק הורים ללא חרדות יכולים להאמין בעצמם שביכולתם להיות הורים טובים יותר שמסוגלים לדבר, לא לאיים ולא להטיף, כן – גם על פורנוגרפיה.