מדובר היה בשיעור חשוב לפני מבחן קובע. ידעתי שאין לו זמן 'לבזבז' על הצרעה הזו אבל לתדהמתי הוא פשוט חיפש בזמן הזה סרטון יוטיוב על הצרעה ובתוך 3 דקות כל התלמידים נדהמו לגלות בדיוק את אותה הצרעה על לוח הכיתה. בכל אותו הזמן עמדתי עם כוס הקפה ובהיתי במתרחש.

"גבירותיי ורבותיי, אני שמח להכיר לכם את אחת מהחיות הכי מופלאות ומקסימות שיש בטבע. בגלל שאנחנו עוסקים בשיעור תורה, מי רוצה להגיד לי איפה הצרעה מוזכרת במקרא?"

וברגע הבא כבר הופיעו כמה וכמה מקורות:

"וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה, לְפָנֶיךָ; וְגֵרְשָׁה, אֶת-הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ". (ספר שמות, כ"ג, כ"ח)

ואז הוא התחיל לדבר על העיניים המיוחדות שלה, ועל יכולת התעופה הנהדרת שלה, ועל כך החכמה המופלאה שיש בחיה המיוחדת הזו שמסוגלת לרחף בתמרונים מהפנטים ששום כלי טיס לא מסוגל, וכל התלמידים מרותקים ומקשיבים ודבוקים לכיסאות שלהם ובוהים בחבר שלי חורך את הבמה ומרווה את סקרנותם.

בסוף השיעור ניגשתי אליו ושאלתי אותו: "היית באמצע שיעור תורה חשוב לקראת המבחן, איך הגעת לשיעור ביולוגיה?"

ענה לי: "ראית את הסקרנות המתפרצת של הילדים הללו? איזה יופי? אז בסדר, יש גם את הרצון הרגיל שלהם לקצת בלאגן בשיעור אבל הלב שלהם כבר נפתח והם ראו באופן המוחשי ביותר איך שהצרעה הזו מתעופפת. ואתה רוצה שאת האנרגיה של הסקרנות הזו אני אקטע בגלל שחרגנו מ'תבנית השיעור?' מה אני נראה לך פסיכי?".

והחלק היותר מדהים בעיניי הוא שלמרות הצלצול מרבית הכיתה נשארה להמשיך ולצפות בסרטון על הצרעה וכאן גם למדתי את אחד משיעורי החינוך החשובים ביותר שלי:

א. עד שאנחנו עסוקים בניסיונות ללמד את הילדים ולתת להם ידע, כדאי שנחשוב איך לא להפריע לסקרנות הטבעית שלהם

ב. מחנך מורה טוב תמיד יודע לאלתר ולחשב מסלול מחדש. כל הזמן.