אהבה לא היתה שם. מחויבות ונכונות כן. אהבה לא.
מעמד החתונה היה מרשים, הרבה פירוטכניקה וסאונד אדיר. אבל כמה ימים אחר כך כבר החלו להיווצר הסדקים הראשונים בקשר. תוך כמה שבועות בא המשבר הראשון. ואיזה משבר – משבר אמון אדיר. ימים ארוכים של שכנוע מצד השושבין עד שהסכימו לחזור לביחד שלהם. אבל לחתן היה תנאי אחד – שהפעם תהיה שם אהבה.
דרך הסאגה הזו מספרים לנו חכמים מה קורה כל הקיץ עד בוא הסתיו. ממעמד הר סיני (בשבועות) שנקרא "יום חתונתו", דרך י"ז בתמוז, ט' באב... עד חג הסוכות שנקרא "שבעת ימי המשתה" (שבע ברכות) של החתונה והיום שאחרי – שמיני עצרת, יום תחילת החיים האינטימיים. ובתווך – חודש אלול. חודש בו עולה משה לבקש את אהבתו של המקור העליון שתשרה מעתה בינו לבין שכינתו.
תמיד צריך משבר?
בא לי לומר שאפשר בלי. למרות שבמציאות עוד לא נפגשתי בקשר שאין בו משברים.
המשבר הוא מושב הלידה של הקשר. הוא הרגע הזה שבו אנחנו מבינים שאי אפשר להתפשר עם מה שיש כאן ועכשיו. זו התחושה שיכול להיות טוב יותר שדוחפת אותנו לדרוש את זה (גם אם לעיתים באופן הלא נכון). המשבר הוא הזדמנות להכניס יותר אהבה ועומק לקשר.
הבעיה היא, שאנחנו לא יודעים לריב. אנחנו נאבקים זה בזו כאילו אין מחר. אומרים דברים שקודחים חורים לא רק בספינת האם אלא גם בסירות ההצלה של הקשר שלנו. אתם מרגישים את המדרון החלקלק ולא מצליחים לעצור. הרגעים אחרי המריבה הם השקט הזה לאחר פיצוץ גרעיני – אדמה חרוכה ונשורת רעילה. חייבים ללמוד איך לריב. חייבים ללמוד איך להוציא מרגעי המשבר את הצמיחה ולא את החורבן.
נכון, אמרנו למעלה שצריך ללמוד איך לריב. לא פחות חשוב, צריך ללמוד איך לא לריב. איך לתקשר את מה שקורה בעולמי עם מה שקורה בעולמך. אבל תקשורת זה לא הכל. להבין זה את זו זו הדרך ולא המטרה. המטרה היא "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" – המטרה היא דבקות. בשביל דבקות צריך שלא יהיה ביניכם "אבק" של רגשות שליליים ומיותרים. אבל לא פחות חשוב – חייבת להיות ביניכם מתיקות. בלי מתיקות האוויר ביניכם נפיץ. אתם מרגישים את השוני אבל לאו דווקא את האינטרס להתחבר.
הדבקות המדוברת מבקשת לרדת ממרומי הרוח והרגש עד לגוף ממש – "והיו לבשר אחד". אבל הרי הם שניים? ועוד שניים כל כך שונים... כדי שתוכלו להיות "בשר אחד" (שזה העונג הגדול ביותר שיש לעולם הזה להציע – ברוח ובחומר) המתיקות מבקשת לבוא עד הגוף ממש. אבל כאן זה ממש בעיה – כאן אנחנו ממש שונים זה מזו. מה עושים עם כזה פער?
אז מה עושים? לומדים.
בכל מקום שעובד לכם טוב ואתם נהנים – אחלה, תמשיכו ככה. אבל איפה שלא עובד, או לחילופין, איפה שאתם מרגישים צורך לעלות מדרגה ולהשתפר – שם המקום ללמוד. אם היינו חיים לפני עשור – אז באמת לא היה איך ללמוד את זה כמעט. היום זה לא ככה. ומעבר לסדנאות שאפשר פיזית ללכת אליהן, יש המון ידע איכותי וזמין ברשת. נכון לא הכל איכותי ונכון, אבל יש הרבה שכן.
הבעל שם טוב מלמד שהפחדים הקטנים שלנו הם אלה שמונעים מאיתנו את האושר הגדול שיש לעולם להציע. אתם כבר בזוגיות? איזה כיף! יאללה קדימה – זה הזמן להעביר הילוך לחיים שיש בהם לא רק מחויבות, לא רק נכונות, אלא גם אהבה לוהטת – ממש "שלהבת י-ה".
הכותבים: יהונתן ויסכה שומר - בעלי "כלים שלובים", מרכז להתפתחות אישית וזוגית.