כל שנה מתחילה בהמון רצון וכוונות טובות להשתפר. איפשהו בדרך, ההתלהבות שוככת ואנחנו נוטים לחזור לדפוסים הישנים והמוכרים. לא, אין לי כוונה לייאש אף אחד – ההפך.
בעולם האימון אנחנו עוסקים הרבה בדפוסי חשיבה ובפיתוח הרגלים. ואחד הדברים המשמעותיים שלמדתי השנה הוא ללכת בצעדים קטנים. אולי אחד המכשולים אשר מונע מאיתנו להתמיד לאורך זמן בהחלטות המדהימות שיש לנו, הוא שאנחנו מנסים לעשות צעדים גדולים מדי. ולכן אני מעוניינת לדבר על משהו קטן, על הכרת הטוב.
הדבר הראשון שבדרך כלל עולה לנו לראש כשמדברים איתנו על הכרת הטוב הוא להודות למישהו על משהו, ובעיניי, מתפספס פה שלב. שלב שפחות לימדו אותנו, או שאנחנו פחות מתעסקים בו והוא שלב ההכרה בטוב, בטוב שלנו. בטוב שהוא הבסיס לכוונות שלנו.
הרבה מדי פעמים אנחנו נוטים לייחס לתחושת הכרת הטוב שעולה בנו שיפוטיות של שחצנות, גאווה, חוסר צניעות. אבל ההכרה בטוב שבי היא הבסיס ליכולת שלנו לפעול בעולם, והיא הבסיס להכרה בטוב של מי שעומד מולי, והיא חיובית וחיונית. אפשר לדמות את זה לאיש מקצוע שלא יודע מה יש לו בארגז הכלים ופתאום מגיע לתיקון תקלה. גם בווידוי של יום כיפור, שחולש על כל סוגי החטאים שלנו ואיברי הגוף, יש יותר מאמירה אחת שמתייחסת ללב שלנו.
"על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב", "על חטא שחטאנו לפניך בתימהון לבב", בעיניי זו אמירה. אמירה המבקשת מאיתנו לעצור ולבחון מה יש בלב שלנו, מהו המקום שמתוכו אנחנו פועלים. והלב שלנו, של כולנו, באמת רוצה טוב. לא רק בתחילת שנה, אבל שם נקודת הזמן שקל לפתוח אותו. אז קצת לפני ששנה חדשה נכנסת עצרו לחשוב: האם שמתי לב ללב שלי השנה? האם אני במקום שרואה ומוכן לזכור את הטוב שבי השנה? כל השנה? אמרתי צעד קטן. מציעה שתבחרו לקראת השנה החדשה משפט, אמירה שלכם לעצמכם על משהו טוב בכם. ותגידו אותו לעצמכם פעם ביום.
תיזכרו ותזכירו. ותכירו.
שנה טובה ומתוקה.
לטורים קודמים של אוראל, היכנסו
אוראל סולימני - עו"ד בהכשרתה, מגשרת משפחתית, מנחה בקורסי גישור, מאמנת אישית וקבוצתית, מאמנת ילדים ונוער (ADHD).