יש הנוהגים לומר שלהרצל, מלבד הזקן שהידר את פניו כיהודי אותנטי, לא היה כל קשר לדת ישראל. אבל אלו הן דברי בורות של חלקים מסוימים מעם ישראל המונעים מרצון להצדיק את התנכרותם מהציונות.
האמת ההיסטורית היא שונה לחלוטין. הנה כמה נתונים אמיתיים על הרצל המבליטים את קישורו לאמונה והכבוד שהוא רחש כלפי המסורת היהודית.
הרצל כתב ביומנו : "מתוך כבוד לדת הלכתי בשבת שלפני הקונגרס אל בית הכנסת. ראש הקהילה קרא לי לעלות לתורה […] ביקשתי שישנן איתי את הברכה, וכשעליתי אל הבימה הייתי נרגש יותר מאשר בכל ימי הקונגרס. המילים המעטות של הברכה העברית חנקו את גרוני מהתרגשות יותר מאשר נאום הפתיחה ונאום הנעילה וכל ניהול הדיונים".
הרב ריינס סיפר על דאגתו של הרצל לנעול את המושב לפני כניסת השבת. הרצל הציץ שוב ושוב בשעונו, ואף נמנע מלהדליק סגריה בשבת. בספרו של הרב מאיר בר אילן "מוולוז'ין עד ירושלים" הוא סיפר שהרצל נזף בנורדאו על שהדליק סיגריה בשבת בשבתו בבית קפה לעיני נער יהודי שהתלווה אליו. "כשם שאנו רוצים בתחום הכלכלי והמדיני ליצור תנאים חדשים, כך אמורים אנו בתחום הרגש לשמור בקדושה על הישן", אמר.
בהגיעו לארץ ישראל בפעם הראשונה, הרצל כיבד את השבת. לירושלים הוא הגיע ברכבת בערב שבת בין הערביים כשהוא קודח מחום בגלל נסיעתו הקשה ברכבת מיפו. לא הוכנה לקראתו קבלת פנים בירושלים, ורבני העיר לא הסכימו כלל לפוגשו. בעל מלון קאמיניץ, שאצלו התארח הרצל, טען כי הרצל הגיע מעט לפני שבת ולא חילל את השבת בפומבי אלא הלך ברגל מתחנת הרכבת עד המלון כשהוא קודח מחום.
מחוסר מקום במלון זה נאלץ הרצל לעבור למחרת לבית שטרן. מעדות מלווהו דוד משה שוב עלה כי הרצל הגיע לירושלים לקראת כניסת השבת, ואף על פי שהסביר לו שנסיעת חולה לא מחללת שבת סירב הרצל לנסוע: "בדרכנו מיפו לירושלים, מרוב הדוחק והחום ברכבת, חלה הד"ר הרצל בקדחת עזה שהפילה אותו למשכב עד יום א'. משום כך, בלכתנו מן התחנה העירה, בראותי שאין לו כוח ללכת ברגל, אמרתי לו שמפני היותו חולה מותר לו לנסוע בעגלה, כי מלון קמיניץ היה מחוץ לעיר (המלון שוכן סמוך לכיכר הדווידקה, היום – בלב ירושלים), והדרך רחוקה מאד. אבל הרצל לא רצה בשום אופן לנסוע בעגלה, שלא לחלל את השבת. למרות מה שביארתי לו כי לגבי חולה אין כאן משום חילול שבת – הוא באחת: "זו לי הפעם הראשונה בירושלים עיר הקודש, איני חפץ לנסוע".
לאחר שקראתי את הספר הנפלא "הרצל קריאה חדשה" המציג תיאור אותנטי של אישיותו של הרצל, הרגשתי צורך עז לפרסם בכל במה אפשרית את פרצופו האמיתי של הרצל. וכמו כן, כאות הוקרה והערצה להרצל אני מקיים מזה שבע שנים אזכרה דתית לאיש הדגול הזה שמסר את נפשו לתקומת עם ישראל בארצו. מידי שנה בשנה מתכנסת קבוצה ליד קברו של הרצל ביום פטירתו כ' תמוז לאמירת פרקי תהילים, השכבה, דברי תורה וקדיש.
גם השנה, קיימנו אזכרה זאת, אלא שהפעם זכינו להפתעתנו הטובה לפנים חדשות. הרב אורי שרקי, ראש ישיבת כרם ביבנה הרב מרדכי גרינבר, המרצה בחסד "העיברי" מר רוני אקריש והחוקר מר צחי בן יאיר הגיעו וכיבדו גם הם את זכרו של הרצל באמירת דברי תורה לעילוי נשמתו.
עוד חידוש השנה הוא שזכינו שלרגל כ' בתמוז, יום הזיכרון הלאומי להרצל, יצא לאור ספר חדש על דמותו של המנהיג הדגול. בספר נאספו עשרות הספדים שהועלו בזמנו על הכתב. נפרשה בהם תמונה מרתקת של אהבה והערצה למנהיג הלאומי מצד העולם החרדי וגדולי הרבנים. בנוסף מובאים בספר מחקרים על קשריו של הרצל עם העולם התורני. מתוך החומר העשיר מתגלה פן חדש בדמותו של הרצל, "לב האומה".
ביקשתי מאחד המשתתפים לקרוא מתוך הספר את ההספד המרגש עד דמעות של הרב אהרון מנדל הכהן, ששימש כרבה האשכנזי של קהיר כשלושים שנה. הציבור עמד נדהם מהערצתו האדירה של הרב להרצל ובאופן בו הוא מדמה אותו למשה רבנו ממש.
תהיה נפשו של בנימין זאב בן יעקב וחנה צרורה בצרור החיים. זכותו תגן על כל כלל ישראל ועל כל ארץ ישראל ועל מדינת ישראל.