כבר כמה שנים שלקראת כניסת יום כיפור אנחנו מוצפים בדיונים סוערים ברשת ובכלל בעניין צום של נשים בהריון ונשים מניקות.
בלהט הדיונים, לעיתים נדמה שנשכח שיש לפנינו שני עקרונות חשובים מאד שדורשים התאמה, ואנחנו לא אמורים להחליט באיזה מביניהם אנחנו בוחרים:
מצד אחד, ללא ספק בריאותן של נשים, תינוקות ועוברים נמצא בראש סדר העדיפויות. נשים הרות צריכות להימנע מלסכן את הריונן. לידה מתוך התייבשות אינה בריאה. תינוקות צריכים לינוק חלב אם ככל שהדבר אפשרי. הנקה ישירה עדיפה מבחינה רפואית על חלב אם שאוב, וודאי שחלב אם עדיף על תמ"ל מלאכותי.
מצד שני, צום יום כיפור על פי ההלכה נמצא בראש סדר העדיפויות. זהו צום דאוריתא ועונשו של מי שלא מקיים אותו כהלכתו הוא כרת.
כמו בכל נושא אחר כמעט, גם בשאלת האיזון בין שני העקרונות הללו הזה יש מחלוקות בהלכה.
עם זאת, דרך המלך של הפסיקה (אף שאינה מבטלת את שיטתם של מי שסוברים אחרת) היא שברירת המחדל היא שביום כיפור, כמו בתשעה באב ובניגוד לשאר הצומות, נשים הרות ומניקות אינן פטורות מהצום.
משמעותה של העובדה הזו אינה שכל אישה הרה ומניקה צריכה לצום באופן מלא, אלא שכל אישה הרה ומניקה- בדיוק כמו נשים וגברים חולי סכרת, חולי לב, מי שמתאוששים מניתוח, מטופלות פוריות ועוד ועוד דוגמאות למצבים שבהם יתכן שצום מסוכן- צריכה לברר לאור הנתונים הייחודיים שלה מה עליה לעשות.
תפקידם של אנשי ההלכה הוא למצוא את האיזון המדוייק והנכון לאור הנתונים הפיזיולוגיים והרפואיים בכל מקרה ומקרה. יש מצבים שבהם חובה לצום. יש מצבים שבהם אסור לצום. יש מצבים שבהם יש לצום במגבלות מסויימות.
הבירור הזה דורש אורך רוח וזמן, והתשובות שלו עשויות להיות הנחיות שדורשות היערכות של מספר ימים או התארגנות לוגיסטית לזמן שלפני הצום, לזמן הצום, ואף לימים שאחריו.
מסיבה זו הכרחי שכל מי שיש סיבה לחשוב שלא חל עליהם השנה הדין הכללי שכל המבוגרים בעם ישראל צריכים לצום ביום כיפור יפנו עוד היום, אם חיכו עד עכשיו, לברר מהו הדין במקרה שלהם.
כל מי שעוסקים בהלכה יודעים לספר על שיחות בהולות מספר שעות לפני הצום, ולעיתים גם על דפיקות בדלת או פניות בבית הכנסת במהלך הצום עצמו, שמבוססות על נתונים שלאורם אפשר היה לדון במקרה גם שבוע מוקדם יותר, ולמצוא פתרונות טובים יותר. אנא, פנו עכשיו.
חשוב גם לזכור ששאלת הצום אינה מנותקת משאלות אחרות. לעיתים קרובות מדי פגשתי נשים שחשבו שיותר חשוב שיאפשרו לאבי ילדיהן להיות בבית הכנסת ביום כיפור מאשר שיצומו, או מאשר שישמרו על הבריאות שלהן. זה ודאי לא נכון הלכתית. הצום וגם ו"נשמרתם מאד לנפשותיכם" הם מצוות דאוריתא, בניגוד לתפילה ארוכה במניין.
פגשתי גם יותר מדי נשים שלא תכננו מראש התארגנות פיזית ולוגיסטית לקראת הצום, וגם יותר מדי נשים שלא לקחו בחשבון שהיום אחרי הוא יום התאוששות חשוב. מנגנון הפלא של ההנקה שמאפשר הגברת ייצור חלב באמצעות הנקות תכופות גורם לנשים רבות להניח שהצום חיסל את ההנקה שלהן, במקום לגרום להן להוריד מהלך ולהירגע עם היונק, עד שהמערכת תסיים לאזן את עצמה. מנוחה, הכנה טובה לצום, והקפדה על התאוששות נכונה, חשובים הרבה יותר מאשר תפילה בבית הכנסת אבל יש הרבה מקרים שבהם סדרי העדיפויות ההלכתיים הללו נשכחים.
מאמר זה אינו מכיל תשובה לשאלה "האם אני חייבת לצום", ולא במקרה. הוא קריאה לבדוק את השאלה הזו באופן אישי, כדי לא להסתכן כשאסור לצום, וגם ולא לוותר על הצום כשמבחינה הלכתית חייבים לצום ומבחינה רפואית אין סיבה להימנע מכך. הוא גם קריאה להאמין בטוהר כוונותיהם ויושרם המוסרי והאינטלקטואלי של אנשי ההלכה שעונים על שאלות אישיות מסביב לשעון בימים אלה, וגם לאורך כל השנה. יהי רצון שהתפילה שתשע"ט תהא שנת עין טובה, תחול גם על הסערות הציבוריות התורניות שיש לשער שילוו אותנו גם במהלך השנה הנוכחית.
גמר חתימה טובה!