רק לפני שנה פורסמה תוכנית ל"הצלת" האוניברסיטה העברית, במסגרתה, התחייבה האוניברסיטה לצעדי התייעלות ובתמורה קיבלה מהמדינה 700 מליון ₪ , בנוסף לתקצוב הרגיל של המל"ג.
והנה, מוסד ציבורי שממומן מכספי משלם המיסים, מקיים כנס בנושא "חיים תחת כיבוש" בנוכחות דוברים רבים ואנשים מלומדים- כולם בצד מאוד מסויים של המפה המפוליטית.
אז גם אם נסכים לבלוע בגבולות החופש האקדמאי את נושא הכנס והגדרת המצב ביהודה ושומרון בתור "כיבוש" ( שיש שיחלקו, משפטית, גם על הגדרה זו), נשארנו עם בעיה אחרת- גיוון המרצים וריבוי הדעות.
נכון, כל גוף יכול לקיים כנס ולבחור את עמדתו ואת דובריו, אך גוף ציבורי, הממומן על ידי המדינה, ראוי שיציג גם דעות נוספות בנושאים מעוררי מחלקות דוגמת זה, הרי ראינו איזה סערות קמות כנגד דברי רבנים מסוימים במכינות בטענה שהן ממומנות על ידי המדינה ומשרד הביטחון.
האקדמיה בישראל נוטה לצד מסוים מאוד- זה דבר ידוע וברור, אך הייתי מבקש, ולו למראית עין ולמען ההגינות, לפחות להזמין גורם אחד שיתן זווית קצת אחרת בנושא הנדון.
יש שיטענו שבית המשפט כבר קבע שהשטח "כבוש" ולכן זהו נושא הכנס ואין סיבה להזמין מרצים המתנגדים לנושא הכנס עצמו.
ראשית, המחלוקת על היותו של השטח "כבוש" או לא עדיין נתונה ועומדת, ועל כן אולי, יש לשקול מלכתחילה לא להגדיר כך את נושא הכנס.
שנית, אפשר להזמין לכנס אדם שלא מסכים עם כותרת הכנס, הרי אם ברצוננו לקדם פלורליזם ולהשמיע קולות אקדמאים מעניינים, למה לא לפתוח לדעות מסוימות? גם כאשר הן חולקות בתכלית על הנושא העיקרי, הרי זו לא מהות הפלורליזם והחופש האקדמאי?
בשנים האחרונות ישנם מספיק גופים רציניים בעלי עמדות שונות מהדמויות הדוברות בכנס, וכן, גם בהם ישנם אקדמאים ודמויות מכובדות היכולות להציג אלטרנטיבה לנושא כה רציני.
אז נכון, אפשר לקיים כנסים אלטרנטיביים ולהביא בהם רק דמויות מהצד "שלנו", אבל מה הטעם? הרי אנחנו רוצים לעורר דיון רציני, מרובה דעות ועשיר.
אני יודע שכנסים ואירועים דוגמת זה מתרחשים כבר שנים באקדמיה, אוניברסיטאות אחרות עורכות כנסים בנושאים דומים, וגם בהם, רשימת הדוברים לא מגוונת יותר. אז אולי הגיע הזמן לשנות?
כן, אף פעם לא מאוחר מדי.