סרטו החדש של ספייק לי, קולנוען שחור זועם ומוכשר, "שחור על לבן", לא היה יכול להיעשות כנראה בשום תקופה אחרת, אלא בזמן נשיאותו של דונלד טראמפ. ספייק לי מצטרף למאות אנשי עיתונות, רדיו וטלוויזיה אמריקנים, הנלחמים בנשיאם מיומו הראשון בבית הלבן בכל האמצעים העומדים לרשותם. אין להם מה ללמוד מעמיתיהם הישראלים "המטפלים" בבנימין נתניהו. גם בארצות הברית מכים בנשיא מתחת לחגורה. מפיצים פייק ניוז. יוצרים סדרות וכתבות, סרטים ושירי פופ, רווי משטמה והשמצה.
ב"שחור על לבן", גיבור שחור בתפקיד בלש סמוי המנסה להסתנן לשורות הקו קלוקס קלן, שומע חבר אומר: "לא אתפלא אם מנהיג הקו קלוקס יסתנן בקרוב למשרות הגבוהות ביותר בממשל שלנו", ומגיב: "לא ייתכן. הגזמת. לא מאמין. אצלנו זה לא יקרה". החבר עונה: "שמע, בתור שחור, אתה מה זה נאיבי". אני אגב לא התפלאתי שלקראת סוף הסרט שילב הבמאי קטעי חדשות בהם רואים את טראמפ נואם ומצהיר שהימין הקיצוני באמריקה, לגמרי לא אלים, וכמה דקות לאחר מכן רואים שוטרים לבנים יורים בשחורים, צלב גדול עולה באש מוקף חבורה של אנשי קו קלוקס קלן בברדסים וגלימות, הפגנה של לבנים הצועקים: "אמריקה תחילה. כוח לבן. חיים לבנים שווים", ומולם, כדי שלא יאשימו אותו כנראה בהשמצת צד אחד בלבד, מראה הבמאי הפגנה של שחורים הצועקים: "כוח שחור. חיים שחורים שווים".
תקציר העלילה: שוטר צעיר שחור ומשכיל בעל השקפת עולם ליברלית, מצליח להפוך לבלש סמוי. הוא נשלח לחדור לאספה של תא סטודנטים שחורים המארחים אקטיביסט אפרו-אמריקני התובע מהם להילחם בלבנים. מפגש עם נשיאת תא הסטודנטים השחורים ושיחותיו עמה מעוררים בו מודעות לשורשיו האפריקנים, וגורמים לבלש להציע למפקדיו לחשוף גם את הסכנה האלימה הנגדית הקיימת בעיר: סניף של קו קלוקס קלן, שונאי שחורים, יהודים, היספנים וכל מי שהוא לדעתם לא "לבן אמריקני טהור". ג'ון דיוויד וושינגטון הכריזמטי, השחקן השחור המככב בסרט, יוצר קשר טלפוני עם חברי הקלאן, שהאנגלית המצוחצחת בפיו, הנשמעת להם "לבנה למהדרין", והם מזמינים אותו להיפגש ולהירשם כחבר. אבל איך יגיע לפגישה השחור עם רעמת השיער האפריקנית והזקנקן המטופח? לשם כך נשלח במקומו בלש סמוי לבן, יהודי. כך הופכת עלילת הסרט למורכבת ומעניינת יותר עבור קהל ישראלי. היהודי הלבן, שמצהיר כי מעולם לא חש כיהודי ולא גדל כיהודי, מתעורר גם הוא לשורשיו הלאומיים, כאשר קבוצת הגזענים הקיצונית אליה הוא מתקבל מקללת שוב ושוב את "היהודונים", ואחד מחבריה החושד בו, דורש אפילו שיוריד את מכנסיו כדי להוכיח שהוא לא נימול.
מה שמביך בסיטואציה שיוצר ספייק לי, אפילו שבתחילת הסרט יש כיתובית המלמדת שחלק מעלילותיו מבוססים על המציאות, זה שהסימטריה בין השחור ליהודי, שכביכול הם בני ברית כי שניהם שנואים על ידי הלבנים הקיצוניים של אמריקה, היא בעצמה פייק ניוז. גם השחורים באמריקה הם אנטישמים ולא במקרה הקיצוניים שבהם מתאסלמים...
ועם זאת, משחקם של וושינגטון כבלש השחור ואדם דרייבר כבלש היהודי הלבן, מקצועי ומשכנע. למרות שהעלילה המדאיגה צופה עתיד של מלחמת גזעים באמריקה, ספייק לי מצליח לעורר פה ושם גלי צחוק (במיוחד בשיחות הטלפון בין השחור לבין הלבנים הגזענים). קצב ההתפתחות של המאורעות, כרגיל בסרטים האמריקנים, הוא מהיר. הנקודה היהודית מעניינת. אבל הייתי חותכת את הקטע הדוקומנטרי עם טרמפ. הוא מחובר לסרט בתפרים גסים ודוחים. הייתי מוותרת גם מחיאות הכפיים של העמיתים הלבנים בהן מתקבל הבלש השחור בתחנת המשטרה אחרי שהצליח במשימותיו וחשיפותיו. הסצנה הדביקה הזו נועדה כנראה לצרכים הפנימיים של הקהל השחור.
סרט מוטה פוליטית אבל נטול סצנות מתירניות, מתאים לכל המגזרים, ושונה ממרבית סרטי הכלום וההרפתקאות המאפיינים את תוצרת האולפנים ההוליוודיים בקיץ.
לא לאלימות – [star count=3]
צניעות – [star count=3]
התנהגות ושפה –[star count=3]
ערכים – [star count=4]
שווה צפייה - הנאה מהצפייה - [star count=4]
איכות קולנועית – איכות ומקצועיות של השפה הקולנועית. – [star count=5]