דנה (שם בדוי) פנתה אלי לייעוץ וסיפרה שהיא מאוד לחוצה, "יש החמרה בהתנהגותה של תמר, היא התחילה לנשוך אותי". מתי זה קורה? שאלתי את דנה, ודנה ספרה לי את הסיפור הבא: שוחחתי בטלפון עם חברה שלי ותמר לא הפסיקה לקרוא לי: "אמא, אמא..." אני מסמנת לה שתחכה, אומרת לה רגע אך היא לא מפסיקה. החלטתי להמשיך בשיחה ולהתעלם מקריאותיה ואז.. הרגשתי כאב נוראי ביד והבנתי שהיא נשכה אותי כמעט עד זוב דם. מאוד כעסתי עליה וצעקתי ואז היא אמרה לי: "אבל רציתי אותך". זה היה מאוד מתסכל כי מצד אחד כל כך כעסתי עליה ומצד שני ריחמתי עליה ודמעות עמדו בעיני. לא ידעתי מה נכון לעשות ואיך למנוע את הפעם הבאה.
תמר היא הבת האמצעית של דנה. לדנה ילד בכור בן 6, תמר בת 3 ותינוק כבן חצי שנה. כאשר התינוק נולד הכל היה בסדר, לא נראה שינוי בהתנהגותה של תמר, היא אפילו הראתה בגרות ועזרה מאוד כשנתבקשה להביא מגבונים, טיטולים וכו', אך ככל שעובר הזמן תמר פחות מוכנה לעזור ומדי פעם אף צובטת את התינוק ובוכה הרבה.
תמר נמצאת עכשיו במצב בו היא "נלחמת" על תשומת הלב של אמא, הסברתי לדנה. אמא מניקה את התינוק מרימה אותו הרבה ובכלל מתייחסת אליו מעצם היותו חסר ישע. בעיני תמר הוא "לוקח" לה את אמא. כאשר את משוחחת בטלפון תמר מנסה למשוך את תשומת ליבך. תמר לא קבלה את תשומת הלב שהיא רצתה. תמר בת שלוש ורק מתחילה ללמוד לדחות סיפוקים הדרך הזמינה ביותר והאימפולסיבית ביותר שיכלה להשתמש בה היא נשיכה. הבעה דרך הפה ולא באמצעות הדיבור, זהו ביטוי של כעס.
נשיכות הן דרך של פעוטות שהשפה עדיין לא שגורה בפיהם באופן רהוט להביע את עצמם. תמר גם אמרה באופן מפורש שהיא רצתה את אמא, היא לחלוטין הבינה שתשיג את תשומת ליבה של אמא דרך הנשיכה.
בו זמנית עלינו להעביר שני מסרים: האחד: "אנחנו לא נושכים". זה חייב להיות מסר חד משמעי. ויש לומר אותו בתקיפות אדיבה. והמסר השני: שאנחנו מבינים שעכשיו היא כועסת כי היא רצתה שנתפנה אליה וזה לא התאפשר. כך אנחנו בעצם עוזרים לילד להבין שהפעולה/ הנשיכה קשורה למצב של התסכול ושבשעת תסכול יהיה עליו למצוא דרך נכונה אחרת כדי להביע אותו.
ננסה לתת לילד דרכים להתאפק ולחכות, אולי נציע לצייר ציור לאמא, אולי לפנות לאבא אם זה אפשרי, אולי נציע לילד טלפון צעצוע בזמן שאמא מדברת בטלפון ויוכל גם הוא "לדבר".
בכל מקרה, עדיף לקצר בשיחות בעת שאנחנו בזמן פנוי עם הילדים ולתת להם תשומת לב. זהו מודל שכדאי לאמץ וללמד את הילדים שבזמן שאנחנו בסיטואציה משפחתית או חברית כדאי למעט עד כמה שאפשר את השימוש בנייד או במדיה אחרת. כך גם כשאתם תבקשו מילדיכם את תשומת הלב שלהם הם יכירו את המודל וסביר להניח שישתפו פעולה. אין זה אומר שאסור לכם להתעסק בדברים אחרים שלכם, אך כדאי לעשות זאת בתבונה ובמידה.