שלום יקרים
כמו שסיפרתי לכם, אני ממש לפני מעבר דירה, וחלק מתהליך אריזת הבית זה מיון ומסירת דברים שאין להם שימוש. התחלתי עם זה כבר בפסח כי ידעתי שאני לא רוצה לקחת איתי דברים מיותרים. התחלתי מחדר הילדים (...) והמשכתי לספרים, רהיטים וככה כל פעם עוד קצת ועוד קצת. החלק הקשה זה הדברים עם הערך הרגשי- דיסק שקיבלתי במתנה ליום הולדת, ספר שקניתי מתנה לעצמי, כל מיני דברים שמרגיש לי כאילו הם מרכיבים את מי שאני כיום. שלא לדבר על שמלת הכלה (מהפעם השנייה) ששמורה לי בארון. לקח לי זמן להיפרד מהראשונה כי מאד אהבתי אותה, אבל עשיתי זאת לפני מספר שנים. אבל בתכל'ס הבנתי שאם לא נגעתי בדבר מאז המעבר הקודם, מה הסיכוי שהוא יהיה בשימוש מעתה והלאה? (אני בטח האחרונה בעולם ששומרת קלטות!).
קשה להיפרד ולשחרר. אם היה אפשר שיהיה לי בית נוסף רק כדי לאחסן את כל דברי הנוסטלגיה שיש לי, זה היה נחמד.. לא הייתי צריכה לוותר על שום דבר. אבל אופס, אין לי מקום לכל זה! וזו בהחלט הזדמנות טובה לאוורר ולהיפטר.
בדומה לנפש, בה קיימים מנגנוני הגנה, שכפשוטם- תפקידם הוא להגן עלינו, אני חשה שבמידה מסוימת גם החפצים מגנים עלינו. הם מזכירים לנו תקופות שונות בחיים, שהזיכרון שלנו לא מסוגל להחזיק בהם, הם מזכירים לנו אהבות- כשהם באים בצורת מתנות, אפילו פתקים ששמרתי מימי האולפנא מחברות. הם מזכירים לנו את עצמנו בעצם בכל מיני שלבים בחיים. ולכן אולי קשה לשחרר.
מנגנוני ההגנה בנפש מגוונים- החל מהמוכרים יותר, שפרויד המשיג בעולם הפסיכואנליזה- הדחקה, הכחשה אידיאליזציה וכו'.. בנוסף, יש התנהגויות שאנחנו לא משייכים אותם להגנה, אבל אם אתם מכירים מישהו שבסיטואציה חברתית תמיד חייב להיות הליצן ולהצחיק, או מישהי ביקורתית מאד, יש מצב שזה מחפה על דימוי עצמי נמוך ומגן מפני תחושה פנימית כואבת, (כל מקרה לגופו, לא באופן גורף). לכולנו יש מנגנוני הגנה שונים והם חשובים מאד! כשהם קיימים במינון סביר, הם בריאים. כשאנחנו מזוהים איתם ביותר והם הופכים להיות מי שאנחנו, הם חוטאים למטרה שלהם. כשהנפש בריאה, יש אפשרות לשחרר לאט לאט את מנגנוני ההגנה והכל בסדר, שום דבר לא מתמוטט. עבודה כזו אפשר לעשות על ידי מודעות עצמית, או בעזרת מטפל ומדי פעם כדאי באמת לבדוק אילו דפוסים משרתים אותי ואילו כבר לא, אילו אמונות פנימיות משרתות אותי ואלו תוקעות אותי. מן סדר כזה בנפש.
ונחזור לחפצים - כמו שאמרתי, החפצים מזכירים לנו מי אנחנו, אבל- הם לא אנחנו! הם מעין לבוש, כמו שמנגנון ההגנה הוא לבוש לנפש. כשאנחנו מזוהים מדי עם החפץ, אהוב ככל שיהיה, יכול להיות ששכחנו מי אנחנו בעצם? (יש כמובן יוצאים מן הכלל, כמו סט צלחות לשבת שיקר לליבי ואני מאוהבת בו ואמרתי פעם לבעלי שאם הוא שובר צלחת בטעות, זו עילה לגירושין).
בשונה מהמיונים שעשיתי במעברים הקודמים, אני שמה לב שיותר קל לי לוותר על דברים.. מעניין למה. אולי אני מרגישה שאני פחות צריכה דברים חומריים שיזכירו לי מי אני ויגדירו אותי, אולי יש רצון להתחלה חדשה והבנה שאין צורך לאחוז בעבר. גם ההבנה שעומס ואי סדר משפיעים על הסדר הפנימי מחזקים אצלי את הרצון לעבור עם כמה שפחות דברים.
יולי אוגוסט זו תקופה שרבים עוברים דירה. אם עזרתי למי מכם לסדר קצת ת'מחשבות, זה יהא שכרי. בהצלחה רבה!!
סיגל אברהם - מנחת קבוצות ומלווה תהליכי צמיחה אישיים וזוגיים. מנחת סדנת "שֶבֶת נשים" - ימי שני בערב, בגדרה. לשאלות ותגובות: sigalevi@gmail.com / 0586518290.